זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה יב

ונפש לא תנקש. אשר דמה אבקש. ולא תתן מוקש. להכשיל העורים:

כבר כתבתי שהמשורר ז"ל סדר שירו דרך עשרת הדברות ובכאן כב תלא תרצח. ופי' לא תנקש לא תשבר מענין (תלים ק"ט י"א) ינקש נושה לכל אשר לו. ופי' ונפש לא תרצח ומ"ש אשר דמה אבקש יראה שפי' כמו (יחזקאל ג' י"ח) ודמו מידך אבקש ובא בדרך (בראשית ט' ה') מיד איש אחיו אדרוש וכו' אבל מפ' האזהרות ז"ל פי' בו ענין נאות והוא לומר שלא להרוג אפי' מי שהוא מחוייב מיתה וכאלו אמר לא תנקש ותרצח נפש מי שאני חפץ במיתתו ומבקש דמו שלא נתנה רשות אלא לב"ד אחר שיעידו בפניהם עדים ואם סנהדרין ראו העבירה לא ימיתוהו עד שיביאוהו לב"ד ויעידו ואותם ב"ד ימיתוהו וזהו הנכלל בפסוק (במדבר ל"ה י"ב) ולא ימות הרוצח עד עמדו למשפט. ואמר במכילתא יכול שיהרגו אותו מי שהרג או שנאף ת"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו וגו' ואמר עוד הרי עדה שראו א' שהרג את הנפש יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד לפני ב"ד ת"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:

ולא תתן מוקש להכשיל העורים לאו דלפני עור לא תתן מכשול כולל הרבה דברים אמרו בספרא בפי' לאו זה לפני סומא בדבר והיה נוטל עצה ממך אל תתן לו עצה שאינה הגונה. וכן אמר המחטיא חבירו בדבר שהוא יודע בו שאסור ונותנו לו בחזקת היתר הרי עובר בלפני עור לא תתן מכשול. ועל זה אמרו דכותאי לית להו משום ולפני עור לא תתן מכשול. וכן אסור לסייע לעובר על דברי תורה להזמין לו דבר האסור וע"ז אמר המושיט כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח עובר משום ולפני עור וכו' וכן המכה בנו הגדול עובר משום לאו זה כדאיתא במועד קטן בעובדא דאמתיה דר' וכן המלוה ברבית והלווה ברבית עוברים משום לאו זה שהם מסייעים זה את זה: