זקן אהרן חלק ב צט

לאחר בלא רשות המשכיר, וכן שומר אסור למסור לשומר אחר, ומכ"ש במינוי רב שאין למנות אלוף על הקהל בלא הסכמתם ובשגם בנ"ד דמיד שרב הגלילי נסתלק נפקע זכותו ואין לו עוד מה למסור לאחר ודמי לשוכר שנשלם זמן שכירותו, ועוד דהא דין מפורש הוא ברמ"א חו"מ סו"ס קמ"ט דאין יכולין למכור וליתן שום שררה ורק הוא עצמו שזכה ישתמש בזכותו כל ימי חייו אבל ליחנה לאחר אין לו שום זכות כי הקהל לא נשתעבדו רק שיהא לבנו זכות להשאר ממלא מקומו כדין כל מינוי הצבור אבל לא שיהא מעמיד להם איש אחר שאינו מרוצה להם, ומכח כל זה פשוט אצלי שנתינה זאת אין בה ממש וחתנו לא זכה כלום ע"י נתינה זאת, ובאם חתן דנן כבר התחיל במלאכתו להשתמש ברבנות היה מקום לומר שאין רשאים תו להורידו מפני שזכה הוא עצמו, ודל נתינת וזכות חותנו עכ"פ יש לו זכות עצמו שהחזיק וכיון שעלה לא ירד, אך היינו דוקא אם עלה בהסכמת הקהל שקבלוהו עליהם מרצונם, אבל למ"ש כ"ת שמיד כששמעו הקהל מנתינה זאת יצאו אנשי העיר במחאה והרימו קול צוחה ע"ז א"כ לא הוחזק מעיקרו, ומלתא דפשיטא הוא שלחתן הרב אין שום זכות בעיר קאמפיע, דלא זכות חותנו איכא בזה מפני שלא היה לו שום רשות למסור זכיתו לאחר בל' הסכמת הצבור וכפי הטעמים שכתבתי, וזכות עצתו נמי אין לו בהיות שלא הוחזק עוד ולא עלה עדיין למשרה זאת ולא שייך בזה כיון שעלה לא ירד אחרי שלא עלה עדיין. וכל זה מיפשט פשיטא לי, רק הא מיבעיא לי אם לרב הגלילי בעצמו יש לו שוב הזכות שהיה לו עד עתה דהא יש לדון דמיד שמסר לחתנו נסתלק הוא מזכותו, וחתנו לא זכה ונשאר הזכות אצל הקהל לבחור רב כרצונם באין מוחה ומערער לא מצד הרב עצמו ולא מצד חתנו וכמו שבארתי: ולכאורה הי' אפשר לצדד בזכותו של הרב ולומר דסילוקו לאו כלום הוא מפני דבדבר שכבר זכה בעינן לשון מחנה וגם קנין אבל סילוק ומחילה בדיבור בעלמא אינו מועיל וכדאיתא להדיא בברייתא דכתובות דפ"ג האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת לא אמר כלום, ובנ"ד נמי כיון שכבר זכה ברבנות צריך להחזיר בקנין וסילוקו לאו כלום הוא, אכן באמת לא דמי זה לההיא דכתובות, דודאי שבדבר שיש לאדם זכייה גמורה אין מועיל סילוק בדברים בעלמא עד שיאמר בלשון מתנה ממש, אבל רב בחזקת רבנותו כלום זכייה יש לו בנכסי בעלי הבתים, אין לו אלא שעבוד בעלמא שמחויבים לשלם לו די הספקתו וכיון שמעיקרו אין לו אלא שעבוד גרידא, ומשעבוד מהני גם סילוק דמיד שנסתלק פקע שעבודו, וחילוק זה מוכרח מהא דקי"ל דאשה יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה אפי' לאחר הנשואין, ובאבני מלואים סי' צ"ב נדחק ליישב מ"ש מבעל דלא מצי לסלק עצמו לאחר הנשואין מזכות הפירות ודוקא בכותב לה ועודה ארוסה דו"ד אין לי בפירותיך מהני כמבואר בכתובות שם ע"ש, ולמ"ש ניחא דהא הטעם דלאחר נשואין אינו מועיל סילוק הוא משום דכבר זכה בהן ואינו יוצא שוב מרשותו עד שיתנם במתנה ולא בלשון סילוק, וממילא לא שייך זה כ"א בסילוק הבעל מהפירות דמשנשאת זכה בכל הקרקע שלה שיהיו שלו לפירות, ולכן אינו יכול שוב להסתלק, אבל האשה במזונותיה כלום קנין יש לה בנכסי בעל, אין לה אלא שעבוד על נכסיו ומחויב לזונה וכיון שנסתלקה פקע שעבודה דמשעבוד יכול להסתלק, ובתשובה אחרת הארכתי ליישב בחילוק זה בכמה מקומות ואכ"מ יותר: ואמנם אפ"ה נ"ל דמצי הרב שוב לזכות וסילוקו לא מהני אפי' אם היה בקנין ובלשון מתנה, דכיון דלא נסתלק מזה אלא לטובת חתנו ואחרי שחתנו לא זכה ממילא נתבטל גם מתנתו דבטעות היתה דאילו ידע שחתנו לא יזכה לא היה מסתלק וכעין דאמרי' בב"ק דקט"ז אדעתא דארי אפקרי' כו' והנתינה חוזרת לבעלה הראשון הוא הרב הגלילי שזוכה שוב בחזקתו כבראשונה בכל הזכיות, פסקן של דברים דלחתן הרב אין שום זכות להשתמש ברבנותו בעיר קאמפיע שלא בהסכמת הקהלה, ולרב הגלילי בעצמו הרשות לכהן פאר בכל הזכיות שהי' לו בעיר הזאת עד עתה כל ימי חייו והעושה שלום הוא ישכין אהבה אחוה ריעות ושלום גם בעיר הזאת ויסיר קטגוריא מבין ת"ח: כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן סח ב"ה יום ב' ט"ו טבת תרצ"ז פינסק. ונשלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוככי עיר סקאליען מדינת בעסאראביא ובראשם הרבנים הרב פארטוגאל והרב מרקוביץ שליט"א. מכתבו של הרבנים שליט"א דבר השו"ב הנאסר ה' אברהם קברות קבלתיו זה רק ימים אחדים, ולאחר שקריתיו ושניתיו ושלשתיו והתבוננתי על גודל האחריות שצריך לקבל עליו הרוצה להשיב תשובה מוחלטה בענין זה, דאם כה יאמר לאיסור יש חשש של אבידת הגוף של השו"ב ויחד עמו עוד כמה גופין של טפלי התלוים בו לפסוק חיותם ומזונותם. ואם כה יאמר -- להיתר -- יש תשש של איבוד נפשות לפטמם בדבר האסור ולטמטם לבותיהן ע"י מרק בשר פיגול לא ירצה לנפש הישראלי, לא מצאתי לגופי טוב אלא השתיקה ולמה לי להתעבר על ריב לא לי וגם אינו בגבולי ולחוות דע מרחוק בענין מסוכסך כזה, ובשגם דאתרי' דהרה"ג מוהרי"ל צירלסאן הוא שהוא רב הכולל במדינתכם ומי יבוא אחריו את אשר כבר עשוהו לאסור אסר על השו"ב דנן זה ארבע פעמים, אמנם לאחר שהרבנים הבטיחו לי במכתבם כי פונים הם אלי על דעת המקום לשם שמים ועל דעת הקהל, כי גם אנשי העיר הסכימו לסמוך עלי ואחרי דברי לא ישונה והריב יושקט. אינני תו בן חורין להפטר מזה, ובשעה שאנשים טובעים בים המחלוקת ומושיטים יד לבקש עזר והצלה, מחויב כל מי שיש בכחו להציל וחלילה לעמוד מנגד. וחובה זאת אעשה כעת, ואתם אחים שמעו הדברים אשר יורני ד' ומאתו ית' אשאלה עזר שלא אכשל בדבר הלכה: טענותיו של הרב פורטוגאל על השו"ב הזה ארבעה אבות נזיקין הם. שתים שהן פסולי הגוף, שהוא מקלי הדת והדעת והנהגתו וגם הנהגות אנשי ביתו בקלות ופריצות, למשל ראוהו משחק בקוביא ביום השבת עם אשת איש וכדומה, סני שומעני' גם בפי ההמונים. ועוד שהוציא נבילה מתחת ידו ששחט איזה טלאים והוציאם בכשרות ואח"כ נבדקו ונמצאו שנשחטו בהגרמה למעלה ממקום שחיטא, אלו הן שתי פסולי הגוף. שהן ארבע, מה שהעיז לצאת נגד הרב המרא דאתרא ולא שמע גם לההתראות שהתרה בו במעמד