זקן אהרן חלק ב צח

ימי חייו ישתמש ברבנותו כמקדם ויש לו הרשות לבוא שמה ולדרוש ורק לאתר אריכת ימיו שייך הרבנות לר' יקותיאל, ותשקוט העיר ע"י פשרה זאת, ואכן כעת הסכים והחליט רב הגלילי להסתלק מרצונו הטוב מהרבנות ומסרה לחתנו אשר הוא רב מודרניי מתלמידי ישיבת פראנקפורט. מדבר רק אשכנזית שפה המוזרה לאנשי עיר קאמפיט שהם מדור הישן ואינם רוצים בשום אופן ברב מודרניי לכן כתבו וחתמו עוד הפעם בחת"י כל העיר כתב רבנות עבור ר' יקותיאל המרוצה לכולם לפי שגם הוא רב מדור הישן מדבר כלשון עמו ותופס ישיבה, שהוא בעצמו יהיה האב"ד ואינם רוצים עוד בשיתוף רב אחר על גבם ובשגם לתתן הרב שאין מרוצה להם כל עיקר מפני הנהגתו המודרניית שיוכל להשפיע זה לרעה גם עליהם, ואמנם רב הגלילי מותה בזה וטוען שתתנו כבנו ויוכל למסור כל זכיותיו לחתנו, זהו תכן השאלה: ובתשובה ע"ז הנה כפי שכתב כ"ת. כל הטענות שבין הצדדים אינם מהדברים הנוגעים לממון בהיות שרב הגלילי לא לקח מעולם שום פרס מקהלת קאמפיע טורזע, וכל קפידת רב הגלילי הוא רק על הדברים שנוגעים לכבוד ומתאונן על כבודו כי חולל ושודד ממנו והוסר ממנו העטרה עטרת תואר אב"ד שהוחזק בה, ויש לחקור אפוא אם טענת כבוד הוי טענה שאפשר לתבוע לדין ע"ז, או אפשר דלאו טענה הוא כלל ונמצא דחזקתו של רב הגלילי הוי חזקה שאין עמה טענה בדין תורה. ואכן בתשובה הקודמת הרבה הארכתי לבאר מן הש"ס וירושלמי דגם חזקת כבוד גרידא הוי חזקה שיש עמה טענה אלימתא עיי"ש היטב. וכ"ש בנידון רבנות הוי טענה של כבוד נוגע גם לממון ומתואר השם הזה של "רב גלילי" יוצמח לו עי"ז טובה גם להכנסת ממון ואם אין מרגישין בזה על אחר יוכל להרגיש זה במשך הזמן, וזכות הממון לית מאן דפליג שאסור ליטול מהזוכה, ובכן מה שעשו קהל עיר קאמפיע טורזא בתחלה כתב רבנות עבור ר' יקותיאל ולהדוף לרב הגלילי מנשיאותו שהוחזק רבות בשנים ודאי שלא כדין עשו ואי עביד לא מהני ואין שום תוקף לכתב הזה שנכתב ונחתם באיסור גזל רב הגלילי: והן אמנם כ"ת הביא לצדד בזכות הכתב הזה שנעשה בעד ר' יקותיאל והביא לדברי הרמ"א יו"ד ס"ס רמ"ה שאם רב אחד עביד שררותא במתא יוכל לבוא רב אחר לקבוע ישיבה ולסדר גיטין וקדושין במקום ההוא כי התורה היא הפקר וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול וכ"ש ר' יקותיאל דידן שיושב כבר בעיר זה ומשמש גם בעניני רבנות זה עשרים שנה ודאי דאין בזה שום איסור, ולענ"ד אין זה שום דמיון לדינו של הרמ"א אשר מקורו הוא מתה"ד סי' קכ"ח ומהרי"ו והמג"א סי' נ"ו הביא כן בשם הרשד"ם, אבל החם מיירי בחכם שהחזיק מעצמו ברבנות אבל כשקיבלוהו הצבור עליהם לרב ומנהיג ודאי דלא יוכל אחר לבוא במקומו ולקפח פרנסתו וכבודו, ואפי' אם יהיה זה רב השני מלך מעצמו בלא התמנות מן הקהל אסור לקפח כבודו ופרנסתו של רב הראשון שנתמנה בהסכמת הצבור, וכ"ש שאין הצבור יכולים למנות עליהם רב אתר באופן רשמיי ע"י כתב רבנות דזה הוי הורדה ופגם גדול לראשון וקי"ל מעלין בקדש ולא מורידין, וכ"כ בשו"ת רד"כ בית י"ח שאם נתמנה אחד לרב אסור לאחר לנהוג שם נשיאותו ג"כ לכל דבר ע"ש. הרי שבמקום שהראשון נתמנה ונתקבל ע"י הקהלה אין רשאי שום רב לבוא ולנהוג רבנות במקום זה אפי' כשזה השני נוהג מעצמו, וכ"ש בנ"ד דחטאו בכפלים הורידו לרב הראשון שקבלוהו עליהם וישתחוו וירקדו כעת לפני רב שני, הוא ר' יקותיאל, לעשות כתב רבנות בפומבי ולומר אלה אלהיך ודייניך ישראל, להוריד הממונה ולהקים ולמנות אתר בפניו לא נשמע עוד כזה, ואף שהרמ"א יו"ד שם כשהעתיק לדברי התה"ד ומהרי"ו כתב להדיא שאפי' אם קבלוהו הקהל לרב מותר לאחר להחזיק שם רבנות לכל דבר ע"ש, אבל דבריו צע"ג דהא מקורו מתה"ד הנ"ל ושם בתה"ד לא נזכר כלל שקבלו הקהל את הראשון, ובדרכי משה במקומו שם כתב בפירוש דרק אם החזיק מעצמו ברבנות והקהל לא קבלוהו אז מותר לאתר לנהוג שם ג"כ רבנות, ובהיות שידוע שכל דברי הרמ"א בהגהותיו לשו"ע יסודם בדרכי משה, אנן אדרכי משה סמכינן ועיין בתשובת ד"מ ת"ר סי' פ"ב ליישב דברי הרמ"א, ולמ"ש לעיל בלא"ה אין אנו יכולין להתבסס בנ"ד על הרמ"א הזה דלא מיירי כ"א כשזה רב השני בא מעצמו להתנהג ברבנות, בזה הוא דאמר דהקהל יהיו בשב ואל תעשה לא לעזר ולא כנגדו אבל שהקהל יבואו עוד לעזרו ולמנותו באופן רשמיי ולהדוף לרב הראשון מנשיאותו שקבלוהו עליהם כבנ"ד, כזה לא עלה מעולם ע"ד הרמ"א וגדולה מזה הביא בד"מ שם בשם תשובת הריב"ש וז"ל מי שהחזיק אפי' בעצמו איזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו ולתתה לאתר גדול הימנו כיון שכבר זכה זה אא"כ הוא עם הארץ והאחר ת"ת אבל כל שהחזיק ת"ח אין מסלקין אותו אע"פ שהבא ליטול גדול ממנו וכו' אע"פ שראוי להם לחכמים לברוח מן השררה אבל כשנתמנו בה הן מקפידין שלא להסתלק ממנו כדאמרי' במס' מנחות דק"ט א"ר יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה אני כופתו ומניחו לפני ארי עכשיו האומר לי רד ממנו אני מטיל עליו קומקום של חמין כו' ואם נתמנה הרב הראשון עפ"י הצבור כ"ש דאין מורידין אותו כו' ע"ש. עכ"פ הכי נהוג בכל תפוצות דייני ישראל לשפט בכל חמר הדין לרב שבא בגבול חבירו, ולפ"ז בנ"ד שרב הגלילי קבלוהו עליהם והוחזק הרבה שנים ודאי דבשום אופן אסור להעבירו. וכ"ש למנות בפניו לאיש אחר, ולכן משבח אני לאנשי קהלת קאמפיע שלא רצו להשתרש בחטא וכששמעו למחאת רב הגלילי מיד נתפייסו עמו והשיבו לו הגזילה אשר גזלו ממנו בתחלה והחליטו שכל ימי חייו יהיה אב"ד עם כל הזכיות שהיה לו עד עתה: אכן במה שנתחדש אח"כ שהרב נסתלק מעצמו מרבנותו ומסר חזקתו וזכותו לחחנו שישמש ברבנות גם בחיי חותנו, נתינה זאת אין בה ממש לענ"ד מכמה טעמים, חדא לפי מכתב כ"ת נראה שאחד מתנאי הפשרה שבין רב הגלילי עם הקהל היה דלאחר אריכת ימיו יהא שייך הרבנות לר' יקותיאל ודבר שנעשה בהסכמת שני הצדדין אי"א לבטלו, ובלא"ה מה מכירה או נתינה שייך בזכות רבנות, דאטו יש לרב איזה קנין עולמיי ברבנותו והלא לא קיבלוהו רק אותו לבדו, ולו לא יוכלו לסלקו לא מטעם זכות קנין שיש להרב אלא משום דמעלין בקדש ולא מורידין, ומה שיש להרב כח להוריש לבניו, התם נמי לאו איהו קא מוריש דבאמת אין לו שום זכות במה להוריש ורק התורה הטילה חוב על הצבור שימנו היורש ותחת אבותיו יהיו בניו והקהל הם הממנים אבל לא איהו מורישם דאין לו שום קנין ברבנות שיחול ע"ז קנין מכירה ונתינה וממילא אין לו רשות למכור או לתת לאחר בלי הסכמת הצבור, ולהדיא אחז"ל בברכות דנ"ה שאין ממנין פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור, ואף בשוכר בית קי"ל שאין יכול להשכיר