זקן אהרן חלק ב ק

אנשי העיר, ועוד שהיה נטפל לעוברי עבירה אלו הן, הקצבים שעשו מריבה על רבם לחרפו ולגדפו ולקפח פרנסתו במכירת חמץ וסדרי קדושין עד שפרקו מעליהם עול רבם לגמרי וכמה קלקולים ומכשולים יצאו מזה, ועל כל אלו הפשעים אלו הן המורדים בנה הרב פורטוגאל יסודו להכריז איסור על שחיטתו, ואחריו יצא הרה"ג צירלסאן לחזק דבריו, ואכן הרה"ג מרקוביץ שרוצה לצדד היתר, דוחה טענותיו של הרב פארטוגאל ותוכן דבריו דאותן פסולי הגוף שזכר הרב, לא הוגבה עדות ע"ז עפ"י ב"ד של שלשה ובפני השו"ב, ובלא גביית עדות כדת אי"א לפסול לאדם ולהוציאו מחזקת כשרותו, וכ"ש בנוגע למכשול הנבילה, השו"ב מכחיש זה לגמרי וצועק כי הוא צוה להשו"ב השני לבודקם בסימנים אם נשחט כהוגן, והשו"ב השני אינו מכחיש זה רק אומר שהוא לא הבין דבריו וסבור שאינו מצוה לבדוק כ"א הריאה ולא השחיטה, ועכ"פ גביית עדות כד"ת לא היה, ובנוגע לטענה שאינו שומע קול מורים, זה כשנה שחזר בתשובה ופסק לשחוט עד שיוכשר ע"י רבנים ורוצה לקבל עליו בכל חמר שמעתה לא יוסיף עוד לעשות כאולתו ואין דבר עומד בפני תשובה, זהו תכן הטענות משני הצדדים: והנני פותח בהצלה תחלה, דלכאורה טענותיו של הרב מרקוביץ המצדד להיתר צודקות, דהא דין פשוט הוא בחו"מ סי' כ"ח דלקבלת עדות צריכין ג' מומחין ואפי' דיעבד אם נתקבל בפחות מג' לאו כלום הוא, והן אמת שבנוגע לחשש זה, לדידי לאו חששא הוא דכבר הוכחתי בחבורי חשן אהרן סי' א' דהא דיחיד מומחה אינו רשאי לקבל עדות היינו דוקא מומחה דעלמא אבל רב דמתא באותה העיר שנתקבל לרב מהני הקבלה אפי' לקבל עדות ביחידי ע"ש אכן עכ"פ קבלת עדות לפני ב"ד ודאי דבעינן, ובנ"ד לא הזכיר רב האוסר אם היה בזה קבלת עדות כל עיקר, ועכ"פ בפני השו"ב עצמו ודאי דלא היה וזה מעכב ודאי דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, ואין לדחות משום דבנ"ד דהוי לאפרושי מאיסורא מקבלין עדות גם שלא בפני בע"ד וכמ"ש באמת רוב הפוסקים ובשמ"ק ר"פ הגוזל בתרא הביא בשם המאירי דאפי' לכתחלה מקבלין עדות שלא בפני בע"ד במלתא דאיסורא משום דזכות הוא לו לאפרושי מאיסורא וזכין גם שלא בפניו ע"ש, וכן פסק הרדב"ז ח"א סי' ע' וז"ל מעשים בכל יום שמקבלין עדות בקדושין שלא בפני בע"ד וטעמא דמלתא דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כו"ע בעלי דינין נינהו וכ"מ מתשובת הרשב"א עכ"ל, וכ"כ בתשובת דברי ריבות ע"ש, אבל בנ"ד אכתי לא מהני גם סברא זאת דכבר כתב בתשובת ר' בצלאל אשכנזי סי' ה' דדוקא היכי דליכא בעדוהו אלא לאפרושי מאיסורא לחוד הוא דסברי דמקבלין גם שלא בפני בע"ד אבל היכי דפתיך בהדי' דררא דממונא אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד גם על האיסור, וכיון דבנ"ד הרי השו"ב מפסיד פרנסתו וא"כ שלא בפניו לא מהני: וכן אין לצדד ולסמוך על דברי ראבי"ה וריב"ן שהביא הרמ"א בחו"מ סי' כ"ח סעיף ס"ו דבדיעבד מיהא מהני גם בכל עדות שנתקבל שלא בפני בע"ד ודוקא לכתחלה בעינן בפניהם, דלענ"ד נראה להוכיח כהרש"ל שהביא הש"ך שם דאפי' דיעבד פסול כשהיה שלא בפניהם וכמו שאבאר דמקור הך פלוגתא הובא בב"י בשם המרדכי דראבי"ה הוכיח ממ"ש בכתובות ד"כ דהזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי, ומזה הוכיח שאם קבלו הדיינים עדות שלא בפניהם בדיעבד הוי עדות כדאמרינן דהכחשה מיהא הוי, וראב"ן כתב דאפי' בדיעבד לא הוי עדות דהא אמרי' דאפי' דיעבד לא הוי הזמה שלא בפניהם משום דהזמה חובת העדים הוא והכחשה שאני שאין זה חובת העדים אלא חובת הבעל דין והרי הוא שם ע"ש, ודברי ראבי"ה באמת נפלאו כקושית הראב"ן אדמייתי מהכחשה תיפוק לי' מהזמה דשלא בפניהם לאו כלום הוא ובע"כ דהכחשה שאני שאין זה חובת העדים, והן אמנם דראיתי בפנים מאירות סי' ק"פ דחכם אחד רצה ליישב דברי ראבי"ה עפמ"ש הריב"ש דהא דאמרי' הזמה שלא בפניהם הכחשה מיהא הוי, לא רק דהוי עדות מוכחשת לענין האי עדות אבל לשארי עדות כשרים הן כדין עדים המכחישים זא"ז דכשרים לעדות אחרת אלא הכוונה שהמוזמת הוי מוכחשת ודאי ועדותן בטילה ופסולה לכל עדות שבתורה, ולפ"ז צדקו דברי ראבי"ה דהא גבי הכחשה הויא נמי חובת העדים דכיון שאנו פוסלים עדותן לכל עדות שבתורה אין לך חובת העדים גדולה מזו ושפיר מוכח דקבלה שלא בפניהם הוי קבלה בדיעבד, אבל אין בדברים הללו כדי ליישב דאכתי יקשה לדבריו בש"ס גופא דמ"ש הזמה דלא מהני שלא בפניהם ומה איכא בין הכחשה להזמה, ובע"כ דדוקא היכי שבאו לחייב את העדים נפש או ממון בזה אמרי' דלא הוי עדות אבל לבטל עדותן אין זה חוב להם דמה יפסידו אם יופסלו מלהיות עדים וכ"כ הש"ך חו"מ סי' ל"ח וז"ל ואפי' לדברי הריב"ש נראה ברור שאין יכול לפוסלם שלא בפניהם לשבועה אפי' בגזלנות דשבועה נוגע להן לעצמן ואין מחייבין לאדם שלא בפניו משא"כ לעדות, דמה להם בכך שפסולים להעיד ע"ש, עוד זולת זה נפלאו ממני דברי ראבי"ה שהוכיח מהכחשה, דהא מה דהכחשה הוי אפי' שלא בפניהם מבואר הטעם בש"ס גופא שם דאר"נ התם ומה אילו הוו קמן ומכחשי כו' השתא דליתנהו קמן דאימור אילו הוו קמן הוו מודו, וכתב הפנ"י דמה"ט פליג ר"נ אעיקר מלתא דרב ששת וסובר דהזמה שלא בפניהם נהי דלא הוו הזמה לחייב העדים שלא בפניהם מ"מ הכחשה מיהא הוו לבטל העדות מה"ט דלמא אי הוו קמן הנך קמאי הוו מודו ע"ש, ולפ"ז מהכחשה לא מוכת מידי דמקבלין עדות שלא בפניהן דהתם י"ל דמשו"ה נתבטל העדות דלא עדיף שלא בפניהם מאילו הוו קמן דהוי נמי בטיל וכ"ש עתה די"ל דלמא הוו מודו, והרי הראיתי דהעיקר כראב"ן וסייעתו דאפי' דיעבד לא מהני כשקבלו שלא בפניו, וכ"ש בנ"ד דנראה דלא הוי גביית עדות כלל ורק ע"י הקול והפרסום נודע זאת, ובטענה שראוהו משחק בקוביא בשבת כתב הרב האוסר להדיא שלא עפ"י עדים נתברר כן רק ע"י פרסום שהכל יודעין וא"כ איך אפשר לפוסלו על סמך הפרסום, הא הלכה רווחת בחו"מ סי' ל"ד דאין אדם נפסל אלא ע"י עדים שיעידו עליו בב"ד וכל זמן שלא הוגבה עדות בב"ד על רשעתו אין נפסל: וגם אין לחלק ולומר דבנ"ד דכולם יודעים מכיעור הלזה א"צ להגדת עדים כלל והא דבעינן לקבלת עדות בפניו היינו בעד דעלמא שאין אנו יודעים טיבו וטובו ורק מכח הגדת העדים אנו באין לפוסלו, בזה הוא דאמרי' שאין נפסל עד שיעידו עליו בב"ד, אבל בנ"ד שכל העיר יודעים מזה, כדברי הרב, ובכה"ג שגלוי לכל ואנן סהדי שפסול הוא לא שייך הגדה בב"ד ובפניו אחרי שאין צורך לשום הגדה ומכח אנן סהדי הוא דנפסל, וגדולה מזו דבמקום שגלוי לכל שיש פסול אפי' אם היו באים שני עדים והעידו להיפך שכשר הוא לא היו נאמנים ואפי' בגדר ספק לא היה זה, דאע"ג דתרי כמאה אפ"ה במקום שגלוי לכל לא מהני עדים