זקן אהרן חלק ב צו

כן דתורה שרשאי ללמדה היינו רק חומש בלבד ולא נו"כ, דכיון שנמצא מי שאוסר לגמרי, די לן אם נתיר רק תורה, אבל מנ"ל למיסדי בית יעקב להתיר שם גם לימוד נביאים וכתובים וכ"ש משניות, וכשאני לעצמי מנקודת ההלכה לא מצאתי לכאורה היתר. ושוב מצאתי להפוסק המפורסם המהרי"ל ז"ל שבשו"ת שלו סי' קצ"ב כתב שנשאל במלמד בתו תורה למה הוי כמלמדה תפלות והלא כל מ"ע שאין הזמן גרמא נשים חייבות וכל מצות ל"ת כמעט והושוו אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, ואיך ידעו אם לא ילמדו ומשכחנא כמה נשים גדולות בתורה כמו ברוריא וכאלה רבות ואמרו רבותינו בימי חזקיה כו' לא, מצאו תינוק ותינוקת וכו', והשיב שם בסי' קצ"ט וללמוד לנשים וכו' מ"מ אין ללמדה דהוי כמלמדה תפלות וכו' ואפי' כי היא מצוה קרינן בו עת לעשות כו' דיצא שכרו בהפסדו דדי עפ"י הקבלה השרשים והכללות וכשיסתפקו ישאלו למורה אלא עפ"י קבלת אביהם שהיו בקיאות וגדולות בתורה וכו' ושפתתו של רבי וברוריא וכיוצא בזה א"נ שעפ"י אביהם עשו, וצ"ל דאביהם סברי כבן עזאי דאית לי' חייב אדם ללמד בתו תורה ע"ש, וגם מי זוטר מ"ש בירושלמי שהביאו התוס' בסוטה שם גבי הך מטרוניתא דשאלה להשיבה טעם עונשי חטא העגל והשיב ר' אלעזר אבי הורקנוס מוטב שישרפו דברי תורה ואל ימסרנה לנשים, ולפי האמור נפל בבירא כל היתר של הפרוגרמא אשר בחדרי בית יעקב ללמדם מתוך הספר, לא רק חומש כ"א גם נו"כ ומשניות ועוד: אכן שוב התבוננתי דלא ניחא למארייהו לומר כן על רבותינו ומאורינו גדולי הדור שכולם נהגו בזה קדושה ומסירת נפש ממש ואנחנו ננהוג בזה איסור, בירא דשתינו ממנה מימי ישועה, שאלפי נפשות בנות ישראל נושעו ע"י בתי ספר הללו, ואנחנו נישדי בה קלא, חלילה להעלות זה על הדעת, וחובה עלינו להצדיק את הצדיקים שכתורה עשו. וחובה זו אבוא לעשותה. דהנה בבתי ספר הללו תרתי למעליותא איתנהו. א) עצם לימוד התורה. ב) והוא העיקר, רות היהדות המנשב בתוכם, כל סדרי החינוך ופרוגרמות הלמודים נעשו על טהרת הקדש לחנך הבנות ברוח התורה והמסורה ולהרגילן במצות מעשיות בפועל ולשמרן מעבירות. והנה אם באנו לדון על עצם הלימוד, הלא זה ודאי דרוב הלמודים המה מהדינים הללו אשר נצרכים להם לידע מה שמחויבות לקיימם, ושזה ודאי דלא רק רשות ומצוה אלא חובה על הבנות שילמדו וכמ"ש הרמ"א ביו"ד בשם האגור דנשים חייבות ללמוד הדינים הנצרכים להן, ובעיני יפלא למה הוצרך הרמ"א להביא זה מן האגור, והלא ש"ס ערוך הוא בשבת גבי עובדא דהלל שלמד עם הגר שבא לפניו לגיירו. והא ללמוד תורה לעכו"ם ודאי איסור חמור הוא מדאורייתא כדא"ר יוחנן בסנהדרין דמ"ט גוי שעוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר בלפני עור לא תתן מכשול, ובחגיגה די"ג א"ר אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי שנא' מגיד דבריו ליעקב וגו' ומשפטים בל ידעום. ואפ"ה בשעה שבא לגיירו ונצרך לו לידע הדינים כדי לקיימם, למד עמו הלל בעצמו, כ"ש איסור זה דלימוד תורה לנשים דאין זה איסור דאורייתא רק חז"ל צוו ע"ז בדרך עצה כלשון הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת דכשבאים ללמוד הדינים שרוצים לקיימם דחובה עליהם ללמדה, וגם בסנהדרין מפורש שם דבז' מצות דידהו רשאי ללמוד גם העכו"ם, וא"כ ודאי דגם נשים חייבות ללמוד דינים הנצרכים להם, ונהי דמעובדא זאת דהלל שלמד עם הנר חין ראיה כ"כ לנ"ד דיש לדחות מתרי טעמי, א) דהא בסנהדרין שם אמרו בטעם דר' יוחנן דגוי שעוסק בתורה חייב משום דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא לעכו"ם ועכו"ם שלומד תורה מיגזל גזלי' כו' ע"ש, וכיון דעיקר האיסור הוי משום לתא דגזל לא שייך אלא כשעכו"ם נוטלה מעצמו ועוסק בה, אבל כשישראל מוסרה לו מה גזל שייך בדבר שהבעלים נותנים מרצונם. ולכן בעובדא דהלל שלא למד מעצמו רק הלל למד עמו אין בזה שום איסור דגזילה ובתשובה אחרת הארכתי בזה ליישב בכמה מקומות ואכ"מ. ב) י"ל דהתם שאני עפמ"ש המהרש"א בשבת שם ליישב קושית התוס' איך למד עם הגר הא אכתי גוי הוא ותי' דכיון שבא להתגייר אף שעדיין לא נתגייר חשיב תו כישראל ומותר בלימוד התורה, וסברא זו של מהרש"א יש לה יסוד בדברי התוס', דכה"ג כתבו התוס' בכתובות די"א גבי גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, והקשו הא זכייה הוי מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי ותי' דכיון דבהך זכייה נעשה ישראל מהני תו לו הזכייה דהוי כישראל קודם הטבילה ע"ש, הרי להדיא כסברת מהרש"א, וכל זה אינו שייך לנ"ד באיסור תלמוד תורה לנשים, די"ל שאפי' מצות שלהם אינם רשאות, אכן נהי דמגר אין ראיה דבמצוות שלהם אין איסור, אבל אכתי מגיורת שהיא נקיבה ודאי שיהיה ראיה לנ"ד. דהא גם בגיורת שבאה להתגייר מודיעין לה הדיינין המצות שלהן וכמבואר ביו"ד סי' רס"ח, והא בגיורת אית בה תרתי לאיסורא, איסור דלימוד תורה לנכרי, ואיסור דנשים, ונהי דאיסור דעכו"ם לא שייך כשבא להתגייר וגם אחר מלמדו וכמ"ש, אבל אכתי איסור ת"ת לנשים אית כאן ותהא אסורה מחמת זה, אע"כ דבמצות שלהם שנצרכות לקיימן אין איסור, ואם בנכרית התירו ללמדם המצוות שצריכין כדי להביא לידי חיוב. כ"ש נשי הישראלים שכבר מחויבות ועומדות בקיום המצות דמחויבות בלימודן כדי שידעו מה לקיים ומה לרחק: אלא דאכתי תוכל הקפידה למצוא מקום לנוח בהיות שידוע שמנהלי בתי הספר של "בית יעקב" חכמו והשכילו לשכלל וליפות בתי ספר הללו בפרוגרמא רחבה היוצאת מגבול הלימוד לצורך ידיעת הדינים, ולומדים שם הרבה דברים שאינם נוגעים כ"כ נגיעה ישרה לידיעת הדינים רק לצורך שכלול והתפתחות, או שיהא להן כח המושך למשוך את לבות של האבות והבנות הרוצים גם בלמודים כאלו שאינם באים אלא לפתח ולהעלות למדרגה ידועה גם בהשכלה, וגם יפיפותו של יפת ישכינו באהלי שם והכל לעשותן כח המושך, דאי לא הא לא מתקיימי הא גם הלמודים הנחוצים וגם הרוח היהדות והמוסריי השורר שם בהיות שכל אב רוצה לתת לבנותיו גם השכלה והתפתחות במדה ידועה, ואם יחסר בבתי הספר הללו הפרוגרמא הנחוצה לא ירצו לילך שם וילכו לרעות בשדות אחרות אשר קטב המרירי ושארי משחיתים יקננו שם, וא"כ האם יוכל להעלות על הדעת חשש פקפוק כל דהו גם באותן הלמודים שאינן נחוצות כ"כ לצורך ידיעת הדינים, ולומר עליהן דהוי כמלמדן תפלות, ולחוש לתקלה שמא יקלקלו את הבנות, ולו נניח כי חולין גמורים הם. אבל כלום חשש תקלה אפשר לצאת מזה והלא קי"ל חולין שנעשו על טהרת הקודש אינן מטמאות את הקודש, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, וכל עיקר החשש דר' אלעזר דאמר דהוי כמלמדה תפלות הוא משום דנשים דעתן קלות וחלושות וחייש שמא כשיוסיפו דעת יוסיפו מכאוב ויצא מזה תקלה לבלע את הקודש, אבל בעתות כאלה שהרחוב מלאה הוללות וסכלות בורות וקלות וגם רוח הכפירה והמינות נזרקה בצעירים, ואנן סהדי כי רק