זקן אהרן חלק ב צד

שמחילה בפירוש לא היה אלא שאנו דנין עפ"י אומדנא כן מדשתק ולא מיחה דלא מהני זה, דמיד שמת אביו זכה בנו לזכות הרבנות ושוב לא מהני סילוק, אלא שכבר ביארתי בסי' הקודם דבזכות רבנות מהני גם סילוק, דדוקא כשנסתלק מדבר שיש לו זכייה גמורה אמרי' דלא מהני סילוק, אבל זכיית הרב ברבנות כלום יש לו זכייה בנכסי בעלי בתים, אין לו אלא שעבוד עליהם שמחויבים לפרנסו ולזונו, ובדבר שאין לו אלא שעבוד, מיד כשנסתלק פקע שעבודו. וחילוק זה מוכרח מן הש"ס כמו שהארכתי שם לבאר וליישב ע"ז כמה קושיות ע"ש ואכ"מ יותר, ולאחר כל זה אם אך יורשי רב השני מוסכם ומוחלט שראוי למינוי זה איני רואה שום טענה מצד יורש הראשון לדחותו ואם רואה אני שהשטן מצא מקום לקטרג ולסכסך העיר, בודאי שיש איזה סכסוך גדול ובע"כ שהריב נפרץ מצד פסול הגוף שמצאו על יורש השני ושאינו ראוי לרבנות, הללו אומרים שראוי והגון הוא והללו אומרים שאינו ראוי מצד תורתו או יראתו להיות ממלא מקום אבותיו וכדומה, וא"כ בכה"ג אנשי העיר אינם בעלי דינים אלא דיינים לדון אם ראוי לזה וכמ"ש בתשובת דברי מלכיאל ח"ד סי' פ"ב דבכה"ג שהחלוקי דעות הוא על גוף הרב אי ראוי להיות ממלא מקום אביו נחשבים בני העיר לדיינים, ומן הדין לא היו צריכין לדיינים מעירות אחרות שיפסקו בזה אלא אנשי העיר עצמם יחליטו בזה ברוב דעות לאחר שיגידו דעתם לשם שמים כמבואר בתשו' מיימוני המובא בחו"מ סי' קס"ג ורק משום שעי"ז יוכלו בעלי מחלוקת להרס דין ירושה ברבנות כי יאמרו שאינו ראוי להורות כהלכה וכדומה, מש"ה נהיגו גבן כשיזדמן ענין כזה להביא רבנים מבחוץ שאינם נוגעים בדבר והם ישקלו הדבר בפלס שכלם בצירוף דעות איזה ת"ח ויראי ד' מיושבי העיר שידעון שיגידו לש"ש בלי כוונה צדדיית, אבל עיקר הדיינים הם אנשי העיר גופא, וכיון שכן מה מקום לטענות יורש השני שרוצה לדון דוקא עם בני העיר בלי השתתפות יורש ראשון, הא אנשי העיר אינם בעלי דינים כלל בכה"ג ומה שייך לעשותם לבעלי דינים: ואמנם אפי' יש ביניהם טענות כאלו שאינם נוגעים לעצמותו של היורש אם ראוי לזה או לא, ובאופן שהקהלה הם בעלי דינים. אפ"ה הדבר פשוט שא"א לב"ד להוציא שום פסק דין טרם שישמעו טענת יורש ראשון, דהא שניהם על דבר אחד הם מדיינים, זה אומר חזקת הרבנות שלי וזה אומר שלי ומה שיזכה זה יפסיד השני, וא"כ איך אפשר לחלק הד"ת ולא להזדקק לשמוע טענת יורש הראשון, הא אם יזכה הוא יהיה חוב ליורש ראשון וכלום אפשר לחוב לאדם שלא בפניו וגם טענותיו לא שמעו, ועוד מה יעשו אח"כ כאשר יבואו לברר ד"ת של הראשון וימצאו אותו זכאי וצדק בדינו. בעת שכבר זכה השני, ומכל הלין פשוט וא"צ אריכות כי ד"ת אחת היא וחדא מישך שייכי בחברתה ובהכרח לשמוע טענות שני היורשין כאחת והב"ד יצרפו להם מטובי הבע"ב שיגידו לש"ש אם ראוי והגון השני לרב ממלא מקום אבותיו: ובאין עוד הנני המברכו בברכת אהרן ואלקין. סימן סו ב"ה יום א' טו"ב כסלו רחצ"ת פינסק. ברוך הוא וברוך שמו של כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר ברוך האלברשטאם שליט"א אב"ד דזאקליקוב. ע"ד שאלתו מעות של צדקה שהתנדבו מפורש לצורך תלמוד תורה, אם רשאים לשנותם לצורך בית הספר לנערות הנקרא "בית יעקב" אי הוי זה הורדה מקדושה דקי"ל אין מורידין: ובתשובה ע"ז, דהנה בעיקר הדבר אם רשאים ללמוד תורה לנקבות פלוגתת התנאים הוא במשנה דסוטה ד"כ. בן עזאי הוכיח דחייב ללמד לבתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה, ופרש"י שאם תשתה תדע ללמוד פרשת סוטה שהזכות תולה כו', ור' אלעזר אומר דכל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות, ולהלכה פסקו הרמב"ם וכל הפוסקים כר"א, ולפ"ז יש להתפלא על עיקר התנועה החדשה שנתחדשה בשנים האחרונות לכונן בתי ספר לבנות בכל עיר בשם "בית יעקב" ותנועה זאת נפתחה בגדולים גאונים וצדיקים וכל החרדים שבדור, והלא לכאורה זהו נגד הדין ואזהרת חז"ל שצוו להיפך שלא ללמד תורה לבנות, ודחשיב כאילו מלמדה תפלות, וחלילה גם לחשוב שמכולם נתעלמה הלכה המפורשת במשנה, ואלא דצ"ל שסמכו על חילוקו של הרמב"ם ז"ל, דבפ"א מהלכות ת"ת הביא להך דר' אלעזר דהוי כמלמדה תפלות ומחלק בד"א בתורה שבע"פ ובהא הוא דפליג ר' אלעזר וסובר דהוי כמלמדה תפלות אבל בתורה שבכתב רשאי גם לר"א, ולפ"ז בהנהו חדרי "בית יעקב" דכל לימודם הוא רק בתנ"ך, תורה שבכתב אין איסור אפי' לר"א, וע"ז סמכו גדולי הדור לכונן ולרומם בתי ספר הללו: אמנם אכתי חילוקו של הרמב"ם גופא צריך ביאור מאיזה מקור שאב לפרש דפלוגתא דבן עזאי ור"א הוא בתורה שבע"פ דוקא, והא לכאורה נוח יותר היה לפרש להיפך דבתורה שבכתב פליגי אבל בתורה שבעל פה גם לבן עזאי אסור, כדי שלא לעשות מחלוקת בין בן עזאי עם סתמא דמשנה והש"ס בקדושין דכ"ט דממעטינן בנות מחיוב ת"ת מקרא דולמדתם את בניכם ודרשינן בניכם ולא בנותיכם. דאילו לפי' הרמב"ם דבתורה שבע"פ הוא דפליגי וגם בזה סובר בן עזאי דחייב ללמדה, בע"כ דב"ע יפלוג על מיעוט דבניכם ולא בנותיכם ומנ"ל לעשות מחלוקת גדולה כ"כ, אבל אי נפרש דפלוגתתם הוי רק בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ גם ב"ע סובר דאסור, אז אפשר לומר דגם ב"ע דריש בניכם ולא בנותיכם. אלא דהתם מיירי בתורה שבע"פ כדכתיב בקרא ושננתם שיהא ד"ת מחודדין, דהיינו בתורה שבע"פ וממעטינן שפיר בנות לכו"ע אפי' לב"ע, אבל ההיא דסוטה דמחייב ב"ע ללמד לבתו תורה, מיירי רק בתורה שבכתב וכמו שנראה לדייק משטחות לשון רש"י שם בסוטה וז"ל חייב ללמד לבתו שאם תשתה תדע ללמוד בפרשת סוטה שהזכות תולה כו'. דלכאורה אינו מובן למה דייק לכתוב שתלמוד בפרשת סוטה דוקא. הא במשנה שבש"ס מפורש יותר דזכות תולה ושמא תדע והמשנה. ולמ"ש יתיישב טובא דאין לפרש שתדע ממשנה שהיא תורה שבע"פ, דהא גם לבן עזאי אסור ללמדה שבע"פ. להכי דייק רש"י שתלמוד בפרשת סוטה שהוא פורה שבכתב, וגם פסק הרמב"ם גופא היה מיושב טפי לפי' זה, שהרי הרמב"ם כתב שם בזה"ל אמרו חכמים