זקן אהרן חלק ב צג

שליש צדדיי שיכריע כמה צריך ליתן לו. והרב המו"צ ישאר על מקומו בתור רב יחידיי ושלום יהיה בגבולכם: כנפש המברככם בשלום כברכת אהרן וואלקין. סימן סה ב"ה יום ה' כ"ג כסלו תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יוסף גאלדבערג שליט"א הגאב"ד דק"ק אשיק. ע"ד שאלתו בעיר אחת אחרי מות הרב דמתא פרצה ריב בין יורשי הרב עם הקהלה, היורש תובע חזקת הרבנות שמגיע לו בירושה, והקהלה רוצים יותר לבחור אחד מיורשי הרב הקודם ששימש ברבנות בעיר זאת קודם רב זה שמת לא כבר, וגם ליורשים הללו יש זכות וטענה על חזקת הרבנות, הדבר נמסר לב"ד, אכן כאשר כבר ישבו כסא למשפט בא גם היורש של רב הראשון להתיצב בתוך בעלי הדין, רק היורש של רב האחרון לא הניחו אותם ליקח חלק בד"ת זה באמרו כי זה ד"ת אחרת ולאו בע"ד דידי' הוא. מתתלה צריך להתברר הד"ת שלו עם ראשי הקהל ואח"כ יוכלו לעשות עם יורש של רב הראשון כרצונם, לילך גם עמו לד"ת או לחדול, ובשביל זה נתבטל מושב הב"ד עד שיקובל תשובה ממני אם ד"ת אתת היא ושני היורשים מישך שייכי אהדדי וא"א לחלק זה לשני ד"ת, או שרשאי יורש השני לתבוע שמתחלה יתברר תביעה שלו לבדה וזר לא יתערב בתוכם ואח"כ יתברר טענתו של יורשי הראשון, זה תכן שאלתו: ובתשובה ע"ז דלענ"ד עיקר הד"ת הוא רק בין היורשים שלשני הרבנים ורק הם הבעלי דינים. ואנשי הקהלה נחשבים בזה לדיינים ולא לבעלי דין וכאשר אבאר, וממילא שבהכרח ששני היורשים יהיה בעת הד"ת, דהנה טענתו של יורש רב השני ידוע ומובן, הוא תובע חזקת ירושתו המגיע לו עפ"י ד"ת, דודאי שגם בכתר תורה יש בו דין ירושה, אף שהמג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג שהביא בשם מהרשד"ם ורמ"ע דהמינוי הבא מכת התורה אין בהם דין ירושה וסמכו על משאז"ל ביומא דע"ב שכתר תורה כל הרוצה יבוא ויטול והחת"ס חאו"ח סי' י"ב החזיק בדבריהם, אכן כל האחרונים דחו זה ופסקו כסתימת לשון הספרא וספרי פ' שופטים וברמב"ם פ"א מהלכות מלכים שכל המינוים שבישראל הם ירושה לבניו אחריו, ומדסתמו משמע שאפי' כתר תורה נמי, ומה שהוכיחו מההיא דיומא כתר תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, כבר כתבתי בתשובה הקודמת דמהתם אין ראיה ע"ש קחנו משם וא"צ לכפול, והדין פשוט דהבן קודם לירש אם ראוי הוא לזה: אכן הבה נראה טענתו של יורש רב הראשון מה יכולים להיות, ולאיש כמוני שנמצא מרחוק להבין לא אוכל מה טענת חזקה יוכל להיות לו כעת אתר אשר בינתים כבר שימש אחר ברבנות, מאיזה סבה נלקח רב אחר על מקום אביו, אם עזב את העיר מרצונו הלא ממילא נפקע זכותו במקום זה ואין לו מה להוריש, ודמי לשוכר שנשלם זמן שכירתו, ואם אביו מח, למה לא טען לתבוע חזקתו מיד אתרי מות אביו והניח ליקח רב אחר תחתיו, ואם גם היה קטן בעת מעשה היה ראוי לשמור הרבנות לפניו עד שיגדל וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות מלכים שמשחרין לו המלוכה ויליף לה מיואש ע"ש, ואם בעת מעשה לא הי' ראוי להיות ממלא מקום אביו ברבנות מפני שחסר לו ידיעת התורה והיה חפץ להמתין עד שילמוד ויכשיר עצמו, הא באמת שבכה"ג אין ממתינים לו, דנראה פשוט שדוקא בחסרון דקטנות שהוא אנוס בדבר במה שאינו ראוי להתמנות, וגם בזה דוקא כשרואים בו שכשיגדל יהא ראוי להתמנות שיהא יר"ש וחכם ויתר הדברים הדרושים להתמנות הזאת, אבל אם רואין בו שקרוב הדבר שלא יהא ראוי לכך ודאי אין ממתינים לו על הספק ומכ"ש כשהיה גדול בעת מעשה ולא למד עדיין כפי הראוי רק אומר שעכשיו ילמוד ויכשיר עצמו לזה, בודאי אין ממתינים לו דאיהו דאפסיד אנפשי' שלא הכין עצמו לכך עד עתה, וזה דומה לדין רשע בחו"מ סי' רפ"ג שאם הוא קטן משמרין הירושה עד שיגדל שמא יחזור אז בתשובה ואם הוא גדול מעבירין אותו מירושתו מיד. וה"נ ודאי שאין הצבור מחויבים להמתין עליו עד שיכשיר עצמו, וממ"נ אם היה ראוי בעת מעשה היה לו לתבוע מיד ולמחות מליקח רב אחר, ואם לא היה ראוי אין ממתינין לו וכמ"ש, ומדשתק עד עתה ולא תבע מחל ומה יש לו לזעוק עוד, ואפשר עוד דטענתו בזה הוא משום דהעובדא היה שזה רב השני לא נתמנה בתתלה בתור רב קבוע אלא רק בתור סגן וממלא מקום הבן עד שיגדל ויהא ראוי ומשו"ה לא מיתה היורש בזה מפני שהיה בטוח דאם יגדל יחזירו לו הרבנות, אבל אם אפי' כן היה אין בטענתו כלום ואינו יכול לתבוע שוב דכיון שנתמנה אחר שוב אין מורידים אותו אפי' אם המינוי היה רק לשעה וכדקי"ל גבי כה"ג שנתמנה בעת שאירע לכה"ג קרי ואף שהראשון חוזר למינויו ושניהם, אין מכהנים יחדיו בכ"ז אתרי מות הכה"ג ממנים את זה שנתמנה לפי שעה אף שעתה יש לו בן ממלא מקומו וכמ"ש ביומא די"ג וכ"פ הרמב"ם, וזה ודאי אף שיש לו בן ממלא מקומו דאל"ה מה רבותא היא זו, אלא שיש לחלק ולומר דדוקא אם הסגן עצמו חי עוד בשעה שמת הכה"ג אז הוא קודם לאתר, משא"כ היכי שגם הסגן מת ורק שהניח בן אין הבן קודם, דדוקא לו לעצמו הוא דזכה הסגן בזכות זה להיות קודם לכל אבל אין יכול להוריש זכות זה גם לבניו, דבשלמא בכה"ג קבוע שזכה מדין בזכות השררה, שפיר מוריש גם לבניו, אבל הסגן שגם הוא עצמו לא זכה מדין ורק אין מורידין אותו ומשום איבה גזרו שלא ישמש בשמונה בגדים אם הראשון חזר למינויו, וא"כ כשמת ובטלה לה איבה אזי הוא בעצמו נשאר כה"ג ממילא וכ"ה לשון הש"ס ביומא שם חוזר לעבודתו ולא שמתמנה מחדש, ולכן לדידי' אין מורידין עוד אבל לא יוריש זכות זה לבנו אתר שגם הוא בעצמו לא היה לו זכות גמור וכן בנ"ד אם הרב השני היה מתמלא לפי שעה אין מורידין אותו שוב והיה זוכה ברבנות נגד יורש הראשון, אבל עתה כאשר גם הוא מת חוזר הזכות לראשון, ואם באמת כן היה הדבר יכול כעת יורש הראשון לתבוע חזקתו, ומתחלה לא מיחה מפני שהשני לא נתמלא כ"א לפי שעה אבל בהיות שמכותלי מכתבו לא ניכר דכן היה העובדא, א"ו שהשני נתמנה בקביעות וא"כ הו"ל לתבוע ולמחות מיד כשמת אביו ומדשתק מחל: ולכאורה יש לדון דאפי' מתחילה בפירוש לא מהני כאן דבדבר שכבר זכה בעינן לשון מתנה וקנין אבל מחילה וסילוק אינו מועיל וכדאיתא להדיא בברייתא דכתובות דפ"ג האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום וכ"ש כאן