זקן אהרן חלק ב צא

דגם אח יורש, ולפ"ז בנ"ד בן של הנכד הגאליצאני שבא לירש כעת יש לו זכות הירושה מכח שניהם, אביו ואחיו ששימשו ברבנות דעיר זאת, והטענה שטוענים המנגדים שאבד זכותו מפני שאביו כבר עזב את העיר זה קרוב ליובל שנים ע"י גזירת המלכות שיצא בעת ההיא דכל אזרחי גאליציא מחויבים לעזוב את מדינת פולין, פיהם הכשילם לבטל בעצמם טענותיהם, דכיון שלא ברצון עזב את העיר ורק מאונס המלכות ממילא לא אבד חזקתו וכשנתבטל האונס חוזר שוב למשרתו וכמו בכה"ג שנתמנה מפני שאירע קרי לכה"ג המשמש, דהראשון חוזר אח"כ למינויו כדאיתא ביומא די"ב וכיון שהרב הראשון לא אבד חזקתו ממילא שוב מוריש הזכות לבנו, וגם אם בנו היה קטן בעת מעשה משמרין לו את המינוי וכמ"ש הרמב"ם שם דאם נשאר בן קטן משמרין לו המלוכה ויליף לה מיואש ע"ש: וטענתם השניה שהיורש שבא לירש כעת אין לו ידיעה בהוראה, שטענה זאת אמנם לכאורה טענה טובה דהא זה ודאי בעי' שהבן יהא ראוי למקום אבא, ואין לומר דהא אם אינו ממלא מקום אביו כ"א ביראת חטא לבד נמי סגי אע"פ שאינו ממלא מקומו בתורה כמבואר בכתובות דק"ג גבי רבי דאמר שמעין בני חכם גמליאל בני נשיא וקאמר התם דר"ג אינו ממלא מקום אבותיו בתורה ואפ"ה מינוהו רבי לנשיא משום דביראת חטא מילא מקום אבותיו, וא"כ בנ"ד אפשר נמי דביראת חטא ממלא מקום אבותיו ושפיר יורש חזקתו, אבל באמת זה אינו דנראה פשוט דהיינו דוקא במינוי דנשיא שאין עיקר אומנתו ללמוד תורה עם בני ישראל ולהורות הוראה אלא עיקר משרתו הוא להנהיג את הדור בכל הנצרך להם וכל מילי דצבורא נחתכין על פיו, ובזה לא איכפת לן אם גם אינו גדול בתורה כ"כ ובלבד שיהא יר"ש, אבל במינוי דרבנות שכל עיקרו הוא להורות הוראות בזה ודאי שנצרך שיהא חכם בתורה כ"כ עד שיהא ראוי להוראה, דאיך אפשר למנות רב שאינו יודע להורות ולדון, וכמו שאי"א למנות רופא שאינו מומחה בחכמת הרפואה, כן אי"א למנות רב שלא ידע להורות, וראיה ע"ז מעובדא זאת דרבי גופא שצוה שמעון בני חכם, פרש"י אב"ד, חנינא בר חמא ישב בראש, פי' ראש ישיבה, גמליאל בני נשיא, הרי להדיא דמינוי כזה שעיקר אומנתו הוא ידיעת התורה כגון אב"ד ור"מ, את זה לא מינה לר"ג אע"ג שממלא מקום אבותיו היה ביראה, משום דמה יוכל להועיל היראת שמים שלו אם חסר לו ידיעת התורה כפי שיעור הנצרך לאב"ד ור"מ, ורק לנשיא מינוהו בשביל שלהיות נשיא אין שיעור לידיעתו בתורה, וכ"א ראוי להיות נשיא ובלבד שיהא יר"ש, ולפ"ז בנ"ד דקיימינן במינוי רב ודאי דטענת המנגדים הוי טענה גדולה, כיון שאין לו ידיעה בהוראה איך שייך למנותו רב, כן היה נראה לכאורה, אכן שוב חזרתי מזה דגם בטענה זאת פיהם הכשילם לבטל בעצמם טענתם, כיון דלדבריהם גופא גם לאביו לא היה לו ידיעה בהוראה, ושם רב לא ניתן לו כ"א בתור תואר הכבוד, ואין זה אלא מינוי של נשיאות, וא"כ אכתי ממלא מקום אביו הוא דהא גם אביו לא היה ראוי להוראה, ועיקר מנויו לא היה כדי להורות הוראה ולצורך זה קבלו באמת למו"צ אחר ומינויו לא היה אלא מינוי של נשיאות וכבוד ולקבל פרס ע"ז, ועובדות ומלאכות כאלו יוכל גם הבן לעשות והרי זה דומה כמינוי של נשיאות גרידא דלא בעינן ממלא מקום אבותיו בתורה וכמו בר"ג שלא מילא מקום רבי בתורה ואפ"ה מינוהו לנשיא, וכ"ש בנ"ד שגם אביו לא היה ראוי להוראה וא"כ ממלא מקומו שפיר ושפיר יש לו זכות חזקה, למלא מקום אביו ממש: אלא דאכתי אפשר לבטל חזקתו לא מטעם שאביו עזב את העיר כיון דעזיבתו היתה באונס וכמ"ש, אבל אביו הא מסר בעצמו זכותו לבנו הראשון ונסתלק זכות אביו מכאן, אלא עיקר טענתו של היורש דהאידנא הוא בשביל אחיו שישב בעיר ד' שנים. והוא הלא עזב את העיר מרצונו בלא אונס ונסתלק גם הוא מחזקתו, אבל באמת נראה דאפי' אם היה מסתלק בפירוש לא איבד חזקתו, דבדבר שכבר זכה בעינן לשון מתנה וגם קנין אבל סילוק ומחילה אינו מועיל וכדאיתא להדיא בברייתא דכתובות דפ"ג האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום, וכ"ש בנ"ד שלא נסתלק בפירוש אלא שאנו דנין כן עפ"י אומדנא מדעזב את העיר מכלל דנסתלק מחזקתו דלא מהני זה. אלא די"ל דבנ"ד מהני גם סילוק, דהא הטעם דבדבר הבא לידו לא מהני סילוק כתב המהרי"ט בתשובה דיכול לחזור מסילוקו דאתי דיבור ומבטל דיבור, וא"כ לא שייך זה כ"א כההיא דמיירי בברייתא דכתובות שעל שדה שמוחזק ששלו היא אומר לחבירו ידי מסולקות הימנה, ושוב חוזר מסילוקו דבכה"ג אמרי' שפיר דסילוקו אינו מועיל ומצי לחזור דאתי דיבור ומבטל דיבור, אבל הכא בנ"ד הא לא חזר מסילוקו, דכבר נפטר וא"כ הוי סילוקו שנסתלק בעזיבתו את העיר סילוק גמור, ואיה"נ דאם היה חי והיה בא בעצמו להתיישב עוד הפעם בעיר שהיה מקום לדון דסילוקו לאו כלום ומצי לחזור, אבל כל זמן שלא חזר ודאי דסילוקו הוי סילוק גמור, ומה ירושה שייך בזה, ונראה עוד יותר דאפי' אם הי' בא בעצמו לחזור נמי לא היה יכול, דהא תינח אם נסתלק מדבר שיש לו זכייה גמורה אמרינן דבדבר שכבר זכה לא מהני סילוק עד שיאמר בלשון מתנה ממש, אבל רב שזכה בחזקת רבנות כלום זכייה יש לו בנכסים של בעלי הבתים, אין לו עליהם אלא שעבוד שמחויבים לזונו ולפרנסו וכיון שמתתלה לא היה לו עליהם אלא שעבוד, ומיד שנסתלק פקע שעבודו, וסברא זאת מוכחת מהא דקי"ל דאשה יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה אפי' לאחר הנשואין, ובאבני מלואים סי' צ"ב נדחק ליישב מ"ש מבעל דלא מצי לסלק עצמו לאחר הנשואין מזכות הפירות ודוקא בכותב לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי בפירותיך מהני כמבואר בכתובות שם, ולמ"ש ניחא דהא הטעם דלאחר הנשואין אין מועיל הסילוק הוי משום דכבר זכה בהם והדבר שלו לגמרי ואינו יוצא שוב מרשותו עד שיתנם במתנה ולא בלשון סילוק וממילא לא שייך זה כ"א בסילוק הבעל מן הפירות דמשנשאת זכה הוא בקרקע שלה לכל הפירות שיהיה כל ימי חייה ולכן אינו יכול שוב להסתלק, אבל האשה במזונותיה איזה קנין יש לה דהא בנכסי הבעל אין לה שום זכייה אלא שעבוד יש לה על נכסיו שמחויב לזונה וכיון שנסתלקה פקע שעבודה דמדבר שאינו אלא שעבוד יכול להסתלק: וארווחנא ליישב בזה מה שהרעישו הראשונים והאחרונים על התוס' כתובות דפ"ג ד"ה קנו מידו דהקשה הר"י מה יש להועיל שם קנין שהרי למי מקנה אותה והרי לכו"ע מפקר, ומכח קושיא זאת השיגו על פרש"י דמה שאמר דקנו מידו מהני קאי זה אברייתא דאומר לחבירו דו"ד אין לי כו', והתוס' סברי דבזה גם קנין לא מהני משום דלמי מקנה אותה ע"ש, והרעישו על התוס' מסוגיא דב"ב דמ"ג גבי שותפין מעידין זל"ז בשכתב לו דו"ד אין לי עליך וקנו מידו, הרי ס"ס ערוך דקנו מידו מהני אפי' בכה"ג, וחוץ