זקן אהרן חלק ב צ

עבירות כאלו, ולכן הנני פונה אליכם אחיי חדלו לכם הרע, ידוע תדעון כי לבד שמתפטמים אתם באיסורי טרפות שמטמטם את הלב, עוד גזל הוא בידכם הכנסת הרב ומחויבים אתם מן הדין לשלם להרב כל מה שנתתם לאחרים מה ששייך לו וגם צריכים אתם לפייסו על מה שציערתם אותו בזה, עוד הפעם חדלו לכם הרע ויסלח כם ה': כמובן שכל הדברים הללו הנני כותב על יסוד הידיעה שכתבתם לי מגופא דעובדא כי הבחירה שלכם היתה כדין ורק אח"כ כעבור שתי שנים הקימו הדיין למרות רצון הקהלה, וגם הרבנים מקישינוב ומעיר שאץ כבר אסרוהו, ואם כנים אתם בדברים הללו אז גם ידי תכון להצטרף לאיסור, אבל אם תמונה חדשה ואחרת לעובדא זאת ידי מסולקות מענין זה: ובאין עוד הנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן סד ב"ה יום ה' אדר א' תרצ"ב פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יהושע זאבערמאן שליט"א רב בפאקשיוויצא. זה תוכן שאלתו, קהלה אחת אשר זה כחמשים שנה לפנים לא היה בתוכה רב קבוע וממונה מטעם העיר רק בעה"ב מתושב העיר היה מורה להם הוראות וד"ת חנם אין כסף ואח"כ קבלו לרב נכד מגזע היחס אדמור"י גאליצי' שלא היה לו שום ידיעה בהוראה ורק בתור כבוד נתנו לו שם רב וקצבו לו גם הכנסות מחתונות וב"מ וכדומה, והנכד הזה השתדל הרבה להשיג רשיון הממשלה לעשות לעיר הזאת קהלה עומדת ברשות עצמה, וכה ישבו שם בשלום. הנכד היה רב הקהלה והבעה"ב הורה הוראות, במצב כזה ישבו יחדיו י"ב שנה עד שיצאה פקודת הממשלה הרוסית שכל יהודי גאליציא יעזבו גבול מדינת פוילין והוכרח גם הרב הנכד לעזוב את העיר, וגם הבעה"ב שהורה הוראות בא בימים ותש כחו עד שלא יכול עוד להיות ממלא מקום הרב דעיר בהוראות וד"ת עד שהקהלה הוכרחה לקבל להם רב חדש, ועפ"י בקשת הנכד הסכימו והחליטו שלא ליתן להרב שיקובל כ"א תואר מ"ץ. ותואר "רב" ישאר עבור הנכד גם בגלותו ונדודו. וגם הרב החדש הנבחר הסכים ע"ז, וכה ישב הרב הנבחר בתור מו"צ ת"י שנה בשופי ושלוה, עד שהנכד הרב השתדל להשיג זכות הישיבה עבור בנו וההמון רוב העיר נתפתה להנכד לקבל את בנו בתור רב רק הלומדים ופני העיר לא נתרצו, ולאות מחאה נתנו להרב שישב שם בתור מו"צ כתב רבנות, וכה ישבו ג' שנים במחלוקת, בנו של הנכד נעשה רב מצד רוב העיר ההמון והמו"צ נבחר לרב מטעם הלומדים והיח"ס, ואח"כ עזב את העיר הרב של היח"ס והלך לעיר אחרת, וחמת היח"ס לא שככה, יגעו ומצאו גם הם נכ"ד מאדמו"ר פולני שיהיה להם בתור רב וגם לקחו רב מו"צ להורות הוראות, ובמצב כזה ישבו כשנה, בנו של נכד הגאליצאני רב של רוב העיר ההמון ושתים שהן אחת היינו נכד הפולני בתור רב והמו"צ מצד היח"ס, וככלות שנה עזב הרב הגאליצאני את העיר מרצונו ואח"כ נפרצה המלחמה והרב הפולני נלקח בשבי בתור ערבון ולא נשאר בעיר רק המו"צ יחידי ונתמנה מטעם הממשלה לרב רשמיי מפני שהיה לו צענז, וגם אח"כ כששב הרב הפולני הסכים להתמנותו של אותו המו"צ שהיה אצלו בתחלה בתור מו"צ, שיהיה מעתה לרב. ואמנם זה לא כבר נפטר הנכד הגאליצאני שעזב את העיר יותר מארבעים שנה, וגם בנו שנבחר ע"י ההמון לרב וכיהן במשרתו ד' שנים נפטר ג"כ, וכעת בא בנו השני של הרב הגאליצאני ותובע חזקת אביו ואחיו ודורש שיורידו ממשמרתו לאותו הרב שנבחר רק ע"י היח"ס בהיות שהם רוב העיר ורוצה להיות גם רב רשמיי אף שע"ז אין לו חזקה בהיות שגם אביו ואחיו לא היו רבנים רשמיים, והלומדים והיח"ס טוענים שחזקת אביו נאבדה מפני שעזב את העיר זה מ' שנה וחזקת אחיו ג"כ נתבטלה בהיות שעזב העיר קודם המלחמה מרצונו, זה תוכן הטענות בנוגע לדינא: ובתשובה ע"ז, הנה בעיקר הדין אם כתר תורה יש בהם דין ירושה אף שהמג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג הביא בשם כ"ה ורשד"ם שבמינוי הבא מכח התורה אין בהם דין ירושה וסמכו על מאחז"ל ביומא דע"ב שכתר תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול, והחת"ס חאו"ח סי' י"ב החזיק בדבריהם, אכן כל האחרונים דחו דבריהם ופסקו כפשטות לשון הספרי וספרא פ' שופטים וברמב"ם פ"א מהלכות מלכים שכל המינוים שבישראל הם ירושה לבניו אחריו, ומדסתמו משמע שאפי' כתר תורה נמי, ומהא דיומא שכתר תורה כהפקר כל הרוצה ליטול וכו' אין ראיה, דהתם הוי הכוונה דכתר תורה לא דמי לכל הכתרים, כהונה ומלכות דהוי ירושה דממילא אתי וא"צ יגיעה מצד היורש דכולם ראוים להיות בני מלכים וכהנים. ואם אך אביו היה מלך או כהן יורש בנו אחריו את משמרתו, אכן כתר תורה אינו ירושה לך לבא ממילא בלא יגיעה, אלא כל מי שיגע עליה הוא ימצא את טוב טעמה ועל דרך מ"ש באבות פ"ב מי"ב והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך דהוי נמי הכוונה שאינה ירושה לקנותה ממילא בלא יגיעה, והיינו מ"ש ביומא כל הרוצה ליטול יבוא ויטול כלומר מי שלא יגע בה דלא יטלה אפי' כשאביו היה ת"ח, ומי שיגע ועמל עליה נוטלה אפי' אם אין אביו ת"ח, ונהפוך הוא דמי שאביו ת"ח קשה יותר להשיגה ונצרך ליגיעה יתירה בכדי שלא יאמרו שהתורה ירושה כדאיתא בנדרים כ"א, ורק ע"ז קאמר התם דכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, על עצם קנין התורה דכל מי שירצה יוכל לקנותה, אבל מי שכבר יגע ומצא ואנו באים לדון מי קודם לענין מינוי, בזה ודאי דהבן קודם לירש כיון שהוא ראוי לזה, והריב"ש סי' רע"א ומבי"ט ח"ג סי' ר' פסקו שאף במינוי תורה בנו קודם, ומעשה רב בתשובת אבני נזר הביא בשם הרר"ש אלקבי"ץ בעיה"ק צפת שהיתה מלאה חכמים וסופרים בזמן הב"י והסכימו כל הקהל למנות את הרר"מ אלשיך אחר פטירת הרב וכבר עשו כתב רבנות להאלשיך שהיה או בן ששים שנה ולא הניח הרר"ש אלקבי"ץ ליתן את הכתב וחכו עד שבנו של הרב ר' אברהם שלום המנות נעשה י"ג שנה ומינוהו לאב"ד, ורשד"ם ורמ"ע גופייהו כתבו בבן שממלא מקום אבותיו דלית דין צריך בושש שהוא קודם, והלכה רווחת היא דכל השררות והמינויין יש בהם ירושה כדכתיב למען יאריך ימים וגו' הוא ובניו בקרב ישראל, ואע"ג דקרא במלוכה קאי אפ"ה מדכתיב בקרב ישראל אתא לרבות כל המינויין כדאיתא שם בספרי וכ"פ הרמב"ם שם, ועיין בחו"מ סי' קמ"ט דגם לכל דבר מצוה יש חזקה ואדם מוריש, וכיון דמשום ירושה אתינן עלה א"כ יש בה כל דין ירושה וכל הקודם לנחלה קודם לירושה זו, וגם אח בכלל זה, ובתוספתא פ"ב דשקלים מפורש