זקן אהרן חלק ב פג

המפורשים בתורה, אשר קנה אברהם את השדה, וכן שמה קברו את אברהם כו' שמה קברו את יצחק, הרי להדיא שיעקב אבינו קרא ליעקב בשמו, ובע"כ משום דלאחר מיתה היה ושלא בפניו שרי, וכ"ש לקרות לאתר ששוה בשמו לשם אביו דאין שום חשש, ועדיפא מזה נ"ל דגם הרמב"ם גופי' בע"כ שסובר כן, דכבר נתחבטו כל מפרשי הרמב"ם ליישב דבריו אשר לכאורה סותרים זא"ז מדידי' אדידי', דבפ"ו מהלכות ת"ת כתב וז"ל ואסור לו לתלמיד לקרוא לרבו בשמו ואפי' שלא בפניו והוא שיהיה השם פלאי שכל השומע ידע שהוא פלוני ולא יזכיר שמו בפניו ואפי' לקרות לאחרים ששמם כשם רבו כדרך שעושה בשם אביו אלא ישנה את שמם כו' עכ"ל, ולפי סדר הדברים כאן עכ"פ בשם שאינו פלא מותר לקרות לרבו ואביו שלא בפניו, ואילו בפ"ו מהלכות ממרים ה"ג כתב וז"ל היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה שמם. יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו אבל השמות שקוראין בהם את העם כגון אברהם כו' משה וכיו"ב קורא בהן לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום עכ"ל, הרי שכתב מפורש דדוקא לקרות לאחרים בשמן כשם אביו מותר בשמות הרגילים אבל לקרות לאב גופי' בשמו אסור, ועיין בכ"מ ולח"מ ופרישה שטרחו הרבה בזה וגם הט"ז יו"ד סי' רמ"ב האריך ליישב. ומצאתי ראיתי שגדול אחד הביא נוסחא דווקנית בשינוי אות אחת שעפי"ז יתיישב הכל והכי צ"ל ברמב"ם הלכות ממרים אבל השמות שקוראין בהן את העם כגון אברהם יצחק וכו' קורא בהן לאחרים "ושלא בפניו" בוא"ו המחלק ולא כגרסא שלפנינו קורא בהן לאחרים שלא בפניו, אלא הנוסחא הדווקנית "ושלא בפניו" בוא"ו המחלק, ותרי דיני קמ"ל הרמב"ם דבשמות שקורין בהן את העם כגון אברהם כו' קורא בהן לאחרים, וכן קורא בהן גם לאב גופא שלא בפניו, וזה פי' נאות ונכון מאוד שעפי"ז יתיישבו כל הסתירות והקושיות שנפלו בדבריו, וגם לא יהיו דבריו נגד מקרא המפורש שמה קברתי את יצחק, ולפ"ז סובר גם הרמב"ם דבשם הרגיל רשאי לקרות גם לאב גופא שלא בפניו בשמו וכ"ש לאחרים, ואחרי שזכינו להשוות כל הפוסקים וגם הרמב"ם סובר נמי דשלא בפניו מותר לקרות לאב גופי' בשמו שהוא שם הרגיל עכ"פ, א"כ בנ"ד דדיינינן על שם משה שהוא שם הרגיל וגם לאחר מיתה דשלא בפניו הוא. אין שום חשש אפי' לקרות לאב גופי' בשמו דלא עדיפי אנן מיעקב אבינו שאמר שמה קברו את יצחק וקרא לאביו בשמו, א"כ מה מקום חשש לקרוא להחתן בשם חמיו אתרי שלחמיו גופא היתה הבת מותרת לקרוא בשמו לאחר מיתה, ואפי' נימא כהבנת המפרשים בדברי הרמב"ם דלאב גופי' אסור לקרוא בשמו אפי' שלא בפניו אבל לאחרים ודאי דמותר מטעם האיסור גופי', ואיסור שנאסר לקרוא לאב בשמו, זה גופא יהיה היתר לקרוא לאחרים שדומה בשמו לשם אביו, דכיון שמחמת האיסור הזה לקרוא לאב בשמו נהגו כל העם לכנות לאב בשם הכינוי, טאטא פאטער פאפא. א"כ ממילא ניתן להאב שם כינוי, ומה לי כינוי זה, פאטפר או פאפא, או הכינוי זיידא, באבא, אלטער, ולגבי הבנים אין כינוי יותר גדול מזה, וכל היכי שיש לאחד שם עצם ושם הכינוי והשני לא ישתוה אלא בשם העצם, לית מאן דחש ליזהר בזה משום שמות שווים כמו שפסקו הצ"צ, נו"ב. שם אריה, השיב משה ועוד: והנה ראיתי בספרי האחרונים שכתבו כוונת הקפידה בשמות שווים בשינוי קצת מכפי שכתבתי, והוא דהטעם הוי משום עין הרע כשיהיו בבית אחד ומשפתה אחת אב ובנו בשמות שווים, וכמו שאסור לקרות לתורה אב ובן זה אח"ז מטעם תשש עין הרע, וכאן יש עוד טעם נוסף מפני זלזול כבוד האב דכשתקרא לבעלה בשם משם יהא סבור האב שתקרא אותו ויבוא הוא ואיכא זלזול לאב, אבל לפ"ז אין שייכים טעמים הללו כ"א בפניו דוקא ובעודו בחיים אבל לאחר מיתה ושלא בפניו לא שייכי הני טעמי, ולפמ"ש לעיל בלא"ה לא שייך השתא תשש זה בפניו כיון דאסור לקרוא לאב בשמו ומזה נהגו כל העולם שלא לקרוא לאב בשמו העצמיי אלא מכנים אותו בשם פאטפר כו', ומעולם לא שמענו שיעיז מי שהוא לקרוא לאביו בשמו, א"כ איך יטעה האב לחשוב בשעה ששומע קוראין לאחר משה בשמו, שקוראין אליו, כיון שאליו אין קוראין אלא בשם פאטער, וכיו"ב ראיתי בשד"ח מערכת חתן וכלה דלהספרדים שנוהגים שהזווגים אינם קוראין זה לזה בשמותיהן אין חשש בצוואה דלא ישא אשה ששמו כשם חמיו נמי מטעם זה כיון דאין בזה שום זלזול לאב אחרי שלעולם לא תקרא האשה לבעלה בשם העצמיי, וה"נ דכוותה לגבי האב כיון דכולם באין יוצא מן הכלל אין קוראין לאב בשמו רק בכינוי פאטער א"כ מה מקום לחשוש שיסבור האב שהבת תקרא אליו ויבוא הוא וז"פ וברור: היוצא מכל מה שכתבתי, אסיים במה דפתחנא, בהרמנותא דאותו גאון וקדוש בעל דעת קדושים שהלכה כדברי המיקל בצוואה זאת וע"י אמתלא ושינוי כל דהו מבטלינן לה דהלכה כדברי המיקל. ועל יסוד הורמנא שיצא מפי גאון וקדוש שמימיו אנו שותין תמיד ודבריו נר לרגלנו בהלכות שחיטה וטרפות, הנני לוקח הזכות לנפשי להגיד קבל עם ובפה מלא כי בנידון דשאילנא אין בזה לא שמתא ולא ארור, קללה וסכנה כל דהוא חלילה, ואדרבה יש כאן מצוה וזכות גדול מכל הלין טעמי. א) דעת הנו"ב דהצוואה אינה אלא לזרעו, ולפי מה שהוכחתי לעיל דצוואה זאת דחתן וחמיו בימוד יש הכרת דאינה אלא לזרעו וכמ"ש. ב) דעת החת"ס וחכ"א שלא אסר כ"א במשולשים דוקא וכי העולם טועין במה שנזהרין אפי' באינם משולשים. ג) דעת הנו"ב ותת"ס ועוד שכתבו דבבחור צורבא מרבנן ובת ת"ת דאיכא בזה מצוה אין חשש בצוואה מעיקרו דשומר מצוה לא ידע דבר רע. ד) כיון דעיקר הקפידה הוא משום לתא דכבוד אביו והוכחתי בעזה"י דשלא בפניו וכ"ש לאתר מיתה ובשמות הרגילים אפי' לאב גופא רשאי לקרות בשמו וכ"ש לאחרים. והדבר ק"ו אם הדעת קדושים כתב דהלכה אפי' כדברי יחיד שמיקל וע"י אמתלא ושינוי כל דהוא שרינן, כ"ש בנ"ד דכולהו איתנהו, רוב הפוסקים מקילין, והסברות חזקות וברורות דלית מאן דחש לאסור בכה"ג, וזכות כל אלו הגאונים אשר עליהם תמכתי יתידותי יהיה למגן וסתרה להציל מכל חשש נזק חלילה, ויקוים ותגזר אומר ויקום, ההיתר שיצא מפי גאונים וקדושים ימליצו בעד כל שומע וציית לדבריהם, וחפץ אני לבטוח כי בזכות המצוה לשמוע דברי חכמים יהיה הזווג הזה מוצלת ויתברכו בברכה המשולשת, בני חיי ומזוני: כנפש המברכם בברכת אהרן וואלקין. סימן סא ב"ה אור ליום עש"ק י"א טבת תרצ"ז פינסק. בנידון דשאילנא. לעת כזאת שגזרה הממשלה להגביל במדה מצומצמה השחיטה של בשר כשר, ועי"