זקן אהרן חלק ב פב

ויידא, באבא, לסגולה על אריכת ימים, וקרוב לשער שבסגולה זאת השתמשו עוד בזמן התלמוד, ובשביל שבתלמוד לא השתמשו עוד בשפה הזארגונית שהיא שפת הגולה לכן תרגמו זה בלשון "סבא" שהוא לשון התלמוד. והיינו שם סבא שנתכנה בו שמואל בעודנו נער לסגולה, וכינוי זה חשיב לשם גמור בפני עצמו דהרי בגיטין כותבין עליו דמתקרי אלטער או זיידא, וגם זה אפשר לשער שבפי ההמון היה נקרא רק בכינוי סבא לחוד וכמו שקורין האידנא אלטער לחוד אע"ג שידוע שיש לו שם העצם, רק בתלמוד כתבו גם לשם הקודש שלו שמואל, ואם כנים אנחנו בהשערה זאת לא יהיה שוב שום סתירה מכאן על הצוואה כיון דהחותן היה נקרא בפי ההמון "סבא" והחתן בשם שמואל ואין שמותיהן שוות, ואפי' אם היה נקרא גם בשם הקודש, עכ"פ כיון דלחותן יש עוד כינוי סבא הרי יש לו שני שמות, שם הקודש שמואל ושם הכינוי סבא, והחתן לא ישתוה עמו רק בשם אחד, וכל כה"ג הן שישתוה רק בשם העצם והן שישתוה רק בכינוי לחוד לא מיקרי תו שמותיהן שוות וכמ"ש בתשובת השיב משה סי' ס"ט, וזהו השערה נכונה בעזה"י: ועוי"ל דשם סבא אינו כינוי אלא שאצלם היה זה שם העצם ככל השמות וכמו לוי סבא דפירושו שזהו שם וכ"כ רש"י בחולין ד"ל על אושעיא זעירא דנ"ל שכך היה נקרא אושעיא זעירא ולא כפי' הראשון דזעירא פירושו צעיר, וכן נוכל לומר גם כאן דסבא אין פירושו זקן דהוא תואר השם אלא שכך הי' נקרא בשני שמות שמואל סבא, וכיון שכן ודאי דלא חשיב זה לשמות שווים, דלזה שני שמות ולזה שם אחד, וגם לגבי גיטין הדין כן דאם יש לאחד שני שמות צריך לכתוב שניהן ואם כתב אחד פסול, ולכן כיון דהחתן יש לו רק שם אחד וחמיו יש לו שני שמות לא מקרי זה שמותיהן שווים, דהרי לא ישתוו רק בשם אחד וכמ"ש הנו"ב וצ"צ ושם אריה ועוד כמה גדולים דבכה"ג לא מיקרי שמותיהן שווים, והרי עלה בידנו בעזה"י להמליץ בעד אותו צדיק וחסיד ריה"ח ז"ל שדבריו אינם סותרים להתלמוד, ואבוא עוד להוסיף שגם הנו"ב עצמו הרגיש שעל צוואה זאת דקיימינן בה בשמות החתן וחמיו אין סתירה מן התלמוד, דהא הנו"ב נשאל שם רק על דין זה דהשתוות השמות, והסתירות מביא על ענינים אחרים שבצוואה כגון בת אחותו, ושתי אחים לא ישאו שתי אחיות, ואילו על עיקר השאלה שנשאל לא הביא סתירות הללו, א"ו שגם הוא ידע דממקומות הללו אין סתירה דיש לתרץ כמ"ש: ואם כי לפי"ז נפל כל יסוד החידוש שחידש הנו"ב דהצוואה אינה רק לזרעו, דכל עיקר היסוד היה דאם החסיד צוה זאת לכל ישראל הרי הוא סותר להתלמוד ואסור לקבל דבריו כלל ובע"כ דהחסיד רק לזרעו צוה מפני שראה ברוח קדשו שזרעו לא יצליחו בזווגים כאלו ושבזה אינו סותר להתלמוד שהוא על הכלל ודברי החסיד על הפרט, אכן לאחר שביארנו שבדין זה דהשתוות השמות אין סותר לתלמוד, אין ראיה שוב שרק לזרעו צוה, אמנם אפ"ה נ"ל ברור דצוואה זאת שלא יהא החתן דומה בשמו לחמיו יש הכרח מדברי החסיד עצמו שרק לזרעו צוה כן, דכבר ידוע מ"ש החכמת אדם כלל קכ"ג דצוואה זו אינה אלא כשהם משולשים דוקא בשמותיהן כגון אדם ששמו ראובן וחתנו ראובן ואם יקח עוד חתן זה חתן ששמו ראובן אזי לא יצליחו, ועיין שם שכל כך היה בטוח בחידוש זה עד שכתב כי כל העולם טועין במה שאוסרין אפי' אינם משולשין. ולכאורה דבר פלא הוא ודברי נביאות לומר כי הוא זה דוקא במשולשין. בשעה שבצוואה אין שום רמז לזה וסתמא נאמר בה לא ישא אשה ששמו כשם חמיו, אכן מה שחסר החכ"א מילא הסת"ס שגם הוא כתב כהחכ"א שרק במשולשין אלא שהביא מקור לזה, דהנה פרטי עניני צוואה זו בנוגע לזווגים נמצא בקצרה גם בספרו של החסיד והוא הספר חסידים ושם בסי' תע"ז לאחר שחשב שם כל אלו הזווגים שלא יצליחו כתב בזה"ל וכן אדם שלקח אשה ששמה רבקה ובנו לקח אשה ששמה רבקה כו' תמצא שהיא לא תצליח שהיא משולשת או הוא משולש שהאשה ובתה ובת בתה לקחו ג' שמות נמצא הוא לא יצליח ע"ש, הרי שדוקא כשהם משולשים אסר, ובכדי ליישב דברי החת"ס וחכ"א שכתבו שחפשו ולא מצאו כ"א במשולשין דוקא והלא בצוואה גופא שהזהיר בזה לא נזכר משולשים, אלא שבזה אפשר לומר דלפני הגאונים הללו לא היה הצוואה ורק הספר חסידים בלבד ולכן כתבו שפיר שלא מצאו הקפידה אלא במשולש בהיות ששם כתוב באמת מפורש דרק במשולשים. אבל אנן לדידן שיש לפנינו גם הס' חסידים וגם הצוואה ואיך יתקיימו שניהם דבספרו לא הזהיר כ"א במשולש דוקא, ובצוואה משמע להדיא שאפי' באינם משולשים נמי, וא"כ דברי עצמו סותרים זא"ז, מספרו לצוואה, ובע"כ דבספרו שכתב לפני כל העולם וכמו שמסיים שם להדיא דכל הירא דבר ד' לא יעסוק בזה דמשמע שזהו אזהרה לכל העולם ולכן לא הזהיר כ"א על משולשים דוקא, משא"כ הצוואה לא נאמרה אלא לזרעו כדרך אדם שמצוה לבניו ובהם ראה ברוח קדשו שאפי' באינם משולשים לא יצליחו, וזהו ראיה ברורה דצוואה זאת רק על הפרט נאמרה לזרעו לבד, והיה אפשר מזה להוכיח שגם יתר פרטי הצוואה רק לזרעו אמרה, אבל עכ"פ צוואה זאת שאנו דנין עליה בשמות החתן וחמיו ודאי דאינה אלא לזרעו דאל"ה דברי החסיר יהיו סותרים זא"ז מספרו להצוואה וכמ"ש, ואת זה אנו מבקשים דדין זה לא נאמר אלא לזרעו ולאחרים אין תשש: ועתה אבוא עוד להראות שאפי' אם צוואה זאת נאמרה מפורש לכל העולם אפ"ה בנ"ד אין לחוש לזה, דזיל בתר טעמא, דהא עיקר הטעם דקפידה זאת דשמות שווים של חתן וחמיו הוא משום לתא דכיבוד אב, דאם שמו של החתן יהיה שוה לשם חמיו אבי אשתו ואשתו תקרא לבעלה בשמו בפני אביה ובפניו אסור לקרוא אפי' לאחרים בשם האב וכדעת הרמב"ם בפ"ו מהלכות ממרים ורמ"א ביו"ד סי' ר"מ הביאו לפסק הלכה וטעם זה זכרו כמה אחרונים, וביותר ביאור כתב הגאון מוהרי"ש נאעאנזאן בספרו ידות נדרים ביד שאול סי' ר"מ אות ד' שעל מ"ש בשו"ע יו"ד שם סעיף ב' היה שם אביו כשם אחרים משנה שמם כתב וז"ל מכאן יש להם סמך דמה יעשו בהזכרת שמם ואף דלא קיי"ל כהרמב"ם כמ"ש הש"ך יו"ד שם סק"ג היינו באי אפשר בענין אחר אבל לכתחלה למה לא נחוש לדברי הרמב"ם עכ"ל, וכטעם זה כתב נמי הגאון יעב"ץ בסידור מגדל עוז בנחל התשיעי סי' י"ד ס"ק ד' ה', דכוונת החסיד בצוואה זאת היה למען לא יקראו לאבותיהן בשמן ולחוש לדעת הרמב"ם דאפי' לאחרים הנקראים בשם אביו לא יקראו בשמו ע"ש, וכיון שכן יאמר נא כל מי שיש לו מעט מוח בקדקדו אם בנ"ד שייך לחוש לזה. דלבד שלא קי"ל כהרמב"ם וכמעט כל הפוסקים פסקו דבשמות הרגילין לקרות כגון אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד קורין גם לאביו גופא שלא בפניו בשמו, ובע"כ לומר כן דאל"ה מה נעשה עם הפסוקים