זקן אהרן חלק ב פא

זוטר מ"ש בירושלמי יבמות פ"ח ה"ג מי דרכו לשכור ולייעץ האיש ולא האשה, ובספרי פ' תצא מכאן שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש, ואשה המדברת עם כל אדם אין זה דת יהודית כמפורש בכתובות דע"ז ובאה"ע סי' ס"ב ויו"ד סי' רנ"א, ומפני כל האמור ודאי דנכון הדבר להתרחק מזה ולא למנות אשה למשרה כזאת, ובשגם לבת הרב כדי שלא יאמרו התירו פרושים לעצמם דבר מכוער כזה המהרס כל דרכי הצניעות אשר בנות ישראל בהן יתפארו וכמו שהעיד הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ס ב"ה יום ד' ה"י כסליו התרצ"ז פינסק. כבוד בני הרב וכו' מהו"ר י"א וואלקין שליט"א אב"ד דאנטופול. בדבר העובדא שבא לידך שנדברו יראי ד' איש אל רעהו להתקשר בקשר השדוכין עבור בניהם, וכמעט שנשתוו בכל הפרטים והתנאים בנוגע לדבר שבממון, שאין קובעין מסמרות על ענינים כאלו ואין חושבים אותם לעיקר, ורק דבר אחד שמשך את שני הצדדים להתקשר זע"ז הוא רק הצד הרוחניי שבזה, ענבי הגפן בענבי הגפן, הכלה היא בת ת"ח גדול וכלה נאה וחסודה, יראת ד' לנגד עיניה שאין חזיונה נפרץ בעתות אלה, והחתן הוא ג"כ חמרא בר חמרא הוא עצמו צורבא מרבנן ואבותיו ת"ח וצדיקים גדולים, רק בדבר אחד מנאה הקפידה מקום לנוח, והוא שהחתן שמו משה ואבי הכלה המנוח ז"ל היה ג"כ שמו משה, וחוששין אפוא לצוואת ר' יהודה החסיד שבאות כ"ו מצוואתו הזהיר שלא ישא אשה ששמו כשם חמיו, ואף שהענין הזה אינו ענין רחב כדי לקבל אריך אריכות דברים בהיות שאין לו שום שורש ומקור בתלמוד וראשונים, וקשה מאוד להאריך ולחדש בזה לא מגמרא ולא מסברא כי שורש ויסוד הענין הוא רק מדברים הנעלמים סוד ד' ליראיו, ואי"א לבנות בנין נאה, אם אין חומר לבנין בכ"ז כדי להשתתף בענין של מצוה גדולה כזאת טרחתי לחפש וללקט אורות מספרי האחרונים המדברים בזה ולהוסיף עליהם מעט קמחא ומעט מיא עד אשר יתברר קוטב ההלכה העמומה הזאת בצביונה ודמותה הראוי וזה החלי: הנה האחרונים הרבו לדבר בזה, זה מיקל וזה מחמיר, ולהכריע בזה אין בידי בדבר שאין לו מקור בפוסקים וגם איני יודע טעמו כי לא באתי בסוד ד' לדעת טעם הדבר, בכ"ז בהשעני תחת העץ, עץ הדעת של אותו גאון וקדוש בעל הדעת קדושים בהגהותיו לצוואת ריה"ח בשם מילי דחסידותא שכתב שם באות כ"ו בזה"ל וע"י אמתלא כל דהו מקילין בזה ואין חשש עוד בכך והלכה כדברי המיקל בכך ואינו סגנון קביע היזיקא והמיקל ע"י שום סברא כל דהו הלכה כמותו בכך ודכוותי' ע"ש, וכיון שלא בעינן בזה רוב הדיינים אלא אם אפי' רק אחד הוא שמיקל, וגם לא בעינן בזה סברא ויסוד חזק לבנות עליהם ההיתר, רק ע"י אמתלא וסברא כל דהו דיינינן להקל, לא אירא עוד לחוות דעתי בענין זה להראות ולציין לא רק מיקל אחד וסברא כל דהו. כ"א כמה וכמה מגדולי המורים שהקילו בזה על יסוד סברות חזקות שלענ"ד כדאי לסמוך ע"ז אפי' מאן דקפיד טובא על צוואה זו ובלא תשש כל דהו: ראשון לציון הוא הנו"ב ז"ל במהדו"ת חאה"ע סי' ע"ט שיצא להרעיש על צוואת ריה"ח שסותרת לדברי התלמוד, ומחמת זה חידש לומר דבע"כ שצוואה זו לא הזהיר אלא לזרעו אתריו. לחוד מפני שראה ברות קדשו שהם לא יצליחו בזווגים כאלו, והוסיף לחזק דבריו דבע"כ לומר כן דאלת"ה אסור לשמוע לצוואה זו בהיות שסותרת לדברי התלמוד דמצינו בכמה עובדות שלא חשו לזה, ועיין בדברי גדולי האחרונים וחמצא שכולם הדגישו לציין בעיקר לצוואה זו דלא ישא אשה ששמו כשם חמיו, שזה גופא הוי נגד התלמוד, דהרי בסוטה ד"י ע"ב מצינו שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי, הרי להדיא שהיה החתן דומה בשמו לשם חמיו, ובסדר הדורות סד תנאים ואמוראים אות ש' הביא הך עובדא דשמואל סבא והעיר ע"ז וז"ל ונראה מזה שלא היו נזהרין שלא יהיה שם חמיו וחתנו אחד אשר הזהיר ע"ז בצוואת ריה"ח כ"ל, ועוד שם בסדר הדורות מערכת הרי"ש הביא עוד ראיה ממנחות דכ"ט ע"ב ראמי בר תמרא דהוא חמוה דרמי בר דיקלא כו' ע"ש, הרי דשם החתן וחמיו היו דומין זל"ז, ומפני ראיות הללו דחו לצוואת ריה"ח, והנה לאחר העיון בדברי הש"ס ובדברי האחרונים נ"ל דהסתירה השניה מסוגיא דמנחות ודאי שאין זה סתירה כלל, דלפי הגרסא שלפנינו בש"ס ראמי בר תמרא בא' אחר הרי"ש, ורמי בר דקולי הוא בלא א' אחר הרי"ש, ומסתמא היה גם הברתן אינו שוה דודאי שהיו מדגישים להרגיש בהברה את הא', וא"כ אין שמותיהן שוות, וכל היודע בטיב גיטין ובכתיבת השמות יודה ע"ז דבכה"ג לא מיקרי שמותיהן שווים, ומצאתי ראיתי בשד"ת שהביא דכמה אחרונים נתעוררו לזה דבאמת הוי אין שמותיהן שוה, אלא שהקשו דאכתי יקשה לגרסת הרי"ף בהלכות קטנות סוף הלכות ס"ת דגורס רמי בר תמרא בלא א' אחר הרי"ש, וכן הוא בש"ס דתולין דק"י רמי בלא א' אכן לענ"ד דגם לגרסת הש"ס דחולין והרי"ף נמי אין סתירה, דהא גרסת הש"ס דחולין והרי"ף הוא, רמי בר תמרא דהוא רמי בר דקולי, ולא גרסי כלל לתיבת "חמוה". ובשמ"ק על הגליון במנחות גופי' מוחק נמי לתיבת חמוה, וגם במע"מ הלכות קטנות מוחק לתיבת חמוה, ולפ"ז ממ"נ אין סתירה מכאן על הצוואה לשתי הגרסאות, דלגרסא שלפנינו במנחות דגרס חמוה, הלא יש בה שינוי בין השמות, דזה ראמי בא' אחר הרי"ש וזה רמי בלא א' ואין שמותיהן שוות, ולגרסת הש"ס דחולין דגורס בשניהם רמי בלא א' ושמותיהן שוות, אבל לא גרסי חמוה ואין כאן לא חתן ולא חותן, וראה זה חידוש דבסדר הדורות גופא שהביא לשתי עובדות הללו, הך דסוטה דשמואל סבא וגם עובדא דמנחות דרמי בר תמרא ובעובדא דשמואל סבא העיר דנראה מזה סתירה להצוואה, ואילו בהך עובדא דרמי בר תמרא לא העיר כזה וכבר עמדו בזה האחרונים. ולמ"ש ניחא דבעל סדר הדורות גופא הרגיש דמעובדא זאת אין סתירה להצוואה וכמ"ש, והרי דחינו בזה לסתירה השניה: וסתירה הראשונה מעובדא דשמואל סבא. לבד התירוצים שנאמרו בזה בספרי האחרונים נ"ל תי' חדש, דשם סבא שנקרא שמואל סבא, ושם "סבא" אינו תואר השם להודיע שהוא זקן, ורק כשהיה זקן ובא בשנים נתכנה בתואר זה, וכמו שמואל הקטן, דתיבת קטן אינו אלא תואר, אלא שזהו כינוי שניתן לו לסגולה על אריכת ימים, וגם בעודנו נער ניתן לו כינוי שבא לסגולה. כמו שנהגו גבן דמכנים בשם אלטער,