זקן אהרן חלק ב עח

הפוסקים לא משמע לפרש כן דהטעם משום שאין החסרון ניכר, אלא משום דעצם תנועת המים ע"י הזחילה אינה נכרת דלא הוי כמעין שזחילחו נכרת ע"י תנועת המים וכמ"ש הרא"ש בנדה הובא בב"י וז"ל דלא הוי זחילה רק כעין מעין שכולו זוחל והולך, ואפשר לומר עוד בטעם המחמירין עפמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ שאם מוסיפין במקוה מים שאובין ומוציאין מים הוי כמו נתן סאה ונטל סאה ונפסל ברובו, וכתב התשב"ץ ס"ם י"ז שיש לחוש לדעתו ע"ש, וא"כ הוה"ד בנ"ד שמוסיפין הרבה שאובין ואח"כ נבלעין מי המקוה בקרקע, ואף שאין אנו יודעין איזה מהם נבלעו דהא במים יש בילה, מ"מ הוי כמו נתן סאה ונטל סאה, ואף אם בפעם אחד לא הוסיפו רוב שאובין, בכ"ז הלא בכל יום מוסיפין ומצטרפין לרוב, וזהו יסוד גדול להחמיר בנ"ד דהא כתבו הפוסקים שבמקוה צריך לעשותה באופן שתהא כשירה לכו"ע באין חולק, וכיון שמצאנו שיטת הראב"ד לאיסור משום דהוי כמו נתן סאה ונטל סאה ודאי שאין להתיר בענין מקוה, ובשגם שההיתר שבנו על דברי הרשב"א משום זחילה שאינה נכרת קשה לסמוך עליו כי מאן מפיס מה נקרא זחילה נכרח, השיעור והגבול לזה וכמ"ש בס' ד"מ להחמיר משום סברא זאת דמאן מפיס: מסקנת הדברים כי כ"ת יפה הורה להחמיר מטעמים אלו חדא דמי מפיס מה נקרא זחילה נכרת ומה אין נכרח, ועוד דעת הראב"ד דהוי כנתן סאה ונטל סאה, ותנא דמסייע לכ"ת הוא הגרי"א מקאוונא ותשובת דברי מלכיאל ולכן אם רק יש אפשרות לתקן יש חיוב גדול לתקן ולא נאה לקהלה ישראלית שיהיה בתוכה מקוה שיש פקפוקים עליה, רק אם אולי אין המצב גורם לתקן מפני הפסד גדול של ממון או סבות אחרות ושעת הדחק גדול כדיעבד דמי, אז מי שרוצה לסמוך על הרשב"א וסתימת לשון הפוסקים להתיר, יש לו יסוד על מה לסמוך: ובאין עוד הנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן נז ב"ה עש"ק כ"ד אדר שני תרצ"ה פינסק. כבוד הרב אב"ד דאיוואצעוויץ. על שאלתו, אם אפשר בשעת הדחק לעשות מקוה ממי גשמים או משלג וכפור כהוראת החת"ס בסי' ר"ג, לא אדע כלום שאלה היא זו, בודאי מאן דידע באומנות לתקנה וגם להיות זהיר באופן עשייתה שלא תהא הווייתה ע"י דבר המקבל טומאה, או ע"י כח אדם, שבמכשולים הללו בנקל להכשל מאן דלא ידע או לא זהיר פרטי ושרשי הדינים הללו, אבל למאן דידע וזהיר לעשות כתקונה כשירה בלי פקפוק, ואיני מבין מה הוצרך לשאלה לאחר שכבר הורה זקן מאוה"ג החת"ס ז"ל, רק אם אולי נסתפק כ"ת באיזה פרט מפרטי עשייתה יואיל בטובו להודיעני מקום ספיקו ואמהר בל"נ להשיבו: אהרן וואלקין סימן נח ב"ה פינסק יום ד' י"ט אייר תרצ"ב. כבוד הרב וכו' מה"ו יהודה שליט"א רב בפלוטניצה. ע"ד שאלתו במקוה אשר בעירו שמטעם הממשלה ניתן צו לנקותה בכל שבוע ומפני שיש טורח רב לנקותה בהכרח להעמיד שם פלומפ לשאוב על ידו את המים, ונסתפק אם רשאי לעשות כן משום דבפלומפ יש בית קיבול מים ומשיגיעו לשאוב המים שנשארו פחות משיעור מקוה יופסל המקוה ע"י מעט המים שבפלומפ: והנה בעיקר דין אם פלומפ יש לו דין כלי לפסול מטעם מים שאובין, כבר נחלקו בזה האחרונים, ובס' נחל אשכול סי' י"ג הביא כמה דעות דסברי דאין לו דין כלי, רק בשו"מ מהדורא רביעאה ח"ג סי' ק"ב יצא בכל חמר לאסור מטעם דבפלומפ אף שהוא מנוקב יותר משפופרת הנוד בשעת הפתח שוליו, מיהו כיון שיש לו בית קיבול בשעת הסגרם הרי הוא חשוב כלי לענין המים הנופלים ממנו בחזרה לתוך המקוה יפסלוה בשאובין אחרי שתחלת עשיית השולים בהם היתה על אופן שיהיו עולים ויורדים תמיד וכך הוא דרך תשמישם ונסתייע לה מהא דנקטא באו"ת סי' קנ"ט ס"ה דכלי שהוא מלא נקבים מתחתיו כו' אעפ"י שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי ע"ש דמסיים שאין היתר אלא באופן שיקבע בפלומפ למעלה משיעור מ' סאה באופן שלא יהא לו כח לשאוב מלמטה משיעור זה, אכן בהיות שכ"ת כותב שבלא פלומפ יש טורח גדול לשאוב בידים ויש חשש לביטול המקוה כי מן הנמנע להשיג אנשים שיתרצו בכל שבוע לעשות כטורח הזה, לא אדע מה מקום להסתפק בזה, ומי כעורה מה שפסק הרמ"א ביו"ד סי' ר"א סעיף מ' דבמקום טורח יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדוקא במקוה של מי גשמים פוסלין ג' לוגין אבל במעין אפי' אין בו מ' סאה אין מים שאובין פוסלין, וכן עיקר לדינא דאפי' להסוברים שגם במעין צריך מ' סאה לטבילת אדם מ"מ מים שאובין אין פוסלין אותו ואדרבה המעין מטהר כל המים אם באו לתוכו ואפי' לכתחלה יכול ליתן לתוכו מים שאובין כמה שירצה וכמ"ש הטו"מ סעיף ט"ו וז"ל מקוה שיש בה מ' סאה ומעין כל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה ליתן לתוכה והם כשרים כו' ואין חילוק בין קדמו השאובין להמעין או המעין להשאובין דהמעין מטהר אף שהשאובין קדמו וכמ"ש הרמ"א, וגם מקואות שלנו שהם ממעינות דינם כן וכמ"ש הב"י דנהרות ובארות החפורות יש להם דין מעין דכל המים שבארץ המה מי מעין לבד מי תמצית דהיינו מי גשמים היורדין על ההרים ומתמצין המים ומבעבעין מן ההרים לאחר שפסקו הגשמים ופסקו ההרים מזליתחן וכמ"ש הרע"ב בפ"א דמקואות, והן אמנם דהב"י כתב שם דיש דעה אחרת במרדכי שסובר דבמעין נמי פוסל ג' לוגין מים שאובין ולדעה זו חשש הרמ"א שם לכתתלה דיש להחמיר גם במעין, אכן מה נאמנו עדותו של בעל ערוך השולחן שלא מצא שום אחד מהפוסקים שיסבור כן, ואם שהתה"ד כתב דהמנהג בכל המקומות להחמיר אפי' במקום שהוא מעין אם חזרו מן השאובין לתוכו, אכן מנהג בטעות הוא מפני שכמה גדולים היו סוברים דמקואות החפורות שלנו אין להם דין מעין כי כך הוא במהרי"ק שהשואל הוכיח שאין להם דין מעין מפני שנתים ועומדים וחופרים