זקן אהרן חלק ב עו

אלא שאין צורך, דבלאו כל הני טעמי אין בזה מקום חשש בנ"ד כיון שכתב כת"ר דהמים אינם נופלים להדיא מן הסילונות לתוך המקוה אלא שנופלין על שפתו רחוק ג' טפחים ונמשכין על הקרקע שעשויה מרצפת צימענט לתוך המקוה, א"כ אין שום צורך לכל הני טעמי דבלא"ה נמי כשר, דאפי' הצינור היה כלי גמור והמים נעשו שאובין ממש אין לפסול המקוה דאין מים שאובין פוסלין המקוה אלא כשהמים יפלו להדיא לתוך המקוה מתוך הכלי אבל ע"י המשכה לא וכמבואר ברמב"ם ושו"ע יו"ד סי' וסעיף הנ"ל ואפי' המשכה ג' טפחים לא בעינן לענין זה דהא דמבואר בשו"ע שם סעיף מ"ה דבעי' המשכה ג' טפחים אינו אלא לענין חשש שאובין אבל לגבי שלא יהיה הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה גם בהמשכה כל שהוא סגי ע"ש שהוכיח כן מש"ס דזבחים דכ"ה, וא"כ הכא בנ"ד שהסילונות רחוקות ג' טפחים מן המקוה ודאי דלא שייך תו לפסול מטעם הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה, ואע"ג דכתב הרמ"א יו"ד שם סעיף מ"ו דלכתחלה בעינן שההמשכה יהיה ע"ג הקרקע שמים נבלעים בה, והכא הא הרצפה זו עשויה מלבנים ואין מים נבלעין, וי"ל דלבנים נמי מים נבלעים בה קצת, ודוקא של אבנים כמ"ש הרמ"א שם בשם המרדכי שברצפה של אבנים אין מים נבלעין, אפשר לומר דהיינו דוקא של אבנים שהן קשות ביותר מלבנים אבל לבנים בלעי מים, ואפי' באבנים כתבו התוס' בעירובין דפ"ח ע"א שנבלעים ע"ש, וי"ל דהמרדכי שאוסר היינו רק באבנים אבל בלבנים מודה גם הוא שמותר בכדי שלא יהא מחלוקת רחוקה בין המרדכי לתוס' דתוס' סברי שאפי' של אבנים בלעי והמרדכי יסבור שאפי' לבנים לא בלעי, א"ו דברצפה של לבנים גם למרדכי שרי ובנ"ד דהיה של לבנים מותר לכו"ע: וגם מה שחשש שמא הברזא שבתוך הצינור חשוב כלי קיבול כיון שמחזיק מעט מים, בטח ראה כ"ת מה שהביא החת"ס סי' רי"ח בשם איזה חכם השואל דבזה פליגי הרמב"ם וראב"ד דלרמב"ם דס"ל פ"ט מהלכות כלים דכל שיש לו שם בפני עצמו ה"ז מקבל טומאה א"כ גם ברזא מקבל טומאה, רק לראב"ד דס"ל שם דכל שאינו משמש בפני עצמו אינו מקבל טומאה ה"נ ברזא אינו משמש בפ"ע, וע"ז כתב החת"ס דגם לרמב"ם בעינן שיהא שם כלי עליו וכמ"ש התוי"ט ספי"א דכלים דלהכי איתא שם שהקדירה של נזם טמאה מפני שיש לה בית קיבול דבלא"ה אף דכלי מתכות פשוטיהן טמאין מ"מ הא לאו כלי הוא, ולזה ברזא שג"כ אינו כלי תשמיש בפ"ע מה לי שמו עליו או לא ולזה טהור הוא לכו"ע עכ"ד, ואף שהחת"ס הפריז על המדה לומר דגם לרמב"ם טהור, דנראה ודאי דלרמב"ם סגי במה שיש לו שם בפ"ע אע"ג שאין שם כלי עליו. דהא פשוטי כלי מתכות נמי טמאין, ומ"ש התוי"ט בקדירה שיש לה בית קיבול היינו דבקדירה אם אין לה בית קיבול לא היתה נקראת קדירה ולא היה לה גם שם בפ"ע רק היה נקרא חלק מהנזם ולא שם בפ"ע ולא היה כלי כלל, דשם קדירה שניתן לנזם היינו לפי שעשוי כקדירה וכשאין לה בית קיבול לא היתה נקראת קדירה ולא היה לה שם בפ"ע וז"ב בכוונת הרמב"ם ותוי"ט וא"כ הכא שהברזא יש לה שם בפ"ע ודאי דמקבל טומאה להרמב"ם, אבל לראב"ד ודאי דאין מקבל טומאה, ובאחרונים איתא ג"כ פלוגתא בזה, בס' נחל אשכול סי' נ"ג הביא כמה דעות דאין לו דין כלי, רק בשואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סי' ק"ב צידד דיש לו דין כלי ע"ש, וכאן לכו"ע כשר דכבר כתבו הבית אפרים וחת"ס סי' ס"ו שכלי שיש לה ברזא אינו מקבל טומאה בשעה שמוציא הברזא ואף שסופו להחזירו דמ"מ עכשיו הוא נקוב וא"כ הכא בשעה שמורידים המים לתוך המקוה הרי הברזא פתוח ונתבטל מתורת כלי קיבול ולא הוי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה כן יש לומר: אכן בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דאפי' אי נימא דהוי כלי גמור והמים שבתוכו שאובים, אכתי הא מים שאובים אינו פוסל עד שיפלו לתוך המקוה להדיא מהכלי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' מקואות ובשו"ע שם סעיף מ"ד וז"ל אין המים שאובין פוסלים את המקוה עד שיהא מחצה על מחצה אבל אם נגררו המים שאובין חוץ למקוה ונמשכו וירדו להמקוה אינם פוסלים את המקוה עד שיהיה מחצה על מחצה אבל אם הי' רוב מהכשרים הרי המקוה כשר כיצד מקוה שיש בו עשרים סאה ומשהו מים כשרים והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכים ויורדים למקוה בין שהיו נמשכין ע"ג קרקע או בתוך הסילון וכיוצא כו' הרי הוא כשר עכ"ל, וזה מהש"ס תמורה די"ב שהשאיבה מטהרת ברביה והמשכה כלומר שרוב המקוה יהיו כשרים ומיעוטא בהמשכה, וה"נ הרי יש לנו לא רק רוב כשרים אלא מקוה שלימה כשירה דהמקוה התחתונה ודאי כשירה, וגם המשכה איכא כאן דמן הצינורות אין נופלים להדיא לתוך המקוה אלא ע"ג רצפה וא"כ אפי' מה שבצנור הוי ודאי שאוב נמי לא פסלי המקוה, ויותר נראה דאפי' לא היה כאן המשכה והמים היו נופלים מן הצנור להדיא למקוה, וגם מי הצנור הוי שאובים גמורים נמי אין לפסול כיון דמקוה התחתונה ודאי יש בה שיעור מקוה א"כ כל מימות שבעולם אין פוסלות אותה שוב וכמבואר ביו"ד סעיף ט"ו במקוה מ' סאה או מעין כל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה ליתן לתוכה והם כשרים, ומקוה תחתונה ודאי דיש לה דין מעין וכמ"ש בתשובה אחרת דמקואות שלנו דין מעין להם ולכן אפי' אם בזמן שבמקוה התחתונה יבשו המים ואין בה שיעור מקוה אפ"ה אין לפוסלה שוב ע"י כל מימות שבעולם ועיין בש"ך ס"ק מ' דאפי' כשהמעין עומד כמקואות דידן אין נפסל ברביית מים שאובין: הן אמנם די"ל דהיינו דוקא כשבא לטבול במקוה התחתונה גופא, אבל בנ"ד המים הלכו מתחתונה למקוה עליונה שהיא ריקנית ובכה"ג כבר הביא הש"ך שם ס"ק מ"א בשם רבינו ירוחם דיש להחמיר לכתחלה, אכן הנו"ב תנינא סי' קמ"א והחת"ס סי' ר"ג דחו דבריו והעלו שאין מקום להחמיר גם לכתחלה, ומעתה אין עוד חשש לספיקות האחרים נמי בדרך זה, וגם חשש זחילה יש לצדד בזה מצד כמה טעמים שקשה לפני להאריך יותר, רק בקצרה הנני אומר כי לדעתי המקוה זאת כשירה היא: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן נו ב"ה מוצאי מנוחה זכור ברית תרצ"ד פינהס. כוח"ט לכבוד הרב וכו' מה"ו אברהם געציל שיף שליט"א ראב"ד ברודניק. ע"ד שאלתו במקוה אשר בעירו שהרגיש כי המים הולכים הלוך וחסור ובמשך שעות אחדות נחסר ארבע צענטימעטר, והבלן אמר לו שזה טבעה של מקוה