זקן אהרן חלק ב עב

טעם דנעשים מדבר קשה דלא בלעי ופלטי, ובוואטא הא לא שייך טעם זה, אכן בכל זה ראיתי הנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הם כי מצאתי מה שכתב החת"ס בחדושיו לחולין דק"ה שהאוכל שנמצא בשינים החלילים נמאס ונפסל מיד ואין צריך כלום ע"ש, ואם אוכל גמור בעין נפסל מיד כשבא לנקבי השינים, כ"ש הבלוע בתוך הוואטא המונחת בנקבי השינים דהוואטא גורמת עוד לחמם ולעפש ודאי שנעשה עיפוש ונפסל מיד מתורת אוכל וא"צ כלום: והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן נב ב"ה עש"ק ח' טבת תרצ"ו פינסק, כבוד הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר האללענדער מו"צ דק"ק טשערנוביץ רומיני': ע"ד שאלתו שבמדינה שלו הוא מדינת רומיני' נמצא כמה מיני מטפחות, טישטיכער וכדומה, שנעשות ע"י אדם וגם בפאבריקין ע"י תמונה כזה, שבתוך הציורין שרוקמין עליהם הנקרא ברומינישע האנד ארבייטא ובתוכם עושים גם ציור שתי וערב, אלא שהשתי והערב שווים הם ולא כהשתי וערב שהנכרים עובדים אותו שהשתי הוא ארוך יותר מהערב, ונסתפק אפוא כ"ת אם רשאים להשתמש במטפחות הללו בבתי יהודים, וכ"ש בבתי כנסיות ומדרשות: ובתשובה ע"ז, הנה אע"ג דצורת שתי וערב בכללה, דינה כעבו"ז ממש, שהרי מכבדין אותן ולוקחין הכובע לפניהן ומשתחוין להן, ולפ"ז לשיטת הרשב"א שהוא דעת היש אומרים שהביא המחבר ביו"ד סי' קמ"א סעיף ג' שכל צורה שנעבדת בודאי אפי' על המבוזין אסורין אע"פ שאין אנו יודעין שכלים הללו נעבדו, לשיטה זאת היה לנו לאסור כל כלי אפי' מבוזה כשנמצא עליה צורת שתי וערב, אכן באמת כוונת שעכו"ם הנעבדת. היינו אם צורה זאת נעשית לצורך עבודה, אלא שלא נעבדה עדיין, אבל צורה שלא נעשית מתחלה לצורך עבודה כ"א לנוי בעלמא אע"ג שצורה כזאת עובדין אותה ג"כ, אפ"ה אם צורה זאת שאנו דנין עליה לא היה כוונתו של העושה, לצורך עבודה כ"א לנוי אין בו איסור וכמו שהאריך לבאר בס' בינת אדם אות ע' ומיישב בזה דברי הרמ"א ע"ש, ולפ"ז אע"ג שתמונת שתי וערב הוא מן הצורות הנעבדות גם בזה"ז, אפ"ה היינו דוקא אם השתי וערב נעשה לצור עבודה אבל לאותן השו"ע הנארגות במטפחות שבודאי לא נעשו לצורך עבודה אלא לנוי וסימן בעלמא אין בהם איסור הנאה ודמי למ"ש הרמ"א בהדיא ביו"ד שם סעיף א' דאותן הצלמים שתולין בצואר לזכרון לא מיקרי צלם, ועיין בפ"ת שם אות א' בשם הפרי תבואה דכל שנראה שעיקר הצורה מעשה אומן הוא לסימנא בעלמא אין איסור, וכל היכי שידוע שאינו נעשה אלא לנוי שרי לכו"ע, וכ"כ בס' בינת אדם שם להדיא וגם כל האחרונים כתבו כן, ולפ"ז אפי' היה תמונת שתי וערב שוה חמש בצורתו לכל הצלמים הנעבדים, ארכו יתר על רחבו, נמי אין בזה שום איסור כיון דכל שנעשה לנוי אין איסור וכמ"ש, וא"כ מצד איסור עבו"ז ודאי דאין בזה ולא נשאר אלא האיסור להשהות בביסו מטעם חשדא וכמ"ש הרשב"א ורבינו ירוחם הביאם הש"ך יו"ד שם ס"ק ו', ולפי המבואר גם חשדא לא שייך בכה"ג דעיקר החשד הוא היינו שיחשדוהו שפא הוא קבלן לאלקות, והכא דידוע לכל דשתי וערב הללו נעשים רק לנוי ולסחורה אין חשדא, ובלא"ה ליתא בכה"ג איסור שהייה בתוך ביתו של חנווני כיון דאינו משהה אותן רק פד שיזדמן למכור, וכעין הא דאיתא בב"ק ד"פ שמותר להשהות בהמה דקה עד יום השוק למכרה, ואצל בעה"ב שקונה המטפחות לעצמו, נמי לא שייך חשדא כמ"ש כיון שידוע לכל שאין מחזיק זה לעבדה, ובשגם שכמה פוסקים לא ס"ל טעם דחשדא וכמו שביאר בתשובת ישועות יעקב ס"ס קמ"א: והנה ראיתי בפרי תבואה שם שלנידון דידי' צירף עוד להיתר מה שהצורה היא שוקעת ע"ש בפ"ת הנ"ל, ולפ"ז בנ"ד השתי וערב המרוקמים על המטפחות בארוג וחוטי רקמה אף שלעינינו הרקימה בולטת על הארוג ויש ממש בחוטין אפ"ה לא מיקרי זה בולט וכמבואר ברמב"ם פ"ג מהלכות ע"ז והמחבר ביו"ד סי' קמ"א דהשוו דין דרקמה לדין דצבע, אכן היתר הזה לאו דסמכא הוא דפוק חזי מי ומי החולקים ע"ז, דהריטב"א בחדושיו לע"ז דמ"ג כתב להדיא דכותב בדיו נמי הוי כבולט ומה"ט כתב שאסור לעשות צורת אדם אף בצבע בדיו וברקמה, וכן נראה דעת רבינו אליקים שהובא בהגה"א פ' כל הצלמים ובמרדכי שם שכתב לאסור צורות שבחלונות ומשמע שהיו מצוירות בצבע, וכדבריהם אפשר להוכיח מן הש"ס ב"ק דק"א דאיבעי התם אי חזותא מלתא או לא ולא איפשטא, וכתב הר"ן בתשובה סי' ע' ובפר"ח יו"ד סי' ק"ב דבדאורייתא אזלינן לחומרא, וא"כ הכא בנ"ד הוי דאורייתא שלא לעשות צלם, עלינו להחמיר ולומר דחזותא מלתא והוי כצורה בולטת, דהא איתא שם דאי חזותא מלתא הוי כאילו הצבע בעין על הצמר ע"ש, והראיה היחידה שהביא הט"ז להוכיח דצבע לאו מלתא מהא דרב צייר כוורא, עיין בנקה"כ שם שדחה ראיה זאת, וגם אני כתבתי במקום אחר דמהתם אין ראיה דאפשר לומר דרב צייר כוורא, היינו דג אחת, ותמונת המזלות הם שני דגים, ולכן שרי לעשות כן, לא משום דצבע לאו כלום אלא משום שאין זה צורה האסורה, דדג אחת אין זה תמונה אסורה כיון שאינה כדמות המזלות המשמשות במרום ודמיא למי שעושה מנורה בת חמש קנים דשרי לפי שאין זה שוה לתמונת המנורה האמיתיית כמבואר ביו"ד שם סעיף ח', אבל צורה אסורה כצורת צלם אסור לעשות אפי' בצבע סממנים וכ"ש ברקום בחוטי רקמה שהרקימה בולטת על הארוג ויש חמש בחוטים, ומכל הלין לא נראה לי לצרף היתר דצורה שוקעת: אמנם מ"ש עוד בפרי תבואה שם לצרף שיטת הרמב"ם בפ"ח מהלכות עבו"ז דמכירה הוי כביטול, ואם כי גם על הרמב"ם הזה הרעישו כל הפוסקים שזהו נגד הסוגיא דע"ז דנ"ג דאיתא התם פלוגתא בזה, חד אמר דבצורף נכרי פליגי רבי ורבנן אבל בצורף ישראל גם רבנן ס"ל דבטלה דצורף ישראל לאו לעובדה זבין, וחד אמר אפי' בצורף ישראל מחלוקת, וגם בזה פליגי רבנן על רבי וסברי דלא בטל וכיון דספיקא דאורייתא הוא צריכין לפסוק לחומרא, ומפרשי הרמב"ם אמנם כתבו יישובים ע"ז עיין בכ"מ ולח"מ וט"ז יו"ד סי' קמ"ו, אלא דלכל התירוצים שלהם אכתי לא הועילו לתרץ כ"א הקושיא מסוגיא דע"ז הנ"ל, אבל הלא בירושלמי שם ה"ה איתא דרב ור' יוחנן פליגי בזה דרב סובר בצורף נכרי מחלוקת ור' יוחנן סובר דאפי' בצורף ישראל נמי פליגי, וא"כ איך פסק הרמב"ם כרב