זקן אהרן חלק ב ע

ע"י השריטות שתעשה בבשרה וכך אומרות הפקחות שהנשים והזקנים שהיו בימיו התמרמרו על בדיקה זו ע"ש. קצש"ד ודאי דלכתחלה צריכה להכניס עד מקום שהשמש דש ואם יקשה בעיניה להכניס כ"כ בעמק תבדוק היטב בחורין וסדקין בעמק יפה כפי כחה ובלבד שלא תהא בקינות בעלמא וכפסק הרמ"א ועמ"ש בתשובה הקודמת ותול"מ: והנני הדו"ש אהרן וואלקין. סימן נ ב"ה יום ה' ב' כסלו תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יצחק אייזק ווייס שליט"א מו"צ בק"ק גראס ווארדיין רומיני'. מכתבו בצירוף השאלה קבלתי במועדו ואחר עד עתה מפני כי יסרני ה' והפיל אותי למשכב על ערש דוי ל"ע במחלה עזה ומסוכנה ועדיין לא שבתי לאיתני הראשון ופקודת הרופאים חזקה עלי למנוע ממני העיון והראיה בספר, אך להיותו מעורר בלוחות שניות עוד הפעם שהענין נוגע למעשה אמרתי להשיבו בקיצור נמרץ מה שנוגע למעשה: והנה תכן השאלה הוא באשה אשר עפ"י נתוח שנעשה אצלה ניטל ונחתך האם, דהיינו המקור והרחם, ואפ"ה תראה דם בשעת וסתה, אם תטמא עוד משום נדה וצריכה ז' נקיים וטבילה, בהיות שכלל הוא בידנו וגזה"כ שכל דמים שאינו מן המקור טהור כמבואר בש"ס דנדה די"ז ותו"כ סוף פ' מצורע מקרא דכי תהיה זבה יכול מאחד מכל אבריה ת"ל והיא גלתה את מקור דמיה אין דם מטמא אלא הבא מן המקור, וכת"ר הוכיח מעובדא דמקור שנעקר המובא ברא"ש בנדה פ' המפלת דהר"ש לא התיר כ"א בדמים שבאים מן החתיכות כו' ותלינן שאין זה דם נדה אבל משום זה שנעקר המקור לא התיר, זהו תכן דברי כ"ח. אבל ידע ידידי כי נהפוך הוא ומעובדא זאת מוכח דבניטל המקור לגמרי כ"ש דיש להתיר דלא מיבעי לפירוש הפלתי ומעיל צדקה ותשובת הפנ"י שפי' דעובדא דר"ש אשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר היה נופל לה בבית החיצון דהיינו עובדא דפארפאהל השכיחה מאוד בנשים החלושות שהיה להאשה חולי השבירה, לא שבירה שנקרע הפריסה אלא חולשה שעי"ז נשתרבב המקור למטה, והיינו חתיכות בשר ר"ל המקור נמשך למטה דמן הרגיל התמידי הוא שהרחם עומד למעלה מפרוזדור והוא מתקבץ ומתכווץ למעלה כמו המסס וביה"כ וכאשר נחלשה האם נפשטו הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש בו פה כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם הדם יוצא והוא מהרחם באמת אלא שלא במקומו כי הרחם והחתיכה שבו הדמים למעלה מהפרוזדור, ובזו האשה קצת מהרחם נופל למטה לתוך הפרוזדור וקוראים אותו פארפאל כי קצת מהרחם נופל למטה ומשם הדמים יוצאין וזה היה עובדא דר"ש לדעתם, וכך הם פי' דבריו שנעקר המקור שלו, פי' שתמיד מתולדתו הוא למעלה ונעקר עד שחתיכה הימנו נשתרבב ונפל למטה בבית החיצון אבל היה הכל בחיבור עם הרחם ולא שנעקר ונפרד ממנו כאשר פירשו הב"י וד"מ רק מן הרחם קצת נשתרבב וירד למטה בבית החיצון ומשם זב הדם ואין כאן מכה ברחם כלל כ"א חולשת הקמטים שנתפשטו קמטיו וחדריו ומ"מ כל זמן חזרה לבריאותה וחזר המקור למקומו הראוי, כל דם שתראה משם טיהר הר"ש ומשום דגזה"כ הוא מקרא דבבשרה דמקור אינו מטמא אלא כשהוא במקומו הקבוע אבל כשהוא שלא במקומו אינו מטמא ואפי' דם נדה ממש אינו מטמא אלא כשראתה דרך ראייתה כדרך כל הנשים עיין בדברי הפוסקים אחרונים ותמצא שרובם מפרשים כן כוונת הר"ש, וכן מבואר להדיא בט"ז יו"ד סי' קפ"ח ס"ק ה' וז"ל דהכא התירו אפי' בדם נדה לבית החיצון אינה אוסרת דלא אסרה תורה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו משא"כ כאן שהמקור עצמו הוליך הדם עמו ואין זה דרך הראיה שאסרה תורה ע"ש, וכ"כ הב"י שם בשם הרא"ש וז"ל והא דאמרי' שאין זה דם נדה פי' אין זה דרך דם נדות לבוא בזה הענין עכ"ל, ולפ"ז הדברים ק"ו בנ"ד דהשתא החם בעובדא דהר"ש דלא נשאר שום חתך ומכה ברחם אלא רק שנעקר ממקומו ומונח קצת שלא במקומו וא"כ מצד מכה אין לתלות ולומר שדם מכה הוא, ורק הטעם שלא כדרך ראיה הוא ואין המקור במקומו ואפ"ה טיהר הר"ש, כ"ש בנ"ד שהמקור ניטל ונחתך לגמרי ואין מקור כלל והדם שיורד בע"כ שזהו מהגידים והעורקים שהיה במקור דמזיבין דם אפי' לאחר שנחתך המקור או שהוא דם מכה שלא נתרפא עוד החתך וממקומות התפירה חזוב הדם, וא"כ איכא בזה תרתי למעליותא חדא דהא ידוע שיש כאן מכה במקור דודאי החתך שנעשה ע"י אפעראציאן לא גרע ממכה, וכל היכא דאיכא מכה תלינן במכה דאפי' בלא ידוע שיש מכה רק שהאשה עצמה אומרת מכה יש לי באותו מקום נאמנת לומר ותולה בה כמ"ש בגמ' דאם יש לה מכה תולה במכתה כ"ש כאן דאנן סהדי כולנו שנעשה לה אפעראציאן ונעשה מכה ע"י חתיכת ותפירת המקור, ועוד דהא הוי ראיה שלא כדרכה, דלא גרע היכי שניטל המקור לגמרי מאילו נשתרבב ונשפל קצת חוץ למקומו כמו בעובדא דהר"ש והשתא התם טיהר הר"ש משום שהמקור אינו במקומו כ"ש כשאינו כלל: אלא אפי' לפי' הב"י וד"מ יו"ד סי' קפ"ח וכן הסכימו הב"ח וש"ך שם דעובדא דהר"ש מיירי באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר היה נופל לה בבית החיצון ומוציאה דם תדיר וטיהר אותה לבעלה משום דאין דרך לראות דם בחתיכה וא"כ גם התם היה מכה במה לתלות, אבל עכ"פ נהי דכ"ש לא הוה בנ"ד כיון דגם התם הוי תרתי למעליותא, מכה לתלות וגם אין דרך ראיה, אבל עכ"פ הוה"ד מיהא הוה ושפיר נוכל ללמוד מעובדא דהר"ש דכמו התם דאיכא מכה ואין דרך ראיה טיהר הר"ש, כן ה"נ בעובדא דידן איכא תרווייהו, דהאפעראציע שנעשה לה חתך ותפירות במקור, לא גרע ממכה ידועה שיש לה, וגם לא ראתה דרך ראיית כל הנשים שהדם יוצא מן המקור וכאן ניטל המקור ולא גרע נטילת המקור לגמרי מאילו נשתרבב ונשפל למטה דטיהר הר"ש משום דאין המקור במקומו כ"ש כשניטל לגמרי וכמ"ש, ואין לומר דמה שטיהר הר"ש היינו רק כשאינו ידוע אם הדם דם נדה הוא, ורק ספק אם דם נדה או דם מכה הוא בכה"ג טיהר מספק, אבל בנ"ד שכפי הנראה ממכתב כ"ת שרואה כעת בשעת וסתה כמו קודם האפעראציא וידוע אפוא שהדם ודאי מעורקי וגידי המקור בא ודם נדה הוא, בכה"ג שודאי דם נדה לא יטהר גם הר"ש, דזה אינו דהא בע"כ דעובדא דר"ש מיירי אפי' בידוע שדם נדה הוא וגם בכה"ג טיהר משום דאין דרך ראיה בכך,