זקן אהרן חלק ב סח

חורין וסדקין עם בדיקת עד מקום שהשמש דש שני דברים מיוחדים, דעד מקום שהשמש דש בא להורות שיעור העמק של הבדיקה שצריכה להיות בעומק כ"כ עד גבול מקום ששמש דש, ובדיקת חורין וסדקים בא להורות שאין די אם תכניס העד ותחזיקנו על מקום אחד אלא שצריך להפך אותו על כל צד הנה והנה, ודעת הראב"ד הוא שרק לטהרות בעינן שתהפוך העד גם לכל הצדדים ותסבב אותו הנה והנה על צדדי בית החיצון אבל אם תכניס העד אפי' בעומק כ"כ עד גבול ששמש דש אלא שתחזיק אותו כך מבלי לסבבו הנה והנה על צדדי בית החצון לא סגי בזה אבל לבעלה סגי גם בבדיקה כזאת דלא בעינן לבעלה בדיקת חורין וסדקין, והרבה מהראשונים חולקים עליו וסוברים שגם לבעלה בעינן בדיקת חורין וסדקים וכ"כ הרא"ש פ' תנוקת והגהות מיימוני ורבינו ירוחם. ומי כהחכם יודע פשר הוא הרמב"ן ז"ל שאם כי בעיקר סובר שגם לבעלה צריכה בדיקת חורין וסדקים אבל היינו דוקא לבדיקה דפסיקת טהרה אבל לבדיקת השבעה נקיים לא בעינן, והרשב"א ז"ל לא ניחא לי' גם בזה ובפשרה זאת וכתב עלה וז"ל דכיון שאתה מצריכה בדיקה בימי ספירה בתחלתה או בסופה או בכולן למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' בשלהי נדה ואם לא בדקה כלל הרי היא בחזקת טמאה אף אתה מצריכה בדיקה בכ"מ שמטמאה בו דמה הועילה זו בחצי בדיקה אם אתה חוששת לה אעפ"י שהפסיקה בטהרה זיל חוש לה אפי' לחורין וסדקין ואם אי אתה חושש לחורין וסדקין מפני מה אתה מצריך לשאר המקומות ואדרבה הדעת נותנת שיהיו חורין וסדקין צריכין יותר מפני שהן המעמידים עכ"ל הרשב"א, וכפי הנראה להדיא מלשון הרשב"א דטעם דהצריכו בדיקות חורין וסדקים לטהר לבעלה הוא משום דחיישינן שמא נשאר טפת דם מראיות הראשונות טמון ומכוסה באיזה חור וסדק וכותלי בית הרחם העמידוה דהא כ"כ להדיא שבדיקת חורין וסדקין צריכין יותר מפני שהם המעמידין, הרי דהטעם הוא משום דחושש שמא כותלי בית הרחם העמידו לטפה מוסתרה באיזה חור וסדק, ואי נימא כטעם זה אז באמת יפה טען כ"ת שהוא נבהל ונפחד איך יצאו הנשים ידי חובת בדיקה אטו עינה וידה באותו מקום שתדע כמה מספרן של חורין וסדקים הללו, מאיזה מקום מתחילין ולאן הולכים ונוטין ומאין תוכלו לידע אשר בודאי בדקה בכל החורין וסדקין מבלי שיור אפי' באחת מהן, ובאמת הכצעקתה הבאה אלי מאת כ"ת ראיתי לגדול אחד בעהמ"ח ס' מלבושי טהרה סי' קצ"ו שכתב דזהו באמת טעמו של הראב"ד שלא מצריך בדיקת חורין וסדקים משום דזהו דבר בלתי אפשר אשר בלא ראיה באותו מקום ולא תדע איפה הוא החור והסדק שתהא בטוחה בבדיקתה שקנחה יפה מבלי שנשאר שום טפה ולכלוך ולכן אם אתה מצריך בדיקת חורין וסדקים יהיה לבו של בעל נוקפו ופורש כי יחשוב וכי עינה וידה שם ושמא לא יצאה ידי חובתה ולכן טפי עדיף שלא לבדוק שם כלל ע"ש, אבל במחכ"ת של הגדול הזה אם דינא הכי שמן הדין צריכה בדיקה בחוס"ד מה תירוץ הוא שקשה לידע בלא ראיה, אכתי תבדוק ע"י מילדת שתראה בעיניה או ע"י קנה הראות (שפיגעל), אכן אלולי דמסתפינא הייתי אומר יסוד וטעם חדש למאן דמצריך בדיקת חוס"ד לגבי בעלה נמי שאליבי' יתורצו כל הפקפוקים הללו וגם הקושיות שנפלו על הראב"ד ורמב"ן אשר הבאתים ואשר יבוארו עוד בתוך דברנו, דהנה מעודי הייתי מתפלא איך אפשר לומר בטעם בדיקת חוס"ד דהוא כטעם הרשב"א משום דשמא נטמן טפת דם שכבר יצאה בראיות הקודמות ונתכסתה באיזה חור וסדק מוצנע. דא"כ תצטרך נמי לבדוק שוקה ועקיבה שמא נטפטף שם, וזהו דבר קל לבדוק כיון שמאבראי הוא ולא שייך תי' המלבושי טהרה הנ"ל בדעת הראב"ד דמשו"ה לא הצריכוה בדיקת חוס"ד מפני שקשה לבדוק בלא ראיה באותו מקום דאכתי תבדוק מיהא על שוקה ועקיבה שמבחוץ הוא וקל לבדוק, וגדולה מזו קשה לי גם אם היינו יודעים ודאי שנמצא טמון איזה טפה נסתרה באיזה חור וסדק, מה אכפת לן השתא לדידן שאין טומאה וטהרה נוהג גבן, הא אנן לא צריכין לברר ע"י בדיקה כ"א שמעינה כבר נסתם ואינו מוציא עוד דם ולזה סגי בבדיקה בעמק בלי סבוב בחורין וצדדין, הא תינח לטהרות אית לן למיחש גם לגוף הטפת דם, דהא דם נדה אפי' כשיצא כבר לחוץ מטמא הוא את הטהרות, ולכן צריכין לבדוק גם בחוס"ד שמא אכתי נמצא מוסתר טפה באיזה חור או סדק ומטמא לאשה במשא, אבל לבעלה ולדידן דלא נהיגי טומאה וטהרה לגוף הדם ולא אכפת לן אפי' אם ידעינן ודאי שנמצא ורק על סתימת המקור קפדינן בזה וא"כ בדיקת חורין וסדקין למה, ונראה לומר ברור שזהו סברת הראב"ד במה שמחלק בין בדיקה לטהרות לבדיקה לבעלה דלבעלה לא בעי' חוס"ד וכמ"ש לעיל, וכבר הרעישו כולם על הראב"ד בזה וכי מה סברא הוא דלבעלה מיקל יותר ונהפוך הוא דלבעלה דיש חשש איסור כרת הו"ל להחמיר יותר, ולמ"ש הדברים מבוארים ומאירים דאין זה משום דלבעלה קיל מלטהרות אלא משום דלבעלה לא שייך כלל לבדוק בחוס"ד שמא נטמן שם טפת דם, דאפי' ודאי נמצא לא אכפת לן השתא שאין טומאה נוהג, ועדיפא מזה אני אומר דלא רק הראב"ד סובר דאין לחוש לבעלה שמא נמצא טפת דם מוסתר וכותלי בית הרחם העמידוהו אלא אפי' הפוסקים שמחמירים דגם לבעלה בעי' בדיקת חוס"ד סברי נמי דלא חיישי' לטפת דם מוסתר בחורין אשר בצדדי כותלי בית הרחם וכטעמים הצודקים אשר כתבתי, והטעם שהצריכו בדיקת חוס"ד יש לו יסוד אחר לגמרי, עפמ"ש במשנה דמקואות פ"ח בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא והטעם משום דחיישינן שמא כשפלט את הקרי לא פלט כולו ונשתייר טפה בתוך האמה ולכשיסיל מים ויפתח הסתום יחזור ויפלוט לטפה שנשתייר והוי כרואה מחדש, וחשש זה אפשר לחוש גם בנדה שראתה דם שמא בשעה שמעינה היה פתוח להוציא דם לא הוציאה כולה מבלי שיור גם טפה אלא טפה נשתייר עוד בפי המקור גופא ולכשיפתח שוב המקור ע"י זעזוע והרגש מבחוץ תיפלוט הרחם לטפה שנשתייר וכיון שהדם יוצא מהמקור הרי היא כרואה מחדש ותסתור כל ספירתה ולכן בכדי להצילה מחשש זה הצריכוה בדיקה היטב בעמק וברוחב לכל צדדי בית החיצון דהיינו כוונת חורין וסדקין, כלומר בדיקה יפה, ובאם אך נשתייר איזה טפה בפי המקור ע"י בדיקה זאת בודאי שיזעזע המקור וכדרך כל דבר פנימי שמזועזע בהרגשת איזה דבר זר מן החוץ וכמו כן אם המקור מרגיש לחתיכת המוך של העד הסובב סביבו אז יהיה זה סבה שיפתח המקור וממילא יוציא גם לטפה שנשתייר, ולטעם זה שפיר צריכין בדיקת חוס"ד גם לבעלה, כיון דאין החשש לטפה שכבר יצאה בראיות הקודמת, אלא לשמא תפליט המקור מחדש לטפה שנשתייר בתוכה, וזה ודאי אסור דהוי כראיה חדשה, ואין להקשות דא"כ מ"ט דהראב"ד דלא מצריך לבעלה בדיקת חוס"ד דנהי דלשמא נמצא טפה שכבר יצאה מהמקור והיא טמונה בחור וסדק לא חיישי' לבעלה וכטעמים שזכרתי, אבל אכתי נחוש לשמא נמצא טפה במקור גופא וכטעם שלי, די"ל דהראב"ד