זקן אהרן חלק ב סד

בהכרח להתיר לו כדי שלא תהא טרחתו בחנם אבל בסיפא הייתי אומר שישליך הטמאין וטרחתו אינו בחנם שהרי עלו בידו גם טהורין קמ"ל דגם כה"ג מותר ליקח הטמאין אבל היינו דוקא כשצד שלא בכוונה כלל לטמאין, משא"כ אם בשעה שצד היו גם טמאין יחד עם הטהורין וידע מזה באופן שנתכוון גם לטמאין אסור, ולפ"ז גם בנ"ד אפי' אם נניח שחנווני דינו כצייד כהסכמת רוב הפוסקים, אפ"ה כיון שיודע שיש כאן טמא נמי וכוונתו גם לזה אסור. דבכה"ג שנתכוון אסור אפי' בנזדמן, אכן כל זה הוא לפי' הב"י בכוונת הטור. אבל הב"ח והפרישה שם פי' דאפי' בכוונה לטמאים נמי אפ"ה כיון דאילו היה מנית את הטמאים מלצוד לא היו ניצודים גם הטהורים מותר, דהתורה לא אסרה אלא כשעיקר הכוונה הוא בשביל הטמאין, אבל כשעיקר כוונתו לדבר המותר ורק בשביל זה מוכרת שיהיה אצלו גם דבר האסור הוי זה שפיר כנזדמנו ושרי ומותר וכמ"ש הט"ז שם ס"ק ד', ולדבריהם גם בנ"ד דעיקר עסק החנויות הוא בשביל שארי מיני סתורות המותרות, ואת האסורות מוכרחים ג"כ להחזיק בכדי שלא יתרחקו הקונים הנכרים מהם ואם לא יהיה אצלם מין זה האסור יפסידו הפדיון גם מסחורות המותרות ובכה"ג שרי דהוי כנזדמנו וכמו שכתבתי בטעמם: ובהיות שלפי הדברים הללו נפלנו בפלוגתא דרבוותא, להב"י אסור, ולב"ח ודו"פ וט"ז שרי. ולכן נ"ל להוסיף ולבאר דבנ"ד בחנווני יהא מותר אליבא דכו"ע וכמו שאבאר, דהנה במרדכי רפ"ב דפסחים הובא בב"י יו"ד שם מביא דעת ראבי"ה שחולק בעיקר איסור סחורה בדברים אסורים וס"ל דמותר לסחור והביא ראיה מש"ס דחולין דק"ו דקאמר שם מים ראשונים האכילו בשר חזיר ופרש"י שהיה חנווני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ומבשלם ומאכילם וכשהנכרי בא לחנותו מאכילו נבילות ובא יהודי לאכול ולא נטל ידיו וקסבר זה שהוא נכרי והאכילו בשר חזיר עיי"ש, הרי שהחנווני ישראל היה ואפ"ה החזיק בחנותו נבילות נמי למכרן לנכרים, והרעישו כולם על דברי ראבי"ה הללו שדבריו מרפסי איגרי ונגד משנה המפורשת בפ"ז דשביעית דתנן התם אין עושין סחורה לא בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומה ולא בנבילות וטרפות שקצים ורמשים, וממשנה זאת למדו כל הפוסקים דאסור לעשות סחורה בנבילות וטמאין, ועיין בהגהות הטור יו"ד שם ועוד כמה מגדולי האחרונים שהרעישו על דברי ראבי"ה הללו. ואמנם בחבורי זקן אהרן ח"ר סי' מ"ז כתבתי ליישב עפ"י המבואר בירושלמי פ"ז דשביעית ה"ב ובפ' זה בורר ה"ה והובא בב"י שם טעם החילוק שבין צייד לאדם מעלמא משום דצייד פורע מס ויהיה לו הפסד אם לא ימכור, ביאור הדבר דהתורה לא אסרה הסחורה בדבר איסור כ"א כשכוונתו כדי להרוויח בהם אבל אם כוונתו אינו כ"א להנצל מן ההפסד, זה לא אסרה תורה, ולפ"ז יש לדון דלאו דווקא צייד אלא דהוה"ד כל חנווני שמשלם מסים להממשלה רשאי למכור סחורה האסורה נמי כשאין עיקר מסחרו בטמאין דמ"ש מצייד, וכ"ש כשנצרך לו להחזיק בתנותו מינים האסורין כדי להרגיל הקונים אצלו שיקנו הכשירות דשרי, ויש חילוק אפוא בין חנווני לאינו חנווני, דבחנווני כיון שמשלם מם וגם אם לא יחזיק המינין האסורין לא יקחו אצלו הכשירות נמי, לדידי' הותר למכור גם האסורין, משא"כ אדם שאינו חנווני שאין לו הפסד אסור למכור דברים האסורין, ובזה ניחא טובא ההוא עובדא דחולין שהותר למכור בחנותו גם חזיר, דהיינו משום דהיה חנווני וכמבואר כמד"ר עובדא זאת מעשה בחנווני ובודאי הוטל מס עליו, ובשגה דשעת השמד היה ובאם לא היה מוכר נבילות לא נתנו לו לסחור גם בשחוטות. ובמקום הפסד כזה אין שום איסור כיון דאין כוונתו להרויח מן הנבילות אלא להנצל מן ההפסד ודמי לצייד שנזדמן לו טמאים דהוי נמי מה"ט כיון דנזרמן ואין כוונתו להרויח שרי, וכן משמע לי מלשון רש"י בחולין שם שכתב וז"ל היה חנווני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ומבשלה ומאכילה וכשהנכרי בא בחנותו מאכילו נבילה עכ"ל. הרי דבישראל דייק לכתוב מוכר בשר שחוטה ומבשלו ובנכרי לא כתיב מוכרו ומבשלו, מזה משמע דעיקר מסחרו ופסקו היה בשחוטות אלא כשבא נכרי הוכרח ליתן לו גם נבילות מיראה מעונש המלכות שלא יקח ממנו חזקת חנותו למכור בשר כשר, וכיון דהנבילות אינן אלא טפל דומה לנזדמנו דשרי וכמ"ש הט"ז יו"ד שם דאותן לוקחי חצירות משרים ובתוכם יש חזרים מותר לגדלן כיון דאין כוונתו לטמאים והתורה לא אסרה כ"א כשעיקר כוונתו לטמאין ע"ש. ועיין בס' עה"ש שכתב ללמד זכות על בעלי חנויות ומרתפים שמחזיקים אצלם למכירה גם קרבי דגים טמאין שקורין איקר"א דהוי נמי מה"ט דבחנווני כיון דאם לא יחזיק את הטמאים יפסיד את הפדיון גם מכשירות בכה"ג הוי כנזדמנו כיון דאין כוונתו לכך ע"ש. וכן הצ"צ בתשובה סי' א' כתב דישראלים שמלאכתן הוא לעשות נרות ובורית ועליהם מוטל מן השררה להספיק זה לכל בני העיר עפ"י השררה שרי להו לקנות לכתחלה חלב חזיר, ויסודו הוא מהירושלמי הנ"ל דלפי שהציידים צריכין ליתן מס מאומנתם למלך התירו להם למכור חיה ועוף ודגים טמאין כדי שיוכלו לפרוע למלך המס שעליהם, ועיין שם שכתב עוד טעם להתיר דכיון שאין הקצבים רוצים למכור החלב הכשר אלא דוקא כשיקנו גם חלב חזיר כו' ודאי דשרי כדי שלא יפסיד טרחו דמ"ש טרחא דצייד מטרחא דבעל מלאכה זו ע"ש, וא"כ כ"ש בעובדא דחולין דהוי גם גזירת השמד ומטעם המלכות היו כופין למכור גם דברים טמאין דשרי כיון שאם ימנע מזה לא יתנו לו להחזיק חנותו ואחרי שהוכחנו דעובדא דחולין מיירי בחנווני א"כ י"ל דראבי"ה שהוכיח מעובדא זאת דמותר לסחור בדברים האסורין מיירי נמי בחנווני דוקא אבל באדם שאינו חנווני מודה דאסור, ולא יקשה עליו שוב ממשנה דאין מוכרין נבילות וכו' דהתם באדם שאינו חנווני ובזה גם לראבי"ה אסור וזה נ"ל נכון מאוד לדינא, וב"ה שעלה בידי ליישב לדברי ראבי"ה ובחבורי שם הרבה הארכתי בזה ואכ"מ. עכ"פ זה ברור לכל הפוסקים דבחנווני שמשלם מס לכו"ע שרי למכור דברים אסורים יחד עם הטהורים ובשגם בעתות כאלה דהמס גדול וגם אם לא ימכור השומן יפסיד הפדיון גם מהכשירות דרשאי לכו"ע: ובאין עוד הנני ידידו הדו"ש מברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן מו ב"ה יום ה' ט"ז אב תרצ"א פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מה"ו קלמן העלד שליט"א רב בשאץ (רומיני'). ע"ד שאלתו ביי"ש שנעשה מסתם יינם. הנה טרם דנקיטא לשפולי ומכתב כת"ר לראות כל הכתוב בו ורוחב פלפולו ורק תכן השאלה ראיתי כן תמהתי