זקן אהרן חלק ב סב

ביבש גזרינן להצריך ס' כדי שלא יבוא לידי איסור דאורייתא, ולסברא זאת הוכרח הט"ז רק כשאנו דנין אם לאוכלם ביבש, דכמו שהם עתה יבש ודאי דשרי לאוכלם ורק אתה בא לאוסרן משום גזירה, וגזירה לא שייך כ"א במקום שאפשר ליפגע באיסור דאורייתא, אבל אם גם כשיבשלנו לא יהיה אלא איסור דרבנן לא שייך לגזור ביבש דהוי כגזירה לגזירה, ולכך מוכרח היה הט"ז לחלק דהתם כיון שטעמו נרגש בפני עצמו יבוא באמת לידי איסור מה"ת כשיבשלם ושפיר גזרינן גם כשהם יבש גזירה שמא יבשלנו, משא"כ במה שכתב המחבר שם בנתערב יבש ביבש ואח"כ נתבשלו, דלאו משום גזירה דשמא יבשלם אנו באים לאוסרן אלא שכבר נתבשלו ובא לידי נתינת טעם, ובזה אפי' כשאין טעם האיסור נרגש בפני עצמו נמי אסור דמדרבנן אסור בכל גווני ואפילו כשהטעם נרגש ע"י תערובות כיון שתחלת הביטול היה רק ביבש שביטולו הוא משום רוב אבל הטעם לא נתבטל כלל ולכן כשמבשלן שוב ונתחדש איסור אחר של נתינת טעם שזה האיסור לא נתבטל כלל אסור מיהא מדרבנן אפי' כשטעמו בא ע"י תערובות, ולא דמי נמי לההיא דסי' צ"ח דמיירי שתחלת הביטול בא ע"י בישול במינו ובאינו מינו, דכבר נתן טעמו, וההיתר הוא משום דמינו רבה עליו וסלק את שאינו מינו כמי שאינו. א"כ גם איסור דנתינת טעם היה בכלל ההיתר ושוב לא נתחדש שום איסור לאסרו אפי' מדרבנן ולכן שרי לגמרי, ובאמת גם שם רוב הפוסקים חולקים על היתר זה דסלק ע"ש ומבואר דברי הט"ז באין שום קושיא: ולבד שלא קשה לי חילוק סברת הט"ז אלא חילוקו מוכרח, דלכאורה קשה טובא למה דוקא במין ואינו מינו מצרכינן ס' משום גזירה דשמא יבשלם, הא גם במין במינו כשיבשלם עם רוטב יבוא לידי נתינת טעם דהרוטב הוי אינו מינו ושוב יובלע הרוטב בחתיכות, וא"כ למה לא גזרו להצריך ס' נמי בנתערב מין במינו, ועיין בפמ"ג שנתקשה בזה וכתב כיון דכבר נתבטל ביבש חד בתרי תו אף כשיתן טעם ברוטב באינו מינו ליכא איסור תורה, אבל דבריו אינם מובנים דא"כ אף באינו מינו נימא הכי כיון דמה"ת בטל ברוב ביבש ואף כשיבשל אח"כ ויתן טעם ליכא איסור תורה כקושית הט"ז ומה יש חילוק בין מינו לאינו מינו, אכן לחילוקו של הט"ז ניחא דכשנתבטל מתחלה במינו אף כשיבשלם ויתן טעם ברוטב לא יהיה בזה איסור תורה כיון שיש בזה תרי המעלות, ביטול ברוב וגם אין טעם האיסור נרגש בפני עצמו, ובשני המעלות הללו אי אפשר תו לבוא לידי איסור תורה ואף שאיסור דרבנן יהיה כשיבשלם וכמ"ש המחבר הנ"ל, מ"מ כיון שלידי דאורייתא לא יוכל לבוא לא שייך תו לגזור שמא יבשלם דגזירה לגזירה לא גזרינן, אבל כשבישלם באמת אח"כ אסור מיהא מדרבנן, משא"כ בנתערב מין באינו מינו דאפשר לבוא לידי איסור מה"ת כשיבשלם כיון דטעמו נרגש בפני עצמו שפיר גזרינן אפי' בעודם ביבש שמא יבשלם: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן מד ב"ה יום א' י"ב אדר שני תרצ"ב פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האללענדר מו"צ בטשערנאוויץ רומיני'. ע"ד שאלתו בפאבריק מן מילך פולווער דהיינו שלוקחים חלב ונותנים אותו לתוך מכונות ומאשינען כאלו עד שהחלב נעשה יבש כקמח, דנסיובי דחלבא מפרידין ממנו למקום אחר ונשאר רק הסמעטענא, וזה נקרא מילך פולווער, אשר מזה נותנים לתוך קאפע שחור ונעשית כמו עם חלב ממש, וגם שאקאלאד עושין מהם, וכן לתוך גיבעק נותנים הפולווער הזה, ולדברי הפאבריקאנט אין בהן שום תערובות אחר זולת חלב טהור, ונסתפק כ"ת אם אפשר לתת הכשר ע"ז, דהא חלב עכו"ם הוא: והנה אין ללמוד היתר מחולב לצורך גבינה דשרי, וכפשטות לשון הש"ס עבו"ז דל"ה אי דקא בעי לגבינה ה"נ, הרי להדיא דכיון דחולב לגבינה ודאי שלא יארע חלב טמא שאינו מעמיד ומשו"ה שרי, וכן ה"נ שהחלב הועמד עד שנעשה יבש, ודאי שאין בו חלב טמא, דזה אינו דדוקא מעצמו אין חלב טמא עומד אבל בנ"ד שמייבשין אותו בדרך מלאכותיי ע"י חימום המכונות בפעולות חימיות, גם חלב טמא יכול להתייבש עד שנעשה כאבק, ומהאי טעמא נמי אין לדמות זה לסמעטנא עבה שמכשיר החכמת אדם, דהתם נמי הוי טעמא כיון שנעשה עבה מעצמה ע"י עמידה ברור לנו שאין בו חלב טמא דטמא אינו עומד מעצמו, אבל בנ"ד שנתייבש ע"י מכונות ופעולות חימיות עד שנעשה לאבק, גם חלב טמא אפשר להיות כן, וכן אין לצדד היתר מטעם שנתייבש ונעשה כעץ בלא שום לחלוחית חלב, ואפי' היה בו ודאי חלב טמא פרח איסורו עי"ז שנתייבש כ"כ וכההיא דיו"ד סי' פ"ז גבי עור קיבת נבילה שנתייבש, ובש"ך יו"ד סי' קי"ד סקכ"א גבי כרקום שמערבין שם חוטי בשר דכיון שהכרקום הוא יבש כעץ א"כ אפי' ימצא חוט בשר יבש לית לן בה ע"ש ובתשובת נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו, דהא הכא כשמשימים אותו אח"כ בקאפע חוזר הוא להיות נימוח ולהיות חלב ממש וכמ"ש כ"ת שנותנים אותו לתוך קאפע ושאקאלאד ונעשה כמו עם חלב ממש ובכה"ג לא בטיל מיני' תורת אוכל אפי' בעודנו יבש וכמבואר ברמב"ם פ"א מאה"ט וז"ל בשר יבש אם יכול לשרות מעל"ע בפושרין ולחזור לח וראוי לכלב מיטמא כו' ע"ש, וא"כ כ"ש הכא שגם מעל"ע א"צ אלא שע"י פושרין נימוח מיד וחוזר להיות חלב כבראשונה דודאי אוכל הוא ואיסורו כדקאי קאי: אלא דאכתי היה מקום לצדד היתר מסוגיא זאת דחולב לגבינה, אם כי לא מטעם שאינו מעמיד דהא ע"י חימום ופעולות חימיות מעמיד וכמ"ש, אלא משום דמדין זה דחולב לגבינה למדו הפוסקים דלאו דוקא בחולב לגבינה אלא דהוה"ד בכ"מ שידוע לנו דליכא חשש תערובות דבר טמא וכגון בליכא דבר טמא בעדרו לא בעינן כלל שיהא ישראל רואה, דזיל בתר טעמא כמו בחולב לגבינה דשרי משום דודאי לנו שלא עירב דבר טמא משום שאינו מעמיד. ה"נ בכ"מ שידוע שאין בו תערובות מטעם אחר דשרי, דמ"ש טעם דאינו מעמיד, מטעם אחר, סו"ס במקום שידוע שאין בו תערובות חלב טמא יהיה מאיזה טעם שיהיה דשרי, ולהפוסקים הללו בנ"ד דאיכא כמה טעמים אומדנות והוכחות שאין שם שום תערובות, חדא דאצלנו אין חלב טמא מצוין כלל וא"כ עדיפא מליכא דבר טמא בעדרו שהתירו, דהכא גם בעדר אתר נמי ליכא, ובשגם שפעולה בפאבריק גדול כזה שהסחורה עוברת לסוחר בכל העולם, ודאי שנעשה ע"י אנאליז חימית שאין מניחין שם כ"א חלב הטהור לבד מבלי שום תערובות דבר אחר וגם אם היה בתוכו איזה תערובות מנקין ומפרידין אותם ע"י מלאכת החימי' כל חלקי התערובות שנתערב בחלב, ולבד דפאבריק גדול אנקיותא קפדי, עוד מוכרחים לעשות