זקן אהרן חלק ב נט

למעשה, כי לדעתי שאי אפשר לסמוך על עדותו של השו"ב שאומר שנשחט כהוגן דהא לא משמש בידו למדוד היטב מקום השחיטה אם יש שם רוב ע"י מדידה, רק ע"י ראיה בדק ושיער עפ"י אומדנא כי יש כאן רוב ובדיקה כזאת לא מהני אפי' בעלמא היכי דליכא אומדנא להיפך וכמ"ש בט"ז יו"ד סי' כ"ה בשם מוהרי"ל דאין לסמוך על הראיה רק צריך למשמש בידו דוקא, וכ"כ בשו"ע של הרב שם בשם הכנה"ג, והן אמנם דהשמ"ח שם סעיף א' כתב דשרי לבדוק גם ע"י ראיה לחוד וכן מוכח מדברי הטור ושו"ע ע"ש, אכן לענ"ד נראה לפשר ביניהם באופן זה, דהיכי דנשחט כל הסימן. סגי בראיה לחוד דכיון שרואה בעיניו שנשחט כל הסימן סגי בראיה לחוד ואין מקום לטעות בזה וא"צ כאן אומדנא ומדידה, שפיר מהימן השוחט לומר שראה שנשחט כל הסימן, אבל היכי דלא נשחט כל הסימן רק רובא דנצרך אומדנא ומדידה לידע אם יש שם רוב, אין לסמוך כה"ג על ראיית עין לחוד, ולא מצד חסרון נאמנותו של השו"ב, אלא משום דבנקל יוכל לטעות בדמיונו מחמת קילוח הדם, ובכה"ג צריך דוקא למדוד ביד אם יש שם רוב. וכעין זה כתב בליקוטי יוסף ס"ק ב', וכל זה הוא בעלמא במקום שלא אתרע נאמנותו של השו"ב וכ"ש בנידון זה דאתרע נאמנותו ואנן סהדי כולנו שלא נשחט הרוב דאם היה באמת נשחט רוב הקנה לא היה באפשר שיתרפא החתך וכמ"ש בדרכי תשובה סי' כ"ה אות ע"ז בשם תשובת רב טובך דאי"א בשום אופן שיתרפא הקנה לאחר שנשחט רובו, וכיון דחזינן שכבר נתרפא החתך אנן סהדי כולנו שמתחלה לא נשחט רוב, ועד אחד שהוכחש ע"י ע"א עדותו לאו כלום כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד, כ"ש בנידון דידן שמוכחש מכח אנן סהדי ואנן סהדי כולנו עדיף מעד אחד ודומה לעדים שמעידים נגדו, ואפי' לא היה דומה זה אלא לחזקה בעלמא לומר כן דכיון שחי כ"כ הרבה ונתרפא החתך הוי חזקה שלא נחתך רובו, נמי לא הו"ל תו להאמינו לשוחט, דע"א אינו נאמן נגד חזקה וכמבואר בגמ' ריש גיטין, ואע"ג דבשחיטה נאמן אע"ג דאתחזק איסורא דאינה זבוחה, התם החזקה אינה נגד נאמנותו של העד, משא"כ בכה"ג דנ"ד דהחזקה מרעי לדברי העד דחזקה מוכיח שלא כדבריו ולא נשחט הרוב, ודאי דאינו נאמן תו, דכל עיקר נאמנותו של שוחט על השחיטה הוא משום דבידו לתקן ולשחוט שחיטה יפה כהוגן, והכא הא קמן שלא שחט כהוגן ולא תיקנה כראוי, דאפי' שחט ודאי רוב לא היה רשאי להניח שיוציאוה מביתו כשהיא חיה אלא צריך היה להמיתה ולהכותה על ראשה, ולכן בכה"ג פשוט דלא מהימן השוחט במה שלא מדד ולא בחן ורק בדדמי הוא אומר שהיה רוב, וממילא דהעוף ודאי אסורה ואין רשאי לשוחטה עוד הפעם. ואין לומר ממנ"פ אם בעת מעשה נשחט רוב הרי כבר הוכשרה שנגמר השחיטה ואי לא נשחט רובא הו"ל כמו חצי קנה פגום, דזה אינו דכיון דדרך שחיטה נעשה החתך בקנה אסרינן לי' וכמ"ש הלבוש ועיין בפמ"ג סי' כ"ג במ"ז סק"ד מ"ש בזה, דדוקא אם הקנה נפגם ע"י סבה אחרת הוא דשרי אבל לא דרך שחיטה, וגם עוד חשש שמא פגע בושט דביצא דם אפי' אומר השוחט ברי לי שלא נגעתי בושט אין סומכין עליו, וגם לחתוך הקנה במקום אחר ולבדוק הושט במקום השחיטה הראשונה אי"א לפי שאין אנו בקיאין בבדיקה קשה כמבואר ביו"ד סי' ל"ג, ואפי' למוכרה לנכרי אסור מחשש שמא ימכרנה הנכרי לישראל, ואע"ג דקי"ל ביו"ד סי' נ"ז דכל ספק טרפה מותר למוכרה לנכרי מטעם ס"ס שמא אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא לא ימכרנה לישראל, מ"מ הכא אסור דכיון דהספק הוא: מחמת חסרון ידיעה שאין אנו בקיאים בבדיקה אינו: נכנס בכלל ספק כמבואר ביו"ד סי' ק"י ולכן אין תקנה אלא להמית את העוף ולמכור לנכרי: ברי ידידי הכותב בחפזון ומברכו בברכת אהרן וואלקין סימן מ ב"ה יום א' פורים קטן תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מה"ו דוד משה הובערבאנד נ"י באטוואצק. מה ששאל בבשר שלא נמלח כלל וטחן ופרר את הבשר לחתיכות דקות מאוד לצורך עשיית קאטלעטין, האם יש תקנה למולחה עכשיו כשהבשר נטחן ונתפרר וכבר נעשה עגולים. הנה שאלה כזאת נשאלה כבר מרב גדול המובא בקונטרס תורה מציון ש"ב ריש ח"א וכתב די"ל דמהני מליחה גם בכה"ג שימלחנו סביב והדם יפלוט דרך הסדקין שבין הפחותים ומושך דרך שבילין עמוקים באורך וברוחב באלכסון ע"ש. ואכן כל זה אם חסר רק מליחה אבל הדחה קמייתא היתה כדינה, משא"כ אם גם לא הודח הבשר מתחלה קודם שנטחנה, יש מקום עיון אם מהני ההדחה כעת לאחר שנטחנה, דנהי דלטעם הרשב"א והר"ן דהדחה קמייתא הוא בכדי לרכך הבשר, או לטעם המרדכי כדי להעביר הדם שע"פ הבשר דאל"כ המלח נתמלא ממנו ושוב לא יוציא הדם שבחתיכה, ולטעמים הללו י"ל דמהני גם בכה"ג שהבשר כבר נתפרר ונעשה ממנו עגול וידיח סביב העיגול מכל צד. אך לטעם הסמ"ג והסמ"ק ושערים שכתבו דבלא הדחה ראשונה יש דם בעין על החתיכה והמלח מבליע דם שעליה ואינו מפליט אח"כ, יש מקום גדול להסתפק כיון דדם שבעין שהיה מתחלה, מובלע כעת בתוך הפרורים, מה יוכל להועיל ההדחה שע"ג הבשר כיון דעמוק לתוך הפרורים אינו מגיע המים ואינו מדיח הדם שבעין המונח עמוק בתוך הפרורים, ועל כל האופנים טוב יותר לפשט את העיגול שלא יהיה עיגול עב רק לפשטו עד שנעשה דק ולהדיחו היטב ולמולחו סביב סביב: ובאין עוד הנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן מא ב"ה יום א' טו"ב אלול תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר צבי זאב נ"י נידרברגב אב"ד בק"ק אזדוטיטש. ע"ד שאלתו באשה שטגנה חמאה במחבת ואח"כ בו ביום צלו בתוכה בשר עוף והפכו הצלי כמה פעמים בכף כסף שאי אפשר ללבנה באש מפני שתהא נתכת ונפסדת ע"י הליבון ומן הדין הלא צריכה ליבון כיון שנבלע ע"י אש, וכת"ר צידד להתיר הכף ע"י הגעלה מטעמים שזכר במכתבו ויבואר בתוך דברנו ושואל אם יפה הורה: ע"ז אמינא לי' דבעיקר הדין יפה הורה ולית דין