זקן אהרן חלק ב נח

ולא הזכיר שום דעה החולקת בזה ואליבא דכו"ע מותר. מזה גופא יצמח לנו איסור חדש מטעם אחר, דניחזי אנן א"כ מה ראו אותן הקהלות שהם רוב קהלות ישראל שלא לאכול מבשר אחורים אפי' ע"י ניקור. הא יכלו להשיג מנקר בן תורה ויר"ש, ואין לתלות שמחסרון מנקר מומחה לא יאכלו. דודאי אם היו כולם רוצים לאכול לא היה דוחק במנקר מומחה. דכל מומחה היה בוחר לעצמו ללמוד אומנות כזאת שיכולה לחיות בעליה וכמו שאין דוחק על שו"ב אפי' בכפר קטן. א"ו דהסבה הוא מסובב. דמפני שרוב ככל קהלות ישראל אינם אוכלים מניקור אחורים ולכן כיון שאין דורש למלאכה זאת נתמעטו העוסקים בה, וא"כ יש לדעת למה באמת פירשו רוב ישראל מלאכול, בע"כ שזהו מטעם פרישות יתירא שחשו להחמיר על עצמם גם בדבר המותר מדינא ולא רצו לסמוך על המנקר, וכאשר כן עשה הפלתי שכתב בסי' ס"ד שקשה לסמוך על המנקרים והעיד על עצמו שמיום עמדו על דעתו לא סמך על שום מנקר אחר זולת מה שניקר בעצמו. וכן הרש"ל לא אכל משום ניקור עד שהראה לבקי אחר, ובודאי הנהיגו כן בכל קהלותיהם הסרים למשמעתם והשפיעו על שאר הרבנים שמהם יראו וכן יעשו להרחיק עצמם מאכילת בשר אחורים, וכיון שכן הרי נעשה זה נדר שאין יכולת להתיר ולהנהיג כן בעיר כזו שעד עתה לא נהגו לאכול, בודאי אילו היה בדין זה פוסקים המחמירים בעיקר הדין. והמנהג שנהגו שלא לאכול היה זה מפני שהרבנים הקודמים חשו לדעת הפוסקים המחמירין מדינא, אז ביכולת אח"כ להרב היושב על כסא הוראה בצירוף חכמי העיר כשנראה להם דעת המתירין לפסוק כמותן וכמ"ש המ"מ הלכות שחיטה פי"א ה"ז וז"ל אבל אם נפרש דברי רבינו וכו' מקומות שנהגו שלא להכשיר ע"י נפיחה משום דדעתם כדעת האוסרים ואח"כ רצו לחזור בהם ולסבור כדעת המתירין יכולים לחזור וכ"כ הרב הגדול בעל הכללים וכו', א"כ נמצינו למדים כפי זה דבמקומות דנהגו וכו' ואח"כ רצו לחזור בהן שחוזרים מאחר שלא נהגו כן מצד גדר אלא שסברו כדעת האוסרין כל עת שירצו לחזור ולסבור כדעת המתירין הרשות בידם ולבד שיהיה בהסכמת החכמים הנמצא בעיר בזמן ההוא עפ"י רובם כו' עכ"ל, אבל בהיות שמדינא לית מאן דאוסר אלא שנהגו כן מחמת גדר ופרישות א"כ הוי זה כנדר ואין ביכולת להתיר, ולפ"ז ממ"נ יש כאן לאסור, דאם דעת החכמים הקודמים שנהגו איסור היה משום שמצאו סמך לאיסור מדינא וכאופן זה שכתבתי או מטעם אחר, א"כ אף שיש כח בידכם להתיר אבל היינו דוקא אם נתתם טעם לדבריכם שיש בו כדי דחוי לסתור דברי הקודמים ולהכריע נגדם. אכן אתם שבאתם לשאול כמסופק בדבר הלא אין בידכם הכרעה, ובלא הכרעה אי"א לחלוק עליהם בלא טעם, ואם כדעת השו"ע שמיקל לגמרי בלי חולק א"כ המנהג נתיסד מפני גדר פרישות והוי נדר שאין ביכולת להתיר. וקולו של השו"ע הוי חומרו דאחרי שהתיר בלי חולק בע"כ דהמנהג הוא לא מפני שסמכו על פוסקים המחמירים דהא אין כאן מחמירים, אלא משום גדר פרישות והוי נדר שאין ביכולתו להתיר: קצרו של דבר אם בקולי תשמעו הייתי מיעץ שחלילה להנהיג חדשות ואפי' אם המנקר דהאידנא מוחזק לבן תורה ויר"ש אחריתו מי ישורנו ומי יודע את אשר יבוא אחריו. אינני בזה כחכם הרואה את הנולד אבל עד ראיה אני בעירנו שאוכלים בשר אחורים ויש גם הרבה מנקרים ויש מהם גם יראים ושלמים, אבל כיון שניתן רשות שוב אין מבחין הקהל בין מוחזק למזיק ואוי לעינים שכך רואות כי רקים ופוחזים מחללי שבת ג"כ מנקרים ואין בכח להעבירם. מי יגלה עפר מעיני הגאונים שהיו לפני שהתירו זה לראות כעת את קלקול הרבים. כה הוא עצתי, חדלו לכם מחדשות כאלו והנח להן לישראל שיתנהגו במסורת אבותיהן שהיו טובים ממנו. וגם ההצלה מאיסור לאוכלי טרפות שכ"ת טוען, איני רואה בזה שום הצלה, כי אלו שלא יחושו לאכול טרפות חלב ודם בשביל הנאתם לא יועיל מאומה: ובאין עוד הנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן לח ב"ה יום עש"ק ט' כסלו תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר מאיר לייקין שליט"א רב בקאסאווא. מכתבו קבלתי בתחלת השבוע, ומפני אשר עצור ארי במטתי ל"ע עד שגם עתה לא ירדתי ממנה לא יכלתי לכתוב עד עתה. ובנוגע לשאלתו בסרכא מטרפש לביה"כ ונאבדה בלא בדיקה וכ"ח רוצה להחמיר עפ"י לשון הרמ"א ביו"ד סו"ס מ"א שכתב בסרכא מביה"כ לכרס דיש לבדוק דודאי יש שם קוץ או מחט ולשון זה משמע דבדיקה זו חיובית ואם נאבדה בלא זה טרפה. הנה מאן דמורה כן לא משתבש וכבר פסקו כן כמה פוסקים לאסור בלא בדיקה גם דיעבד, ולשון הרמ"א באמת משמע כן, מיהו גם בזה התיר בחוט השני כמובא בפ"ת ע"ש. ואמנם למעשה כבר נהיגי גבן להתיר בהפס"מ או לכבוד שבת גם בנאבד בלא בדיקה ולסמוך שאין זה ריעותא ברורה אלא חששא בעלמא. ולשון שבודאי יש שם קוץ או מחט לאו דוקא והרמ"א עצמו בספרו תו"ח לא כתב רק שמא יש שם קוץ או מחט וכ"כ הלבוש וכן משמע דעת הפמ"ג בש"ד שם ע"ש, מיהו היינו דוקא כשנאבד בשוגג אבל אם במזיד האבידה הקצב ודאי יש לאסור ודברים פשוטים ומפורשים הם ואין להאריך: והנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן לט ב"ה יום א' ו' תמוז תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר משה חיים בליניצקי שליט"א רב בגלושא רבתא. דבר שאלתו בעוף שנשחט זה יותר מירח ימים והעוף עדיין חי והשו"ב אמר שבדק אז אחר שחיטה וראה שרוב הקנה שחוט. רק כ"ת מסתפק אם אפשר להאמינו בהיות שענין זה כבר יצא מן הרגילות שלאחר שחיטה גמורה יחיה העוף זמן כביר כזה ויתרפא מקום החיתוך לגמרי וגם בעת השחיטה נשחט בחפזון רב מפני החפוש והבקורת מצד השלטון ולזה שואל מה דין העוף הזה אם רשאי לאוכלו ואם צריך שחיטה אחרת, והנה אנכי עומד הכן לנסוע מיד לדרך רחוקה ומן הנמנע לפני לעיין היטב בדין זה רק בקצרה אשיב לו מה שנוגע