זקן אהרן חלק ב נד

סימן לד ב"ה יום ט"ז תמוז תרצ"ג. כבודהחרב וכו' מהור"ר מיכל עפשטיין נ"י רב בק"ק אלכסנדרי וואלין. מכתבו קבלתי ותוכו רצוף התמרמרות על השובי"ם שרגילים אחר שחיטת אחת אם נמצאת פגימה בסכין לחלוק ביד או בבגד וטענה בפיהם כי קבלה בידם שפגימה גמורה אף אם ישפשפו כל היום לא תסור, ואם הוסרה ע"י החלקה ביד או בבגד בע"כ שלא היה זה פגימה גמורה, והנה אף כי כבר הרעישו ע"ז גאוני בתראי כמו הברית אברהם והחת"ס ועוד, אבל הבאים אחריהם כתבו לתרץ דבריהם שגם הם לא צווחו כ"א על אותן השובי"ם שמשפשפים בכח ובזרוע במקום כריכות התפילין אבל אותן שמעבירים ברוק על כף היד אין חשש משום שתולין הרגשת הפגימה שנתייבש או נקרש הדם שם ונרגש כעין פגם וע"י שפשוף זה מתרכך והולך ועיין בדרכי תשובה סימן י"ח שהביא בשם תורת זבח הספרדי שמשנים קדמוניות נוהגים להקל בזה, ועיין שם שהביא אמבוה דספרי גדולי אחרונים שכתבו להקל במעביר בנחת וגם כשאין לייגי"ל ממש או רוי"ך על הסכין רק שהסכין אינו חלק. בזה מהני השפשוף ומשום דתלינן דהרגשת הפגימה היה ע"י יבוש או הקרשת הדם, וגם החת"ס שהרעיש ע"ז גם הוא מודה דפגימה גמורה אי"א שתסור ע"י שפשוף אלא שטענתו הוא דאטו פגימה נאמרה למשה מסיני, וחשש לשהייה או עיקור ע"ש, אבל באמת דבריו אינם מובנים דהא אף אם נשתהה ודאי, אינו אלא שהייה משהו דאינו אסורה אלא מכח חומרא, א"כ עתה דהוא רק ספק אם היה שהייה משהו הוא ספק דרבנן, וא"כ למה נחמיר בזה מספק ועיין בפמ"ג יו"ד סי' כ"ג במש"ז אות ז' שכתב להקל בספק אם שהה במיעוט בתרא כשיעור שהייה, וכן בשו"ע של הרב בספק שהייה בבהמה כדי שחיטת רוב הסימן בלי הגבהה והרבצה דיש להכשיר אפי' בלא הפס"מ, וכ"ש הכא דאינו אלא ספק ודאי שהיית משהו גרידא, ושמא י"ל דהחת"ס לא תשש להחמיר כ"א בעוף וחשש לדעת הפוסקים דבעוף שהיית משהו נמי מדאורייתא וכמ"ש הפמ"ג שם אות ב' דבעוף אף שהיית משהו ספיקו מדאורייתא, כן היה מקום לתרץ דברי החת"ס, ובאמת גם זה לא נהירא דהא החשש דהכא שמא ע"י שנתייבש ונקרש הדם נרגש כעין פגם, א"כ בע"כ דחשש זה אינו אלא במיעוט בתרא דבמיעוט קמא אכתי ליכא דם על הסכין אע"כ דהחשש הוא שמא ע"י צרירת הדם במשך השחיטה נשתהה במיעוט בתרא, ובמיעוט בתרא בעוף נמי לא נאסר משהו מדאורייתא וכמ"ש הישוע"י בפה"א ס"ק א', ואכתי אפי' בעוף אינו, אלא ספק בחומרא ולא שייך לחוש לזה, וגם מה שחשש מטעם עיקור עיין בטוטו"ד מהדורא תליתאי סי' פ"ה שדחה זה דלא שייך עיקור בדבר כזה וגם הוא העלה להקל בשובי"ם שעושים כן לשפשף הסכין על כף היד, ובודאי אם יש ביד כ"ת למחות בשוב"ים שימנעו מזה תבוא עליו ברכה אבל אם אין כחו יפה ע"ז יצוה להם שעכ"פ השפשוף יהיה קודם שיראה אם יש פגימה ובאם ימצא פגימה אח"כ יטריף אבל לאחר שכבר נמצא הפגימה באמת אין כדאי לשפשף ולהעביר את הפגימה ותו לא מידי: והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן לה ב"ה יום א מחרת יו"כ תרצ"ד פינסק. כבוד הרב דגלושא רבתי שליט"א כת"ר מסתפק ושואל אם מותר ואפשר לו להורות הוראות על דברים הנשחטים ע"י שו"ב שנאסר מטעם גדולי הרבנים וגם מאגודת הרבנים בשביל שמסיג גבול השו"ב הקבוע ואינו ציית דינא, ומתוך דברי מכתבו ניכר כי כ"ת כבר שאל שאלה זאת אצל הרב הגלילי שעדתו שייכת אליו, והוא הרב מעיר קאמין קאשירסק והוא הורה לו כי מחויב להורות מטעם דאל"ה יורו היתר לעצמם לאכול בלי הוראה וכמה קלקולים ומכשולים יצאון מזה, והנה לא אבוא בזה להתערב בגבול שאינו שלי ולהיות כחולק על המרא דאתרא הוא הרה"ג מקאמין קאשירסק, כבודו הגדול במקומו מונח, אכן כשאני לעצמי לא אדע מה מקום הוראה לדבר כזה שכבר נאסר ע"י השחיטה, ומי איכא הוראה לאיסור, כלומר על דבר שכבר נאסר בשחיטה, ומה הוראה שייך על בדיקה של אותה דבר, דשו"ב שמשיג גבול דינו פשוט וברור ששחיטתו אסורה כאשר כבר האריך בשו"ת של הגאון מוהרש"ז ז"ל בעל התניא בסי' י"ט דשחיטתו פסולה מטעם רשע דלא גרע מעני המהפך בחררא ואיך אפשר לסמוך על שחיטת איש שנקרא רשע ע"ש, ואמנם אי מטעם זה לחוד הוי נפלינן ברבוותי אם גם בנ"ד מיקרי רשע דהא בחו"מ סי' רל"ז הובא שני דיעות אם מהפך בדבר שאינו מצוי להשיג במקום אתר אם נקרא רשע, ודעה הראשונה שהוא גם דעת התוס' קדושין דנ"ט דבדבר שאינו מצוי כגון במציאה וכדומה ליכא דין דמהפך בחררא, דלפ"ז בנ"ד נמי בשחיטה שאין מצוי להשיג מקום לשחוט שאין בו דין דמהפך בחררא לדעה זאת, אבל בלא"ה יש לתמוה על הגאון מוהרש"ז מה הוצרך לטעם דמהפך בחררא, ולא קאמר הטעם משום דהוי גזלן ממש שגוזל הכנסת השו"ב הקבוע, ובע"כ דטעמו משום דעדיין לא זכה השו"ב הקבוע במעות הללו, וגזלן לא מיקרי אלא בגזל מחבירו דבר שכבר זכה בו בקנין והוא שלו ממש, ולא כשמונע פרנסתו ממנו, אכן בחבורי זקן אהרן ת"ר סי' ל"א העליתי שהשו"ב הקבוע חשיב כאילו באמת כבר זכה בהכנסת השחיטה והם שלו גם קודם דאתו לידו וכל הנוטלם ה"ז גזלן גמור ע"ש מלתא בטעמא, וכ"כ גדולי האחרונים דשו"ב ששוחט בגבול השוחט הקבוע ה"ז גזלן גמור ואם שינה ושילש נקרא מומר לאותו דבר ואפי' בודק סכין ונותן לו לא מהני, וגם כופין אותו להחזיר לשו"ב הקבוע כל השכר שחיטה שלקח, וכיון שכן מה שייך להורות להם על איזה ספק טרפות שנפל בבדיקה. בה בשעה שיש בזה ודאי שחיטה אסורה, הגע עצמך אילו היה בא אחד לשאול איך שמצא בבהמה שמתה מאליה איזה חשש תרתי לריעותא וכדומה על הריאה שלה, האם לא היה הדבר מביא לידי גיחוך, וה"נ דכוותה מה מקום לחוש על ספק שנפל בבדיקה בשעה שנאסרה כבר בשחיטה ונעשית כנבילה. ומה שכתבתי לתמוה על כ"ת שמזדקק להוראה, אין כוונתו שצריך הוא להשתמט מהוראה זאת וישתוק ולא ישיב כלום, אלא כוונתי שישיב להשואל שבהמה או עוף הזה טרפה היא ואסורה ע"י השחיטה, ואין מקום תו לחשש הרה"ג מקאמין שמא ע"י שתיקתו יבואו להורות היתר, דכיון שיפסוק להם כד"ת שהשחיטה אסורה והרי היא נבילה, ודאי דכל איש הבא לשאול ורוצה לסמוך על דעת הרב יפרוש מלאכלה, זהו דעתי הפרטיית אבל כאמור