זקן אהרן חלק ב נג

פסולה מן הדין מטעם חסרון נאמנות, ועיין בבלח"י ס"ק י"ב מ"ש בדין מסור וסיים אוי להם לישראל ולנשמתן של האוכלים משו"ב כזה ובודאי הכלים אסורין ואותן המסייעים לשו"ב כזה עתידים ליתן את הדין ובודאי אין להם חלק באלוקי ישראל ע"ש. וכ"כ האחרונים דאין להקל בזה כלל ובפרט בזה"ז שמקילין במיעוך הסרכות שאי"א לסמוך כ"א על שו"ב יר"א מרבים: הן אמנם דמצד שלשה פשעי השו"ב הקודמים אסורה שחיטתו דמטעם הראשון שזכרתי על חטא שחטא נגד הרב דמתא, לא רק שהעיז לשחוט בלא רשותו אלא שלא שמע גם לההתראות שהתרה בו, ובזה אמנם הכביד חטאו יותר, דגם אם שחט רק בלא רשותו של הרב וגם הרב היה מוחל על כבודו נמי לא מהני לטעם הרמב"ם וסמ"ג וכלבו שכתבו דהטעם דמחויב להראות סכינו לחכם הוא מטעם שמא יארע שישחוט בסכין פגום אינו יכול למחול וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' י"ח סק"כ. ואף שמלשון השו"ע שם שכתב דהאידנא נהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה ולהם מחלו חכמים כבודם כי הם מהירים וזריזים משמע דלא כרמב"ם אלא דהטעם הוא מפני כבודו של חכם וממילא דיכול למחול, אכן מפני שקשה לומר דמחבר יפלוג על הנהו רבוותי עמודי ההוראה נ"ל להוכיח דנהפוך הוא והמחבר נמי סובר כוותייהו דהטעם הוא משום פגימה מדסיים הטעם שמשו"ה מוחלין על כבודם לפי שהם זהירים וזריזים ואי נימא דעיקר הטעם הוא משום כבודו של חכם, אפי' לאינם זריזים נמי, א"ו שעיקר טעם משום פגימה לכן לשאינם זריזים אינם רשאים לוותר ולמחול בשום אופן כי לאו בדידהו תלוי לוותר על חשש בשחיטה ורק לזריזים שאפשר לסמוך עליהם רשאי הרב לוותר ולסמוך עליהן. ומה שלא זכר המחבר טעם דפגימה י"ל נמי עפמ"ש האחרונים בדין זה דלא סר סכינו לחכם. דלאו דוקא בסכין איתמר אלא גם לענין בדיקת הריאה ושארי הוראות הנוגעים לזה וכמ"ש בעיקרי הד"ט סי' א' וכ"כ הנחלת שבעה ע"ש. ולכן לא כתב המחבר להבליט עם דפגימה שאינו שייך אלא בסכין, אבל בעיקר סובר גם הוא כרמב"ם דהטעם הוי משום פגימה ולא מהני מחילת הרב. ולכן אם שחט רק שלא ברשות הרב יש לאסור שחיטתו וכ"ש בנ"ד שהרב מיחה בפירוש וגם התרה בו והבליעל הזה העיז פניו נגד הרב וגם יתירה עשה ששיסה בו את כו' לרצחו נפש, שיש לאסור שחיטתו אפי' כשבדקו סכינו ונמצא יפה וכמ"ש הריטב"א בחולין די"ח שאם מה שלא הראה סכינו לחכם הוא במרד ובמעל דשחיטתו אסורה אפי' בנמצא סכינו יפה, וגדולה מזו כתב בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ו דשו"ב שלא השגיח על אזהרת הרב וגם אחר ההתראה עמד במרדו ה"ז רשע ועבריין ואפי' להתפלל עמו אסור ואף שלא נדוהו הרי הוא כמנודה ע"ש, הרי הראתי שגם מחילת הרב לא מהני באיש כזה כהשו"ב דנן דמי יוכל לשער כמה מכשולים יוצא מתחת ידו באיסורי דאורייתא נבילה וטרפה, ובשגם בעידנא דרתחא כשהוא עומד במחלוקת ונצרך לפניו לרכוש לב הקצבים העוזרים על ידו ומסייעים אותו במחלוקת זו שאינה לשם שמים ובמה יכול לשחד אותם ולקנות לבבם אם לא בלהטיו וכשפיו שמראה להם כי הוא אומן גדול להשחזה ויודע לקלוף את הסרכות אף שקשים כעבותות העגלה. ובודאי שבכה"ג החובה על כל מי שבידו לאפרושי מאיסורא ולגרש מן העיר להחצוף זה כל מן דין אינם סמוכים לנא לשרת בקדש: וכן גם מטעם השלישי לבד במה שעבר על הפסק כבר כתב בתשובת בית יצחק סי' ל"ג לדבר פשוט דשוחט שאינו רוצה לקיים פס"ד פסול לשחיטה דהוי כגזלן וחשוד לאותו דבר ואפי' אם עדיין לא יצא פס"ד רק שקיבל סירוב ב"ד על שממאן לילך לד"ת פסול ע"ש שהאריך, וכ"ש דבמה שמסייע ידי עוברי עבירה לעמוד לימין הקצבים דעון זה גדול מנשוא וכולהו איתנו בי' דהוי חשוד לאותו דבר וראוי להעבירו. קצש"ר גם משום אחד מהטעמים די והותר להעבירו מאומנות שו"ב רק אנכי קבעתי מסמרות על טעם דמסור משום דחדא דאית בה תרתי הוא, דלטעם זה מחויב השוחט הזה לשלם להרב הפסד דממון ג"כ וכמ"ש ולכן לדעתי אין ספק שהשו"ב הזה פסול לשחיטה וחוב להעבירו מאומנתו ולאחר שיעשה חשובה ויקבל עליו ד"ת אז רק אז נתיישב מה לעשות עמדו אבל ראשית כל נצרך להעבירו: ובדבר שאלתו השניה קצב שאוכל טריפות לתיאבון אם מותר לקנות אצלו בשר כשר, תמיהני כלום שאלה זו צריכה לפנים והלא הדבר מפורש בש"ס בכורות ד"ל וביו"ד ריש סי' קי"ט החשוד לאכול דברים האסורין בין שהוא חשוד באיסור תורה בין שהוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם, פי' ליקח ממנו וכמ"ש הש"ך שם ובודאי שבלא הכשר והשגחה מיוחדה עליו אין לוקחין: והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן לג ב"ה יום ב' כ"ז אדר שני פינסק. להרב הנ"ל. ובענין הנ"ל. הן אמנם כבר כתבתי לכ"ת במכתבי הקודם בשעה שההבערה לא יצאה עדיין ללהב נורא כ"כ, ורק שו"ב אחר העיז פניו לפרוץ פרצות כאלו וכתבתי אז שכולה גופא מרתע בי על ההפקרות הנוראה ששו"ב יעיז פניו באופן מחוצף כ"כ נגד הרב המרא דאתרא וראשי הקהל ולהחזיק ידי בריוני הן המה הטבחים שניחא להו בהפקרא ובאים לפרוק מעליהם עול הרב והמשגיח שהעמיד, והסכמתי אז להעביר לשו"ב הזה מאומנתו וכמו שבארתי היטב כל פרשת ענין זה בתשובתי הקודמת, ולפ"ז היה מקום לדון לכאורה ק"ו, אם על שו"ב אחד מתוך חבורת השוחטים שעשה הנבלה זאת יצאתי להרעיש כ"כ לאסור שחיטתו, א"כ כ"ש שכל שוחטי העיר יצאו נגד כ"ת ליתן יד לפושעים עאכו"כ שהיה ראוי להעבירם, אכן אנכי לא כן עמדי ואם כי חלילה לי להצדיקם ולפתוח באיזה זכות עבורם אבל גם זה אי אפשר להוציא שלא בפניהם פסק דין חמור כ"כ להעביר כל השוחטים שבעיר, והק"ו שכתבתי פריכא הוא דכן הוא השקפת התורה תמיד "בהרת ממועט טמא פרח בכולו טהור" סנהדרין שראו כולם לחובה פטור כמ"ש בסנהדרין די"ז, ולזה הנני מציע אחת משתי אלה, או שתביאו איזה רב מובהק לעירכם ועל אתר יחקור את הדבר היטב וזהו דרך היותר נכון ואם זה אי"א לפניכם אז ישלחו שני הצדדים טענותיכם אלי בכתב וכאשר אשמע טענות שניכם אז רק אז יהיה באפשר להוציא משפט, אבל על דברי צד אחד לו יהיה נאמן וישר כמו כ"ת לא אוכל בשום אופן להוציא משפט. והנני בברכה כי ה' יעמוד לימינכם להעמיד השלום והכשרות בעירכם: כשה המברכו בשלום כברכת אהרן וואלקין.