זקן אהרן חלק ב מח

חמור, מ"מ בשו"ב דמתא יש לחוש שיכשיל רבים בדבר הקל, שבדיני שחיטה יש הרבה מדברי סופרים או מחומרות האחרונים, וכ"כ כמה מהאחרונים דשו"ב שעבר רק על דבר קל שהוא מחומרא ומנהגא בעלמא יש לפוסלו כיון שהוא חשוד להקל ע"ז יבוא להקל גם בעניני שו"ב שהוא רק מחומרא ומנהגא כגון בועא בשיפולי ויתיר כיס וכדומה ע"ש היטב בדבריהם: ובהיות שעיקר היסוד בנוי על הרמב"ם דס"ל שגם חשוד לד"א פסול על השחיטה, ועל רמב"ם זה הרעישו הראשונים דהא בש"ס קאמר שדוקא במומר אוכל נבילות לתיאבון הוא דצריך שיבדקו לו סכין משום דחשוד לאותו דבר אבל במומר לשאר עבירות מנ"ל דבעי' שיבדקו לו סכין, ולכן נ"ל דהרמב"ם בזה לשיטתו אזיל לפי"מ שכתבתי בתשובה הקודמת בשם האו"ז פ"ק דחולין שהקשה על עיקר דין נאמנות השוחט לומר ששחט כהוגן והא קי"ל דעד אחד אינו נאמן במקום דאתחזק איסורא ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ותי' בשם רבינו הר"א ממיץ דהא דע"א אינו נאמן באתחזק איסורא היינו בפוחזים ורקים וסתם אנשים מרובא דעלמא דומיא דשנים שהאמינה תורה בכ"מ כמו שהן דבההוא אינו נאמן עד אחד אבל בע"א שהוא מהימן וכשר סמכינן עלי' ואפי' על אשה וכאמו של ר' ישמעאל ע"ש, והיוצא מדבריו דהא דשוחט נאמן היינו משום דרגילים להדר אחר שוחט שיהא יר"א מרבים וחרד לדבר ד' ולהיות מוחזק בכשרות בהעדפה יתירה על רוב סתם אנשים מן השוק, אם כי כולם בחזקת כשרות עומדים אבל הצטיינות יתירה אין להם כמו בשוחט והרא"ם לאו יחידאה הוא בשיטה זאת אלא שגדולי הפוסקים קיימי כוותייהו, דבתשובת הר"ם מינץ סי' י' הביא בשם האחרונים שמצאו חבר להרא"ם והוא הר"ח ז"ל שהביאו הב"י יו"ד סי' א' וז"ל כתב המרדכי בשם הר"ח דצריך שיהא השו"ב נאמן דל"ח בי' שמא יאכיל טרפות ונבילות בישראל וכתב שלא ידע מנין הוא כלומר דקי"ל דסתם ישראל בחזקת כשרות כו' עכ"ל, הרי שהר"ח סובר דבשוחט לא סגי בסתם חזקת כשרות שיש לכל ישראל אלא שנצרך שיהא נאמן ביותר וסיים שם שגם מדברי הרמב"ם יש להוכיח שסובר כהר"ח ע"ש, ובאמת שכן מוכח דעת הרמב"ם ממ"ש בפ"ה מהלכות שחיטה דלאו דוקא מומר אוכל נבילות לתיאבון בודקין סכין ונותנין לו אלא אפי' מומר לשאר דברים נמי והיינו טעמו דגם מומר לשאר עבירות אע"ג דחשוד לשחיטה לא הוי אבל עכ"פ מכלל מצוין בי"ש ודאי שיצא ולכן אינו נאמן תו בדבר שיש לו טרחא כהשחזת הסכין והעמדתו, ומיושב דעת הרמב"ם דלשיטתו אזיל דכיון שסובר דשוחט צריך שיהא לו חזקת כשרות מיוחד וכיון דחשוד לעשות איסור ודאי דהעדפה יתירה אין לו ואינו נאמן תו מדינא, ובנידון דידן נמי ודאי דשו"ב שמתנהג בהנהגה מוזרה כזאת שלא ימלט מלהכשל באיסורים חמורים אפי' אם מדינא היה כשר אפ"ה חזקתו היתירה ודאי איבד ואינו נאמן תו מדינא, וכל זה הוא מנקודת הדין ודאי שראוי היה לפסול שחיטתו, אבל בהיות שטפלי תלוים בו וגם חשש מחלוקת שאפשר לצאת מזה ולכן כדאי לשתף מדת הרחמים ולהגיד לו חומר הדין ואם יקבל עליו לתקן דרכו ושלא יוסיף לעשות זר מעשהו אז כדאי לוותר הפעם ויקבל עליו דברי חבירות בפני כת"ר ועוד שנים מזקני העדה ובפני כולכם יבטיח שיתקן עותתו וגם להטיל עליו שמשך שני ירחים מחויב להראות סכינו לפני כ"ת ובלא זה לא ישחוט אפי' עוף ואז יסור עוונו וחטאתו תכופר וכשם שמתירין בב"ד של מטה כך יסכים השי"ת ברחמיו וב"ד של מעלה ושלום יהא בגבולכם: כגמש המברך בשלום בברכת אהרן וואלקין. סימן ל ב"ה עש"ק ר"ח אב תרצ"ד פינסק. כבוד גיסי הרב וכו' מהור"ר זלמן סאראצקין שליט"א אב"ד בלוצק. ע"ד השו"ב שהנשים השכינות הוציאו עליו קול מכוער שראהו יוצא ונכנס לבית פרוצה וחשודה לזנות, הנה מדינא אפי' היו בזה שני עדים כשרים שראו אותו עושה מעשים תעתועים כאלו אין לפוסלו מלהיות שו"ב, וגם לבדוק לו סכין א"צ כיון שאינו מומר אלא לדבר אחד ואפי' לרמב"ם דגם במומר לדבר א' צריך לבדוק לו סכין כמבואר ביו"ד סי' ב', היינו דוקא במומר לא' משארי עבירות שבתורה אבל חשוד לעריות אינו חשוד על השחיטה דיצרו תקפו וכמ"ש האחרונים, וכ"ש בנ"ד דעדים כשרים לא היו כלל רק אשה מפי אשה ועד מפי עד, וגם הם לא הגידו על זנות כדרך המנאפים רק ראוהו יוצא ונכנס לפרקים לבית זונה, ואין זה כ"א לזות שפתים הרחק ממך שאין לפוסלו בשביל זה, ועיין בדרכי תשובה סי' ב' אות פ"א, והנה אם כי ודאי מכוער הדבר מאוד לפני שו"ב דמתא, וגם אני מרחוק הנני נרעש ונפחד לשמוע כזה על משרת בקודש שנצרך להיות מצויין ביר"ש שכם אחד יותר על סתם בני אדם, אבל בכ"ז בבואי לחתוך עליו דין תורה, את האלהים אני ירא לשפוך עליו כל חמתי ולירד לחייו לקפח פרנסתו דההוא גברא דתלי בי' טפלי, וכל גופא מרתע בי להיות שוחט ולשחוט אב לבנים ובעל לאשה על יסוד שמועות קלוטות כאלו, ולמדתי ק"ו לעצמי מיני' דידי' גופא, השתא שו"ב ששוחט בהמות אם ידיו מרתתות בו שחיטתו פסולה, כ"ש אני שבאתי לשחוט נפשות אדם, ולא רק ידי אלא כל גופאי מרתת, היאך אוכל לשחטו בשעה שעפ"י ד"ת אין יסוד לזה, האם אפשר להתחסד יותר מהתורה עצמה, ואם התורה חסה למצוא זכות על חשוד לעריות לומר עליו שאינו חשוד לשחיטה ואנן ניקום ונאסור, היתכן? ולכן לדעתי ישב כ"ג בצירוף שני ת"ח מן הלומדים החשובים שבעירו, ויבא השו"ב הזה לפניכם ויקבל דברי חבירות בחומר שבועה שמהיום והלאה ישמור עצמו מלזות שפתים ויתרחק מן הכיעור, וסחור סחור לבית המנוגע זאת לא יקרב, וגם במשך שנה תמימה יהא מחויב להראות סכינו לפני כ"ג שתי פעמים בכל שבוע. ובזה יהא סר עונו וחטאתו תכופר. יאכלו ענוים וישבעו משחיטתו. חושש אני שפסק הזה לא ישביע רצון החרדים לאמר כי הקלתי בדינו ובעונשו, אבל בידעי נפשו הטובה של כ"ג כי עיניו לצדק ישורו וגם נפשות אבותינו ואבות אבותינו דורות הרבה רבנים יושבים על מדין שידיהם לא נגואלו בתשפוכת דמן של ישראל, לכן גם אנו יוצאי חלציהם מחויבים לשמור מסורת אבות וחלילה לנו להגאל ולטנף ידינו בדם אדם, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל נפולה: והי' זה שלו' כנפש גיסו המברכו בברכת אהרן וואלקין