זקן אהרן חלק ב מו

ימכור, וכן משמע נמי בירושלמי פ"ב דב"מ שלא זכר כלום משיעור הקצוב לקיום באינו עושה אלא סתים ונקט דאינו עושה ואוכל ימכר, ובחבורי הארכתי שם יותר ואכ"מ, והרי ביארתי דתנא דמתני' וברייתא דהשבותו וירושלמי סוברין דבאינו עושה ואוכל ימכר מיד ואין מחויב כלל בטיפול וכ"ה דעת הר"ח ורבינו יהונתן, ולדידהו בהך דין דאבדו לו גדייו ותרנגוליו, לא רק שרשאי אלא חיוב הוא על המוצא לשוחטם מיד, דאם לא ישחטם ויהא מוכרח להאכילן יהא כליא קרנא ויאכיל עגל לעגלים ולא יקוים מצוה דוהשבותו, וכיון שכן לא ידעינן מברייתא זאת כ"א דדוקא באברד לו גדייו ומצאן שחוטין דמותרין משום דהשוחט לא עביד איסורא ולא איבד חזקת כשרותו אבל בנגנבו דעביד השוחט איסורא ואתרע חזקתו שחיטתו אסורה, דאי נימא דגם שחיטת גנב כשירה משום דמאן דחשיד על גניבה לא חשיד על שחיטה, עדיפא הו"ל לתנא דברייתא לאשמעינן בנגנבו תרנגוליו ומצאן שחוטים נמי מותרים, ומדנקיט אבדו, ודאי דדוקא אבדו אבל נגנבו אסורין, ואפ"ה על הטור ושו"ע שכתבו ביו"ד דאפילו נגנבו נמי מותרין, לא קשה מהנך ברייתות שהבאתי משום דלשיטתייהו בחו"מ סי' רס"ז דגם דבר שאינו עושה ואוכל מחויב לטפל בהם, ולשיטתם באבדו תרנגוליו נמי עביד המוצא איסור במה ששחטן ועבר על איסור גזל ואפ"ה שחיטתו מותרת, שפיר מוכח דאבדו לאו דוקא אלא הוה"ד נגנבו נמי, אבל לאידך תנאי והפוסקים שהבאתי דס"ל דבאינו עושה ואוכל אינו רשאי לטפל א"כ באבדו לא רק שלא עשה איסור אלא מצוה עביד במה ששחטן, ולדידהו בע"כ דאבדו דוקא אבל נגנבו שחיטתו אסורה, ויצא לנו לפ"ז דבדין אם שחיטת גנב אסורה פלוגתא הוא בש"ס וגם מחלוקת הפוסקים, ולשיטת הר"ח והרמב"ם ושמ"ק שחיטתו אסורה, ולתוס' ורא"ש וטור ומחבר מותרת, ולפ"ז בנ"ד אפי' אם היה השוחט גנב ודאי, הרי לשיטת רוב הפוסקים שחיטתו כשירה: ואפי' אם באנו לחוש לשיטת הרמב"ם דמחמיר לאסור שחיטת גנב, ולמה שהבאתי גם לר"ח ור"י צ"ל כן, אפ"ה י"ל בפשיטות דהיינו דוקא אם נתברר הגניבה ע"י עדים כשרים. אבל בנ"ד שלא נתקבל עליו שום עדות ורק מפי הקצבים אנו חיים מה שאומרים שעל ידיהם עשה התועבה, ועל עצמן ודאי דלא מהימני לעשות עצמן רשעים, וגם על אחרים לא מהני עדותן דלדבריהם גופא פסולי עדות הם, ופלגינן דבורא לא אמרינן בהו לומר שהשוחט גנב ולא על ידם וכמ"ש בדעת קדושים סימן ב' אות ב' ע"ש היטב: אמנם אחרי שובי נחמתי ומצאתי ראיתי דאע"ג דשיטת הני רבוותי דחשוד על גניבה אינו חשוד על שחיטה וכמ"ש בשמם דס"ל דהוה"ד לנגנבו נמי מותר, אכתי יש לדון להיפך דאפי' לשיטתם יש מקום לאסור שחיטת שו"ב דנן מטעם אחר, דידוע מה שהקשה האו"ז בפ"ק דחולין הובא במרדכי שם על עיקר דין נאמנות השוחט לומר ששחט כהוגן, והא קי"ל דעד אחד אינו נאמן באיסורין במקום דאתחזק איסורא ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, ותי' בשם הר"א ממיץ ז"ל דהא דע"א אינו נאמן באתחזק איסורא היינו בפוחזים ורקים וסתם אנשים מרובא דעלמא דומיא דשנים שהאמינתם התורה בכל מקום כמו שהן, דבההיא אין ע"א נאמן, אבל בע"א שהוא איש מהימן וכשר סמכינן עליו ואפי' על אשה וכאמו של ר' ישמעאל ע"ש, והיוצא מדבריו דהא דשוחט נאמן היינו משום דרגילים להדר אחר שוחט י"א מרבים וחרד לדבר ד' להיות מוחזק בכשרות בהעדפה יתירא על רוב סתם אנשים מן השוק, אם כי כל האנשים בחזקת כשרות עומדים אבל הצטיינות יתירא אין להם כמו בשוחט, ובחבורי זקן אהרן ח"ר הבאתי כמה פעמים דרבנו הרא"ם לאו יחידאה הוא אלא שגדולי הפוסקים הר"ח ורמב"ם סוברים כוותי' דבשוחט לא סגי בסתם חזקת כשרות שיש לרוב בני אדם אלא שצריך שיהא נאמן ביותר ועמ"ש לקמן סי' באריכות יותר, ולפ"ז אפי' אם נניח שאין בעובדא ביש הדין שעשה השו"ב בזה שום יסוד להוציאו מחזקת כשרות הרגילה אצל רוב בנ"א, אבל עכ"פ זה ודאי דהעדפה היתירא שנצרך לשו"ב איבד והפסיד. דמי שהוא יר"ש מרבים כנדרש לשו"ב לא יגיע למדרגה כזו להביא עליו זלזול כזה ולעשות דברים מכוערים כאלו, וכיון דיתרון הכשר ודאי אין לו ועוד גרע זה מסתם בנ"א המתרחקים מכמו אלה וממילא אינו נאמן תו מדינא על הסכין והשחיטה, כדין ע"א שאינו נאמן להוציא מחזקת איסור שאינה זבוחה, ובסברא זאת נסתרו כל צדדי ההיתר שצדדתי לעיל, דאפי' אם לא נאמין להקצבים שמעידים עליו כנ"ל אפ"ה ע"י הקול יצא שוב מחזקת כשרות מצוינה וכמ"ש, ובהצטרף לזה מ"ש בתשובת טוטו"ד מהדורא תליתאי סי' ל"ג וסי' מ"א דהא דחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה, זהו דוקא בדורות הקודמים אבל בדורות הללו ראינו שמי שחשוד על גניבה חשוד על הכל, ומפורש כתב בשו"ת אורין תליתאי סי' פ"ג בשו"ב שיצא עליו שם גנב אע"ג דליכא עדות ברורה דיש לאסור שחיטתו ע"ש, וכ"ש להיות שו"ב דמחא, ובשגם שהאחרון הכביד מה שהסתיר בהמה שנטרפה והכשיל לרבים דזה הוי כחשוד לאותו דבר, ומכל הלין טעמי קשה להתירו להיות שו"ב יחידי בלי עומד ע"ג, רק אם כ"ת היודע יותר במצב הדבר בהיות שהוא על אתר במקום החמשה אם ימצא לנכון להקל בדינו ויאמר די בהעברה על שני חדשים ובקבלת דברי חבירות וזריזות לפני כ"ת בצירוף עוד שני ת"ח אז יוכל לצרף גם דעתי מפני שחושש אני לקפח פרנסתו, ואם יש בעירו עוד שו"ב שני, ראוי להטיל חיוב על שו"ב זה הנידון שלא ישחוט גסות טרם שיראה סכינו לשו"ב השני, והדבק במדת קוב"ה לשתף רחמים לדין, ובנוגע להקצב כפי שהזכיר במכתבו, כבר הורה זקן הרב דקישינוב שאיבד נאמנותו לקצוב בשר כשר וכל הבשר שנמצא תח"י פגול ואין מה להוסיף על דבריו: והנני ידידו חדו"ש מברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן כט להרב דק"ק פלוני. ע"ד השו"ב דמחנו שעושה מעשה זמרי להכשיל בנות ישראל, והוא שנהג מנהג רע בדנפשי', שבשביל שאשתו הראשונה היתה חלושה ולא רצו שתתעבר, עיכבה טבילתה זמן רב, ואחרי מות האשה הזאת ונשא אחרת מתנהג עמה כמנהג הזה שאינה הולכת לטבול, ואם כי בכל ההנהגות מתנהג עמה כעם אשתו טהורה בכל עניני קירוב וחבה וגם בחדר המטות עומדות שתי מטותיהם נוגעות זו בזו ממש, בכ"ז אינה טובלת לנדתה, וממנה יראו וכן יעשו הרבה נשים כשירות, יש מהן שאינם טובלות כלל זה כמה שנים וישנן שטובלות פעם או פעמים בשנה והכל כדי להתרחק מהעיבור, ובכן שאלתו כדת מה לעשות בשו"ב זה אם אפשר עוד להאמינו על השחיטה בה בשעה שהוא עצמו מתנהג