זקן אהרן חלק ב מד

לפי שעה עד שיגדיל לנידן דידן. דהתם כיון דמי שנתמנה לפי שעה וגם עודנו קיים לאחר שיגדל היורש, ודאי דאין רשאין להעבירו מגדולתו משום דמעלין בקדש ולא מורידין, אבל בנ"ד שהשו"ב ר' אהרן שנתמנה לאחר מיתת אביו, גם הוא כבר מת ולא שייך בזה הורדה מקדושה, בכה"ג שפיר י"ל ששבה החזקה לר' אברהם אם ראוי לזה כיון שעי"ז שנעלה כעת לר' אברהם אין אנו מורידין לשום אדם מגדולתו כיון דכבר מת ר' אהרן לא שייך בזה לומר מעלין ולא מורידין, אכן באמת זה אינו דכבר כתבו האחרונים שאין חילוק בזה ואפי' במקום דלא שייך טעם דאין מורידין אם נתמנה אחר בינתים יהיה מאיזה טעם שיהי' כבר פסקה טענת חזקת ירושה מהיורש האמיתי, וראיה לזה מש"ס דיומא די"ב דאיתא התם תנו רבנן אירע בו פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה עליו דברי ר"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אין ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שחוזר השני לעבודתו, ומקשינן פשיטא ומתרצינן מהו דתימא כו' עיי"ש. ולכאורה קשה לפמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהלכות כלי המקדש ה"ב דגם בכה"ג בנו קודם וכתב שם דכל הזוכה בשררה זוכה לעצמו ולזרעו א"כ מאי מקשינן פשיטא הא טובא אשמעינן, דהא הראשון בעת שנתמנה לכה"ג הא זכה בכהונה גדולה לו ולזרעו אחריו, וא"כ כשמת הא עמדו בניו במקומו וא"כ אי לאו דאמרי' דמודה ר' יוסי שאם מת ראשין שחוזר השני לעבודתו הא היתה הסברא מחייבת שבנו של ראשון יעמוד במקומו של אביו שהרי זכותו קודמת לשני שהרי בעת שנתמנה אביו כבר זכה בכהונה גדולה לו ולבנו וכאן לא שייך למימר מעלין ולא מורידין דאיזה הורדה יש כאן לשני שהרי הוא נשאר במעלתו שהיה לו בחיי הראשון שהרי גם אז לר' יוסי לא היה ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט. וא"כ היה טובא אשמעינן שמ"מ אפי' לפי דברי ר' יוסי אם מת ראשון חוזר שוב לעבודה אע"ג דלא שייך טעם דמעלין וכו', וא"כ מאי מקשה פשיטא אע"כ דכל שנתמנה אחר בינתים פסקה כח הירושה מבנו של ראשון וא"כ בעת שאית בו פסול של ראשון ונתמנה השני פסקה כח ירושת בנו של ראשון ושפיר מקשה פשיטא דהיכי דמת הראשון חוזר השני לעבודתו. היוצא מכל מה שכתבתי שטענתו של ר' אברהם כשבא מצד חזקה דאבהתא אינה טענה כלל, דאם ר' אהרן היה גדול ממנו הרי היה הוא היורש מד"ת ולא נשאר לר' אברהם שום טענה וצחוק הוא מה שטען חצי חזקה, דכבר כתבתי שירושת המשרה אינה מתחלקת לחצאין רק הגדול לבד הוא היורש בכולה, ואם הוא ר' אברהם גדול האחין ורק מאיזה סבה נתמנה בעת מעשה אחיו ר' אהרן, פסקה נמי חזקת ר' אברהם או מטעם דמחל או מטעם דאין מורידין וכמ"ש וביארתי לעיל: וכן בטענתו השניה על הבנות שהוא רוצה לקנות מהן חזקתן רק הן אין רוצות למכור רק לאיש אחר דוקא ולא לו. גם טענה זאת אין לה שום יסוד משני הצדדים גם על הקנייה וגם על המכירה והוא דין פשוט ומבואר בחו"מ סו"ס קמ"ט דכל שום התמנות ושררות אי אפשר למכור דהוי כדבר שאין בו ממש ואין נתפס במכירה, וא"כ מה תקיפות של הבנות שאין רוצות למכור בהיות שאין מכירתן שוה כלום, וגם השו"ב ר' אברהם איך ירצה להניח מעותיו על קרן הצבי ולשלם מעות בעד דבר שאין נתפס במכירה, ועדיפא מינה אני אומר שאפי' היה זכות זה נתפס במכירה, פשוט בעיני לומר שאין יכולות למכור זכות זה רק לאחד מבני המשפחה ולא לאיש זר לגמרי, דזיל בתר טעמא שפירשה תורה בזכות השררות והמינויים, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, הרי שעיקר רצון תורה שהטילה חיוב למנות את היורש על שררות אביו הוא בכדי שהשררות והמינוי לא יופסק מזרעו כל הימים, א"כ איך אפשר שהיורש יהא לו הזכות למכור החזקה ולהסב הנחלה לאיש זר שאינו מבני המשפחה, הא אדעתא דהכי לא זכתה לו תורה שום זכות: הן אמנם דבנ"ד יש לדון דהבנות, היתומות יש להן זכות לא מצד ירושת אביהן, אלא משום דבני העיר נתחייבו להן בכתב ידן למסור להן חזקת השו"ב שבעיר, וא"כ דל כח ירושה מהכא יש בזה חיוב חדש מצד השטר שנכתב ונחתם לטובתן, אבל באמת גם זה אינו דאפי' לא היה כתוב מפורש בשטר הזה, מעצמם הוי אמדינן לדעת הקהל שלא התחייבו להם רק אדעתא שאחת מהבנות תקח שו"ב לחתן עבורה ותתקיים הירושה בחתן המנוח, אבל אם הבנות אין רוצות להנשא לשו"ב רק רוצות למכור לאחר, אדעתא דהכי ודאי לא נתרצו הקהל להתחייב לעקור הירושה מהיורשים האמיתיים שחיוב זה מוטל על הקהל שיעמידו מקרב היורשים ובדאי שלא נתרצו לעבור על צווי התורה ולמסור הנחלה לאיש זר ואומדנא כזו אמרי' בב"ק דקט"ז אדעתא דארי אפקרה ע"ש, וכ"ש לפמ"ש כ"ת כתוב כן מפורש בשטר שמתחייבים לטובתם אם יתרצו להנשא לשו"ב: איברא דאפ"ה רואה אני את טענת ר' אברהם לטענה טובה מצד אחר, ונהי שטענתו מצד חזקת אבהתא אין לו וזכותו מצד אביו פקע, אבל הלא אחיו ר' אהרן מת בלא בנים, ובנותיו מסלקות עצמן מחזקת שו"ב רק רוצות למכור זכותם לאחר שזה אסור גם מה"ת להסב הנחלה והקפידה שתהא השררה מורשה מדור לדור, וגם בלא"ה אין זכות זה נתפס במכירה, וכיון שכן שלא נשארו יורשים מאחיו ר' אהרן, שוב חוזרת הירושה לאחיו ר' אברהם מד"ת דאח יורש אחיו מד"ת ולדברי הרמב"ם הרי ירושת השררה הוא כפי סדר נחלות, וא"כ ודאי יש לו לר' אברהם חזקת ירושה מצד אחיו, ואם הוא רוצה עוד לוותר ולפייס את הבנות היתומות כ"ש דעדיף טפי, ולכן בהא נחתינן דזכות חזקת שו"ב של עירו שייכת כעת לר' אברהם היורש מצד אחיו ר' אהרן והוא ישלם לבנותיו של ר' אהרן כראות עיני כ"ת בצירוף של שני בע"ב צדדים שאין להם שום נגיעה, ובאופן אם אחיו של ר' אהרן יקח מיד בלא דיחוי שו"ב מופלג ויר"ש עבור בתי, אבל להמשיך הרבה אין לו רשות, ואם ככה יעשה כמו שכתבתי אז הקהל מצדם מחויבים לעזרו בזה בכדי שיקוים רצון התורה שתהא זכות המינוי מורשה מדור לדור למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ולא להסב נחלה לאיש אחר ושלום על ישראל: כנפש המברכם בשלום כברכת אהרן וואלקין. סימן כח ב"ה יום ג' ז' דחנוכה תרצ"ד פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר ישראל גינצבורג נ"י אבדק"ק זאדאווא, רומיני'. מכתבו קבלתי במועדי ואחר עד עתה מפני שלא רציתי להשיב מרחוק בענין שו"ב ורק אח"כ