זקן אהרן חלק ב מא

דאיכא הפסד כ"ש דשרי, עכ"פ זה ברור דלרמב"ם סובר דשרי ביו"ט ב' אפי' לצורך הנאת הגוף גרידא וא"כ כ"ש דלצורך מילה דשרי ביו"ט ב', ושמא זהו נמי טעמא דרמב"ם דסובר דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט שני דהיינו משום דלשיטתו אזיל שסובר דאפי' משום הנאת הגוף גרידא נדחה יו"ט ב' כ"ש לצורך מצות מילה וכ"כ הרע"ב בפ' ר"א דמילה שדוקא יו"ט שני של ר"ה אינו דוחה אבל יו"ט שני של גליות דוחה וכ"פ הש"ך יו"ד סי' רס"ו. וזולת זה הביא הש"ך שם סק"ח בשם הרמב"ם וגם התפא"י פי"ט משבת הביא כללא בשם הרמב"ם דלאו דוקא מילה שלא בזמנה אלא הוה"ד כל ששארי הדברים של צורכי מילה שאינם דוחים שבת דוחים יו"ט שני ע"ש, ונהי דלשון הרמב"ם לא משמע הכי כאשר כתבתי במקום אחר מ"מ נאמנו עלינו הני תרי סהדי הש"ך ותפא"י ז"ל שכתבו בשם הרמב"ם בזה"ל דהוה"ד כל שאר הדברים שאינם דוחים שבת דוחים יו"ט שני שמלשון זה משמע להדיא דהוה"ד כל הכשרי מילה שאפשר הי' לעשותם מע"ש שאינם דוחים שבת דוחים מיהא יו"ט שני, ולפ"ז לשיטת הרמב"ם והר"ן והש"ך אפשר להתיר הילוך דחוץ לתחום לצורך מילה ביו"ט שני, והן אמנם דבחבורי זקן אהרן ח"ר סי' כ"ז הארכתי לפקפק על היתר זה וכתבתי דאילו בא מעשה לידי היה לבי מהסס להתיר אבל התם היה העובדא דהברית מילה צריך היה להיות ביום אסרו חג שנפל בשבת והיה נצרך לילך ביו"ט ב' חוץ לתחום וכיון שביו"ט גופא לא יהיה המילה כ"א בשבת שלאחריו ולכן הייתי מהסס להתיר מטעם דבעידנא דמיעקר איסורא דיו"ט לא מקיים אכתי מ"ע דמילה וכפי שהארכתי שם, ואם כי גם בזה ראיתי לגדול אחד שהתיר, אכן אנכי פקפקתי אבל בנ"ד שהברית מילה צריך להיות ביו"ט גופא אפשר לענ"ד לסמוך על הנהו רבוותי שזכרתי ולהתיר לילך ביו"ט ב' חוץ לתחום ועיין היטב מה שכתבתי באריכות בחבורי שם: ובאין עוד הנני ידידו המברכו בחג שמח כברכת אהרן וואלקין. סימן כו ב"ה יום ד' ה' שבט תרצ"ו פינסק. כבוד הגה"ק ציסו"צ וכו' כקש"ת מהור"ר אברהם מרדכי אלטר שליט"א אדמו"ר לחסידי גור. מכתב כ"ק קבלתי באהבה, מהרתי לעשות רצונו ולמלא בקשתו במה דשאילנא מקמי' הלכה למעשה במי שרוצה לקבוע דירתו ששה חדשים בארץ ישראל וששה חדשים בחו"ל אם נאמר דדירת א"י נקרא יותר קבוע וגורר אחריו שגם בשבתו בחו"ל להתנהג כמו בארץ ישראל, או שנימא דיש לכל אחד מקומו ושעתו, וחצי שנה שהוא דר בחו"ל עושה כמעשיהם והחצי שנה שבא"י נוהג כאנשי א"י, וכ"כ הרי"ט צאהלון סי' נ"ב. ובתשובה ע"ז, הנה בעיקר הדין באדם שרגיל לדור בשני מקומות ובשני דירות, ולדירה אחת יש איזה יתרון על השנית, ודאי דיש כח בזה היתרון להעדיף ולהגדיל זכות דירה זאת בעלת היתרון על דירה השניה, דכן למדנו ממ"ש הטור אה"ע סי' קכ"ח וז"ל ואם רגיל בשני מקומות כותבין שם מקום עיקר דירתו והוא אותו שדר בו י"ב חודש כו' ע"ש. ופי' שם הב"ח דה"פ דאם רגיל בשני המקומות בשוה ואין למקום אחד יתרון על מקום השני וכגון שדר בכל אחת י"ב חדש או בשניהם פחות מיב"ח פשיטא דצריך לכתוב שניהם כיון דכח שניהם שוה אבל אם באחד לא היה דר יב"ח ובשניה היה דר יב"ח כיון דלדירה השניה יש יתרון מה שבתוכה דר יב"ח שזהו זמן היותר גדול להתחשב כבן עיר כמבואר במס' ב"ב ד"ז ובראשונה לא דר יב"ח לכן היא נקראת עיקר דירתו ואין כותבין אלא מקום שדר בו יב"ח ע"ש, והרי למדנו מדבריו שאפי' כששני הדירות הם קבועות ודעתו לגור בשניהן אפ"ה אם לאחת מהן יש יתרון חשובה היא לעיקר דירתו ומבטלת כח הדירה השניה אפי' כשדעתו לגור גם בה, ואין לחלק ולומר דהיינו דוקא בשני מקומות שהן במדינה אחת אבל ממדינה למדינה לא אמרי' הכי משום דאין מדינה אחת נגררת אחר חבירתה וכדמשמע לכאורה להדיא מלשון ההג"א בגיטין פ' השולח ובמרדכי שם בשם ראבי"ה וז"ל ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא ע"ש, דגם זה פי' הב"ח שם דההג"א מיירי דוקא באיש שאין דעתו לדור שוב במדינה הראשונה אבל כשדעתו לדור בשניהם אז המקום שיש לו יתרון הוא העיקר ומבטל להשני, כן מתבאר מפי' הב"ח למעיין בדבריו.. ולפ"ז הדברים ק"ו השתא יתרון קטן וקל הערך של ישיבת י"ב חדש יש די להכריע מקום אחד על חבירו ומדינה אחת על השניה, כ"ש היתרון שיש לאה"ק על חו"ל אשר לבד גודל המצוה דישיבת א"י שלדעת הרמב"ן וסייעתו הוא מ"ע מה"ת וכל מי שזכה להתיישב בתוכה אסור לצאת משם ואפי' מנוה הרע לנוה היפה כמבואר במשנה וגמ' סוף כתובות, וכמה הפליגו חז"ל בשבח דירת א"י בחיים ובמות, ועיר של א"י אפשר לקרוא אותה דירה של אדם אפי' למי שאינו דר בתוכה, דמה"ט ס"ל לכמה פוסקים דאע"ג דקי"ל עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת היינו דוקא בחו"ל אבל לגבי עיר של א"י לא אמרי' עניי עירך קודמין משום דאה"ק נקראת דירת כל אדם כי לולא ישיבת ישראל שם תפוג תורה ח"ו מישראל כמו שמתבאר מדברי הרמב"ם סופ"ה מהלכות קידוש החדש וישיבת א"י נוגעת גם לכל אנשי הגולה לא בשביל לסייעם למצות ישיבת א"י אלא בשביל עצמנו לקיים התורה אשר תצא מציון וכמ"ש החת"ס חאו"ח סי' ר"ג ע"ש, וגם זולת הטעמים הרוחניים הללו עוד יש גם טעמים גשמיים לומר שרק דירת א"י אפשר לקרוא דירה העקריית דהא ידוע מ"ש בתה"ד ופסקה המחבר באה"ע סי' קכ"ח דמשו"ה אין מחשיבין האידנא לכתוב בגט מקים הדירה משום שאנו גולים ומטולטלים ומקום דירתנו מרופה בידנו, ולפ"ז במצב דהאידנא אשר חיים אנו בתקופה נוראה שבכמה מדינות צא מכאן יקראו לנו והכל שולחים אותנו לאה"ק, כלך לפלשתינא אומרים לנו אשר שם יש לנו בעזה"י מאנדאט מכמה מלוכות לכונן שם דירתנו הקבועה, וא"כ בודאי שדירת חו"ל אינה חשובה לקרותה דירה במצב כזה שהאימגרציא גדולה ובודאי דירתנו בחו"ל מרופה בידנו, לא כן באה"ק שם ורק שם אפשר לקרות האידנא דירה קבועה, הא חדא. ועוד בה טעם שני עפמ"ש הרמ"א באה"ע בשם הגהות מיימוני דאין מוציאין ממקום שהמושל טוב למקום שהמושל רע. והנה לפי חוקי מדינת א"י תנתן לנו כעת עפ"י תקף המאנדאט כמה וכמה זכיות שאין לנו דוגמתן בשום מדינה אחרת, ומכל הלין ודאי דדירת א"י נקראת דירה קבועה ביותר נגד שארי מדינות חו"ל, וגם מי שיש לו דירה וגם דעתו לגור גם בחו"ל אפ"ה כיון דגם בא"י דעתו לדור, ודאי שיש לדירת א"י כח ההכרעה להכריע שרק היא נקראת דירתו הקבועה והעקריית ובכחה לגרור אתריה ולבטל לדירת חו"ל: