זקן אהרן חלק ב לט

התוס' והר"ן בחולין פג"ה דמדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחלה ודוקא מדרבנן הוא דאסור לבטל, דהיינו דוקא דומיא דזרוע בשילה דהזרוע עצמה לא נתבטל, רק טעמה הוא דנתבטל, אבל לבטל יבש ביבש והוא בעין ובאיסורו עומד שאם יבוא אליהו ויאמר שזהו האיסור היה נשאר באיסורו, לא התירה תורה לבטלו לכתחלה, דאיך אפשר שבדבר כזה שאפי' לאחר הביטול אם יוכר יהיה אסור והיאך יבטלנו לכתחלה הרי עתה הוא מכירו ע"ש. וכ"כ החת"ס חאו"ח סי' קכ"ט, ואם שכתבו כן מסברא נ"ל להביא ראיה לדבריהם מדין זה שזכרנו, דאלת"ה א"כ לשיטת הסוברים דאין מבטלין איסור הוא דרבנן א"כ תוכל לבטל את החזיר חד בתרי ויבש ביבש בטיל ברובא ושפיר יתקיים התנאי באכילה ממש וא"צ ללקות, אע"כ דביבש ביבש כו"ע סברי דמה"ת אסור לבטל את גוף האיסור בעין ורק הטעם אפשר לבטל וק"ל, מיהו אכתי שומנו של חזיר הא יכולה אכתי לאכלו ע"י היתוך שיהתכנו בס' פעמים שומן כשר וע"י היתוך נעשה כלח בלח דנעשה כגוף אחד עם ההיתר ואין איסורו ניכר, ולדעת הט"ז יו"ד סי' צ"ח דשומן לא מיקרי עביד לטעמא ובטל בס', יכולה להתכו נמי בתבשיל הקדירה של היתר ולאכלו ע"י ביטול, ואפי' בשר החזיר נמי יכולה לבטל בבשר כשר ע"י טחינה שיטחנו דק דק כ"כ עד שלא יהא ניכר בפני עצמו דבכה"ג הוי כקמח בקמח דהוי לח בלח, אע"כ כהפמ"ג דרק לחומרא אמרי' דקמח בקמח מיקרי לח לענין שלא יהא בטל ברוב כיבש ביבש אלא בעינן ס' אבל לא לקולא והיכי שיבוא קולא עי"ז לא אמרי' דהוי כלח בלח ע"ש שהארכתי, ולפ"ז היאך אפשר לומר דאי קמח בקמח הוי כלח בלח לא אמרינן בו חוזר וניעור בפסח, דהא זהו קולא ולקולא הא לא אמרינן דחשיב כלח בלח וכמ"ש הפוסקים הנ"ל, ובע"כ דאפי' למ"ד דקמח מיקרי לח אפ"ה לגבי חוזר וניעור דיינינן בו דין יבש. ובר מן דין הא בתשובת יד יהודה העלה דבע"כ לא אמרי' דקמח הוי כלח בלח אלא אם עירב הקמח זה בזה אבל בסתמא בנפל א' לחבירו אינו מתערב זה בזה כלל והקמח שנפל הוא עומד למעלה על הקמח שמונח מכבר ואינו מתערב זה בזה כלל ודינו כיבש ביבש ע"ש, א"כ כ"ש פרורי בצק שנדבקו במצות אינו מתערב אלא עומד למעלה ופשיטא דדינו כיבש ביבש: והנה אם כי ודאי הדין אמת דפרורי הבצק דין יבש ביבש יש להם. ואפי' אי היה דינם כקמח גמור, הא קמח בקמח ממש נמי אינו אלא ספיקא דדינא, ולגבי חוזר וניעור דקולא הוא לא דיינינן בי' דין לח בלח וכמ"ש, אבל אכתי תמהתי על כת"ר בתרתי, א) מה הוצרך לפלפול הזה אי דיינינן בו דין יבש ביבש או, לח בלח. הא אפי' היה כאן תערובות של לח בלח ודאי מי שרי לבטל בידים ובמתכוון והא אין מבטלין איסור לכתחלה, והא דלח בלח בטל היינו כשנתערבו מעצמן ממילא אבל לבטל לכתחלה מי שרי, ובנ"ד שאפשר להסיר את הפרורים וכשאינו מסירם הוי מבטל בידים וזה אסור ודאי לכו"ע. ואין לומר דאיסור חמץ שאני כיון דשעת היתר הוא ולא חל עדיין איסור חמץ אין בו משום מבטל איסור וכמ"ש הט"ז באו"ח סי' תמ"ה וסי' תרכ"ו בשם המרדכי ואגודה דתערובות לח בלח קודם הפסח מותר לכתחלה להוסיף עליו ולבטלו ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה כיון דלא חל עליו שם איסור עדיין. וגם הב"ח או"ח סי' תכ"ז הביא נמי בשם ראבי"ה דאין בזה משום מבטל איסור דאכתי לא חל הפסח, דזה אינו דאי"א לסמוך ע"ז דהא חזינן גברא דקשיש מיני' הוא הרשב"א ז"ל הביאו המג"א סי' תמ"ו ס"ק מ"ה שהשיב לשואלו על חטין חמוצים שנתערב ברוב מהו להוסיף עליהן קודם פסח כיון שעדיין לא הגיע זמן האיסור, והשיב דאסור להוסיף עד ששים כד לאכלם בפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה. הרי דס"ל שאפי' קודם זמן איסור אסור לבטל ועיין בפמ"ג סוף הפתיחה להלכות מליחה שסתם וכתב דאפי' בחמץ קודם הפסח אסור לערב לכתחלה ולא הזכיר כלל דעת המתירין דהיינו ודאי משום שחשב אותם לאינם כדאים לחלוק על הרשב"א, וכמו שבאמת מתשובת הרשב"א הזאת השיגו האחרונים על הט"ז וסייעתו שהתירו, במקום אחר בחבורי כתבתי דבאמת לא פליגי כלל המתירים הללו על הרשב"א משום דמסתבר לומר שעיקר דין זה אי רשאי לבטל קודם חלות האיסור תלוי במה שחקרו הראשונים אי היתר בטיל בהיתר, דאי היתר אינו בטל בהיתר אינו בגדר ביטול עד שעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחלה, דמה בכך שנתבטל בשעה שהוא היתר כיון שאינו מתבטל עד חלות האיסור, משא"כ אי נימא דהיתר בטל בהיתר, דהשתא י"ל שמתבטל מיד בהיותו היתר עדיין ואינו מבטל איסור אלא היתר, וזה נכון מאוד בסברא, והנה הש"ך יו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"ב ובפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות כתבו דהיתר בהיתר בטל באינו מינו ואינו בטל במינו, ולפ"ז אין כאן שום מחלוקת, דבתשובת הרשב"א דמיירי בחטים בחטים דהוי מין במינו שאינו מתבטל קודם פסח בהיותו היתר ולכן איכא בזה שפיר משום מבטל איסור לכתחלה כיון שלא נתבטל עד שעת חלות האיסור ושפיר כתב דאסור לבטל לכתחלה, ובכה"ג גם הט"ז וסייעתו יודו ודאי דאסור דבאמת מה שייך להתיר משום שנתבטל בשעת היתר כיון דאז לא נתבטל כלל ואימתי יבוא לידי ביטול בשעה שהוא כבר אסור ודאי דאסור לבטלו כדין אין מבטלין איסור לכתחלה, ומ"ש הט"ז דרשאי לבטל מיירי ודאי במין באינו מינו דומיא דענפי הסוכה דיליף מינה, והתם הסכך הכשר והאילן הם מינים נבדלים בשמם, דזה שם אילן עליו ושפיר מתבטל קודם יו"ט דמין באינו מינו מתבטל היתר בהיתר ולכן רשאי לבטל לכתחלה כיון שמבטל בהיותו היתר עדיין ובכה"ג גם הרשב"א יודה דמותר, והוא הדבר אשר אמרתי שאין בזה שום מחלוקת אלא מר אמר במין במינו ובכה"ג כו"ע סוברים דאסור ומר במין באינו מינו דרשאי לכו"ע. ולפ"ז בנ"ד דפרורי בצק במצה מין במינו לכו"ע אסור לבטל לכתחלה וא"כ כלום יש צורך לדון בזה אי הוי להם דין לח או יבש כיון דלכתחלה אסור לבטל. ועוד אני תמה על כת"ר מה כל החרדה אשר חרד רק על המצות הנאפות במכונה ולא חרד על כל המצות של יד, והלא דבר הנראה לעינים שבהם יש יותר לחוש לכל הפרורים הנדבקים, השולחנות והמעגילות של עץ וכלם מלאים פרורי חמץ וקשים יותר לנקות השולחנות והמעגילות מלנקות הסדין שבמכונה שסדין הזה אין בו שום ביקוע וכלום חסר כאן רק השגחה מעולה כי אם רק תהא ההשגחה מעולה על כל המתעסקים בהכנת המצות אפשר לנקות ולהסיר כרגע הפרורים, משא"כ השולחנות ומעגילים של עץ שלא ימלט שלא יהיה בהם ביקוע וסדק שקשה מאוד להסיר הבצק שנקבץ בתוך הסדק, ועיין בחק יעקב סי' תנ"ט שכתב דלפי שרוב השולחנות יש בהן סדקים לפיכך טוב יותר לעשות על סדין ע"ש, ואם באנו לאסור משום הפרורים יותר היה לנו לאסור אותן המצות של יד, וכל בוחן ובודק הסדינין כראוי יוכל להוכח כי אם רק תהא השגחה מעולה יוכל להסיר ממנה כל חשש פירור וכמו שראיתי בעיני בכמה מהם: