זקן אהרן חלק ב לח

גזרו דלא ישכיר אדם מרחץ אמרו אבל מכירה לא נאסר, אלא כיון דכל גדולי האחרונים פסקו דשכירות עדיף, הכי צריך למיעבד. וחשש דמראית עין בלא"ה ליכא במכירה בב"ד וכמ"ש, ואפי' במכירה שלא בב"ד נמי ליכא חשש דמראית עין בנידון מכירת התנור לפאדראד עפמ"ש בט"ז או"ח סי' רמ"ד דבעסק גדול כמו מכס התירו, ומסירת פאדראד ודאי עסק גדול הוא ודמי לדין מכס דמותר: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן כג ב"ה יום ב' ה' ניסן תרצ"ב פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר מיכל עפשטיין שליט"א רב באלכסנדר. ע"ד שאלתו איך אפשר לסמוך על מכירת חמץ דהאידנא שאינה אלא הערמה, והמכירה גופא אינו דבר מסוים שאינו ידוע המינים שקונה ומשקלם, כבר כתבתי לו במכתבי העבר שלא טובה הדרך שבירר לפניו לחטט ולנקר אחרי עיקרי הדינים ומנהגי ישראל, וגם פה הולך לבקר הדין המקובל אצלנו שכבר כל הפוסקים ראשונים ואחרונים נתלבטו בזה איך מועיל מכירה ע"י הערמה, והטעם לזה דחמץ מה"ת בביטול סגי ואחרי הביטול הנהוג לא הוי רק איסור דרבנן ונגד איסור דרבנן מותר להערים וכמ"ש הת"ש בחדושיו למס' פסחים דכ"א ועיין בשו"ע של הגרש"ז שכתב דמכירת חמץ לא"י ודעתו שיחזירנו לאחר פסח מוזכר בתוספתא וירושלמי, ופשוט שלמד כן מהתוספתא וירושלמי פ"ב דפסחים דאיתא התם כלשון הזה ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל ה"ז מוכרו לעכו"ם ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר פסח ע"ש, והא דקאמר וחוזר ולוקח לאחר פסח הוא שפת יתר לגמרי דמה לנו להשמיענו מה שיעשה את החמץ לאחר פסח, אע"כ דבא להשמיענו דאף אם עצם המכירה היתה רק להנצל מאיסור בל יראה והיינו שמכר דרך הערמה ע"מ לחזור ולקנותו מעכו"ם אפ"ה מותר ובשגם שההערמה אינה גלויה וניכרת לכל: ומה ששאל דהא הוי דבר שאינו מסוים, תמהני והא נהגו גבן לפרוט כל מין חמץ ברשימה מיוחדת של כל מין חמץ שישנו אצל כל אחד ואחד, וכיון שהמינים נפרטו אעפ"י שהמדידה או המשקל חסר הוי דבר מסוים. ובלא"ה כבר העלה הבא"י באו"ח ס"ס ו' דאין לחוש גם אם לא היה דבר מסוים, וכן משמע משו"ת רעק"א מהדו"ת סי' ז'. ועיין בשדי חמד מערכת חו"מ סי' ח' אות ל"ד שהאריך בזה ויש בכל פרט להאריך הרבה רק אין צורך להאריך בהיות שכבר נתברר הענין למדי בפוסקים, ואם אך נעשה השטר מכירה כדין אין חשש אפי' לחמץ גמור וחלילה להרהר בזה: והנני ידידו דו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן כד ב"ה יום ה' ר"ח ניסן תרצ"ה פינסק. מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון לכבוד ידידי הרב וכו' מהורר"ש פראנקפורטער שליט"א רב בקהלת אהבת רעים בעיר בערלין יצ"ו מכתבו קבלתי ואחר עד עתה שהגיע תר כ"ת, וע"ד שאלתו במכונה חדשה לעריכת ועשיית המצות העורכת ונוקבת וחותכת את המצות כאחד ע"י מעגילות שונות ומולכת את המצות לתוך התנור הסמוך לה בערך אמה וחצי, והולכת המצות נעשית בזה האופן שבמכונה יש סדין כעין רצועה החוזרת (טרייב רימען) מארג מעבה שעליה נופלות המצות הנקובות ומביאה אותן על הרצועה אחרת הקלועה מחוטי הברזל מעשה רשת ההולכת שוב אל התנור מצד אחד ויוצאת עם המצות האפויות מצד השני וחוזרת שוב אל מקומה הראשון לקבל את המצות השניות, וכת"ר חשש להמצות הנעשות במכונה הזאת משום דבסדין הנשאר תמיד במכונה נדבקים פרורי עיסה ונעשים חמץ ומתערבים שוב עם המצות הנופלות אח"כ על הסדין ופרורים הללו דינם כיבש לפי שהוא גוש אחר ואינו נימוח ומתפשט, ומשו"ה אין דינו כתערובת קמח בקמח דהוי כלח בלח, וכיון שדינם כתערובת יבש ממילא חוזר וניעור בפסח וכהכרעת הרמ"א או"ח סי' תמ"ז סעיף ד'. ולדעת המג"א שם ס"ק י"א וחיי אדם כלל קכ"א אסור גם לקיימו בפסח וחייב לבערו מדרבנן: ובתשובה ע"ז אני אומר כי ודאי הדין אמת דהפרורים הללו דין יבש יש להם ואין אנו צריכין לטעם דחק יעקב שהביא כ"ת, אלא משום דכבר כתב הפמ"ג או"ח סי' תמ"ז במשבצות ס"ק י"ח דפשוט הוא והחוש יעיד ע"ז דכל מ"ש דקמח בקמח הוי כלח בלח היינו בסתם קמח אבל בקמח ממצה אפויה לא הוי כלח בלח אלא כיבש ביבש ועיין שם עוד בס"ק שאחר זה. וכיו"ב כתב גם במנחת כהן ריש חלק ב' מספר התערובות דבכ"מ דאמרינן דקמח בקמח הוי לח בלח הוא דוקא בקמח בקמח ממש אבל אם אינו בקמח ממש אפי' הם דקים מאוד נקרא יבש ביבש, וכיון שכן בנ"ד שהפרורים הללו נעשו בצק ונדבקו ונתערבו ג"כ בבצק וגם דכבר נאפו בתנור, פשוט דדין יבש להם ולדידן דנוהגים עפ"י הכרעת רמ"א ה"ז חוזר וניעור בפסח: ועדיפא מזה אני אומר דגם בזה אין צורך להוכחת כ"ת דמשו"ה חוזר וניעור בפסח משום דדין יבש להפרורים, אלא אפי' נימא דפרורים הללו דינם כקמח בקמח ממש, אפ"ה לענין דין דחוזר וניעור לא דיינינן בי' דין לח בלח, דהא בעיקר דין דקמח בקמח גופא אי הוי דין לח בלח או יבש פליגי רבוותי, דבדגול מרבבה או"ח סי' ת"ל הביא בשם מהרש"ל דמיקרי יבש ביבש וכ"ה דעת הלבוש, וכמה פוסקים כתבו דהוי ספיקא דדינא ורק לחומרא אנו אומרים דהוי כלח בלח אבל לא לקולא כמ"ש הפמ"ג או"ח סי' תנ"ג במ"ז סק"ב ע"ש, ובחבורי לאה"ע סי' קמ"ג הבאתי ראיה לזה מסוגית הש"ס בגיטין דפ"ד בהתנה המגרש תנאי על דבר שאי"א לקיימו כגון על מנת שתעלי לרקיע כו' אינו תנאי והגט גט אבל אם התנה בדבר שאפשר לקיימו אפי' באיסור כגון ע"מ שתאכלי חזיר הוי תנאי שאפשר שתאכלנו ותלקה ע"ש בסוגיא ובשו"ע סי' הנ"ל. ומזה הוכחתי שיטת הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה דהא דסברי