זקן אהרן חלק ב לז

דא"ל לכשאקחנה קנויה לך, הרי להדיא שגם אם מקנה לו לכשיבוא בעולם הוי נמי דשלב"ל, וכן הופסק להלכה בחו"מ סי' רי"א ולא הגיה שם הרמ"א דיש מי שאומר דקנה בכה"ג, ואף שזה י"ל דהרמ"א סמך עצמו על מה שהביא דעה זו בסי' ר"ט, אבל הלא ש"ס ערוך הוא שגם בכה"ג לא קנה, ועוד דהא עיקר פלוגתא דר"מ ורבנן באומר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר הרי הוא כאומר כשיהיה בעולם, והן אמנם שבמרדכי גופא הביא להקשות על דין זה מכמה מקומות, ולמה לא הביא מסוגיא המפורשת שהבאתי, שוב מצאתי במקנה בקדושין דס"ב שנתעורר להקשות על המרדכי כן, ונ"ל דמ"ש בסוגיות הללו לכשאקחנה או לכשאשתחרר אין הכוונה שהקדושין יהיו אז לכשיקחנה אלא רק שמראה לו הזמן מתי ראוי ליקח את השדה או את האשה, אבל הקנין מקנה לו מהיום ומשו"ה לא מהני, אבל אם אמר בפירוש שהקנין יהיה רק לכשיקחנה איה"נ דמהני, ולאחר החיפוש מצאתי כיו"ב בתשובת הרמ"ץ חיו"ד סי' ע"ד לגבי הקנאת הבכור וז"ל דאם ידוע שאמר בפירוש שעיקר הקנין של הולד יהיה לכשתלד ומדייק בלישנא כדי שלא יהיה כמקנה דשלב"ל יש לצדד היתר עפמ"ש הרמ"א חו"מ סי' ר"ט דמהני אף בדשלב"ל אבל אם לא אמר לשון זה אלא שחלף המזונות וטפולו יקח לו הולד אם תלד בת או זכר אין הכוונה שיקנה אחר הלידה כ"א שמקנה לו מיד ורק מה שמדבר עמו בזמן שראוי לקחתו לא מהני עכ"ל, והוא כדברנו. ואפשר דהיינו מה שמדקדק רב הונא בדבריו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו, והתוס' נדחקו בלשון מעכשיו ע"ש, ולמ"ש יתפרש הכי דדוקא כשאומר לו שמקנהו מעכשיו פי' שהקנין יהיה מעכשיו ולכשאקחנה שאמר אין הכוונה שאז יוגמר הקנין אלא מפרש לו זמן הלקיחה מתי יוכל להשיגה אבל הקנין הוי מעכשיו ובכה"ג דוקא הוי דשלב"ל אבל אם מפרש לו שהקנין יהיה לכשיקחהו ויבוא לרשותו ודאי דלא הוי דשלב"ל וקונה לכו"ע: ואמנם כל אלו הטעמים אין נצרך כ"א למי שמכר חמצו קודם הפסח ובתוך הפסח הגיע לו חמץ באופן דבעת המכירה היה חמץ הזה שהגיע בפסח דשלב"ל, אבל בנ"ד שקודם הפסח מכר בב"ד כל הקמח והשכיר את כל הכלים וגם את הקבלנות הזאת להעמיד לחם לאנשי החיל מסר ג"כ הרשאה לב"ד שימסרו הקבלנות לכל מי שירצו ככתוב בשטרי הרשאה דנהיגי גבן לכתוב בזה"ל וכן אנחנו ח"מ נותנים כח והרשאה להרב למסור ולעשות פערעדאציעס מהפאדראדין שיש לנו להעמיד לאנשי חיל או לבתי אסורים פראוויאנט לחם גרויפן וקמחים נותנים אנחנו כו"ר להנ"ל למסור הקבלנות שלנו לכל מי שירצה עכ"ל, וא"כ הקמח כבר היה קודם פסח ואפיית הלחם ומסירתו לאנ"ח הם על חשבון העכו"ם הקונה ולישראל אין שום שייכות בזה, וא"כ מה ענין זה לדשלב"ל כיון דאפיית הלחם שנעשה בפסח גופא הרי הם של עכו"ם הקונה קודם פסח והישראל לא מכר כ"א הקמח שהיה ברשותו בעת המכירה, והנה ראיתי בתשובת ד"מ שהביא נוסחת הראשית בכורים בשטר מכירת החמץ וז"ל שהמשלחים מסלקים עצמן מחמץ שיגיע עבורם בחג על הבאהן וכדומה וממילא יזכה בהם העכו"ם הקונה כשיגיע לרשותו עכ"ל, ותמה עליו מה שייכות זה להשטר מכירה, ועוד מה שייך לומר שמפקירים מה שעתה אינו ברשותם, וצ"ל שהוא מדין סילוק, אבל זה אינו דהתם בא לרשותם אח"כ אבל הכא לא יבא לרשותם כלל. ועוד למה לו להזכיר שיקנה העכו"ם דכיון שהוא מסלק ממילא ישארו ביד בעלים ראשונים וכהא דכתובות דפ"ג כשמסלק עצמו מן הקרקע כו' ע"ש, ובס' אחד מן האחרונים דחה לדברי הד"מ במ"ש ועוד למה לו להזכיר שקנה העכו"ם דכיון שהוא מסלק א"ע ממילא ישארו ביד בעליו הראשונים, והלא הר"ב בנוסחו קחשיב גם ברייהייזער אשר החמץ מהם בא בפסח גופא וחמץ כאלה קודם פסח אי אפשר היה להקנות להעכו"ם ע"י קנין משום דהוי דשלב"ל ורק ע"י סילוק מועיל אף בדשלב"ל, והכא לא שייך כלל טענות הד"מ ישארו ביד בעלים ראשונים כי אין כאן בעלים ראשונים כלל ובעל החמץ גופי' הוא הבעלים דהלא החמץ מברייהויז שלו הוא ומה יעשה בפסח בחמץ כאלה ע"כ, אכן למ"ש צדקו דברי הד"מ דאין לומר דנוסחת הר"ב שהמשלחים מסלקים עצמם קאי על הברייהייזכר, דעל החמץ הזה א"צ שום סילוק דכל מה שנעשה בפסח הוי של א"י הקונה ומעולם לא כנס לרשות ישראל, ובע"כ דלא קאי כ"א על החמץ שהגיע על הבאהן ולכן שפיר יש מקום לתמיהת הד"מ, ואם כי בעיקר מסירת פאדראדין קשה לכאורה איך יועיל זה והא ידוע שאין הממשלה מקבלת קבלן אחר במקום הקבלן שקיבל עסק זה מידם, וצ"ל כמ"ש בס' ד"מ שם דנהי שאם לא יעמיד כהוגן יהיה האחריות מזה על הקבלן בעצמו מ"מ יוכל האחר להיות כעת שלוחו וממלא מקומו ומה שיתנו חמץ להאנ"ח וכדומה יהא זה על חשבון עצמם אחר שהם התחייבו להעמיד זה, והמסירה אין הכוונה שיקבל זה גוף העסק ממשלה רק הכוונה שהוא מוסר להעכו"ם שיעמיד את החמץ באותו מקח שנותנים לו, וא"כ יהא העסק שלו ולא של הישראל ואף שעי"ז יהנה הישראל שיפטר מן הקנס שאפשר שיקנסוהו אם לא יעמיד את החמץ במועדו מ"מ לא מקרי זה הנאה מהחמץ דהוי רק מבריח ארי ע"ש, ולפי כל האמור הרי יראה כ"ת ויוכח כי אין צורך לעשות כאן לא מכירה ולא שכירות חדש על התנור שאופין החמץ בו דכבר נכלל הכל במכירה שמכר ע"י הרב, ולא רק שאין צורך למכירה חדשה אלא דעדיף טפי לסמוך על מכירה של הרב מתרי טעמי, חדא דב"ד מומחים הם למכור כדין עפ"י נוסחאות הפוסקים בשטר המכירה וקנינים המועילים, משא"כ אם יעשה שטר מכירה בעצמו יוכל להוציא מכשול ודבר שאינו מתוקן מתחת ידו, ועוד דהא באמת קשה על מ"ש המחבר בסי' ת"נ דשרי לישראל להשכיר תנורו לעכו"ם ע"מ שיאפה בו מצה ואם אפה בו חמץ אין זקוק לו, ומ"ש משבת דאסור להשכיר תנורו לנכרי מפני מראית העין כמבואר במס' ע"ז דכ"א ובאו"ח סי' רמ"ג, ולמה לא אסרו גם בפסח משום מראית עין דיאמרו שישראל הוא האופה חמץ, ועוד דזולת איסור חמץ הא האפייה ביו"ט של פסח ובשבת שבתוך החג יש בו משום איסור שבת ויו"ט גופא, ומ"ש יו"ט דפסח דאית בו נמי איסור חמץ משאר יו"ט דאסור. אכן במכירה דב"ד דאית לה קלא ופרסום גדול אין תו חשש דמראית עין, ועיין במשנה ברורה סי' רמ"ו ס"ק ל"א וז"ל והנכון שיעשה ענין המכירה בפני דייני העיר כדי שיעשה כד"ת וגם שיתפרסם הדבר שלא יהיה חשש מראית עין עכ"ל והוא כדברנו, ומה ששאל כ"ת מה עדיף טפי אם למכור התנור לנכרי או להשכירו, בדבר זה כבר נחלקו האחרונים ודעת המקו"ח בסי' ת"מ דצריך דוקא למכור מקומות החמץ, ובשע"ת או"ח סי' תמ"ח הביא כן גם בשם השבו"י, אכן הנו"ב בשיבת ציון סי' י' העלה דיותר טוב להשכיר, ועוד הרבה אחרונים פסקו דשכירות עדיף, והן אמנם דהיה אפשר לצדד דמכירה עדיף בכדי להסיר חשש דמראית עין דבשכירות יהא אסור משום מראית עין כמו בשבת, ובמכירה גם בשבת גופי' לא