זקן אהרן חלק ב לו

וגריסין אע"ג דדבר גוש הם משום דלבישול אין חילוק בין גוש לצלול וגם בגוש אינו מבשל וזה ברור. וכיון שזכינו לדין אמינא גם בזה הנח לישראל הרוצים להתענג בשבת ולאכול מרק, לעשות כמנהגם ולשפוך המרק על קארטאפעל חם בכלי שני כי לענין שבת דבישול אסרה תורה אין חשש אפי' לרש"ל וכמ"ש: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן כב ב"ה יום ב' כ"א אדר שני תרצ"ב. כבוד הרב וכו' מהור"ר אברהם געציל שי"ף נ"י ראב"ד בק"א רודניק. ע"ד שאלתו באופה שהוא פאדראטציק להעמיד לחם בכל השנה לחיל הצבא. הלחם נאפה בבית מיוחד לאפייה העומדת בחצירו, ומה לעשות כעת בימי הפסח האם רשאי לאפות בתנור זה לחם חמץ ע"י עכו"ם שימכור או ישכיר לו התנור והכלים הדרושים לאפייה, וגם מה עדיף יותר מכירה או שכירות, כן שאל אם לא חיישינן בפסח למראית עין שיאמרו דהעכו"ם הוא שכירו ואופה עבור הישראל וכמו לגבי מלאכת שבת דאסור להשכיר תנור לנכרי מפני מראית עין כמבואר במס' ע"ז דכ"א ובשו"ע או"ח סי' רס"ג. והנה כיון דהאופה הזה ודאי שמכר אצל הרב דמתא כל החמץ שיש לו ומה שיגיע לו בימי הפסח ככתוב בשטרי מכירה דידן א"כ אפי' הגיע לו חמץ בימי הפסח גופא אין כאן תו חשש דבל יראה מטעם שכבר נמכר קודם פסח לנכרי, וכל החמץ שיגיע לו זכה בהם תיכף העכו"ם הקונה וחמץ של נכרי הוא. הן אמנם דהאחרונים נתקשו בזה איך מועיל מכירה דקודם פסח לחמץ שיגיע לו בתוך הפסח כיון דבשעת המכירה אכתי לא היה החמץ ברשות ישראל ומכר דבר שלא בא לעולם דלא חל הקנין, וכתבו כולם דאפ"ה מהני מדין סילוק שהישראל המוכר מסלק עצמו מן החמץ שיבוא לידו וממילא יזכה בהן העכו"ם הקונה ע"י רשותו שיש לו בשכירות, וסילוק מהני אפי' בדשלב"ל כההוא דכחובות דפ"ג, עיין בדבריהם, ועל טעם זה יש לי אמנם לפקפק דהא הסמ"ע בסי' ר"ט כתב דסילוק לא מהני כ"א במקום שהשעבוד בא כבר אלא שלא קנה עדיין הנכסים אבל במקום שלא נתחייב עוד כלל בשעבוד לא מהני, וא"כ הא תינח בחמץ שיש לו במקום אחר ואם כי לא קנה אותו עוד בקנין גמור מפני שאינם עוד ברשותו אפ"ה כיון שיש לו שעבוד מיהא עליהם יכול להסתלק מהם, אבל בחמץ שנאפה בפסח גופא ועד האפייה לא היה כלל חמץ ואין לו שום שעבוד ע"ז, מה סילוק שייך בזה לשי' הסמ"ע, אבל אכתי מועיל המכירה מטעמים אחרים, חדא דהרמ"א שם כתב דבמכירה בשטר מהני אפי' בדשלב"ל דהוי כמו שתפס, ובחבורי לחו"מ שם הבאתי ראיה לזה מהש"ס דכתובות דפ"א ההוא גברא דנפלה לו יבמה בפומבדיתא בעי אחוה למפסלה בגיטא אמר אי משום נכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא לזבין אי זבין לא הוה זבינא ופרש"י דמה שהתנה זה לחלוק וקנו מידו הרי הוא כמכר ע"ש, וקשה טובא קושית הר"ן שם דמה הוצרך רב יוסף לטעם זה, תיפוק דבלא"ה אינו מועיל דהוי דשלב"ל וכאומר מה שאירש מאבא מכור לך, ואכן אי נימא כהרמ"א דבשטר מהני אפי' בדשלב"ל דהוי כמו שתפס א"ש דהא התם אי"א שום קנין אחר זולת שטר, דכסף לא שייך כיון שנותן לו במתנה את חלקו, ובחליפין משיכה וחזקה נמי אי"א אפי' היה זה דבר שבא לעולם וברשותו כיון דחלות הקנין אינו אלא לאחר שיכנוס אותה ובההוא שעתא כבר הדר סודר למאריה, א"ו דלא שייך התם שום קנין זולת שטר דמהני גם אח"כ דגם בעת חלות הקנין הוי השטר נמי בידו והיכי דנותן השטר מהני נמי אפי' בדשלב"ל, ולזה הוצרך רב יוסף לטעמיה, ואם כי מלשון רש"י שם שכתב וקנו מידו דהוה כמכר משמע דקנין סודר היה שם ואכתי יוחזר קושית הר"ן, אכן על רש"י בלא"ה לא קשה דהא רש"י לשיטתו בקדושין דס"ב שפוסק כראב"י מבואר שסובר דאדם מקנה דשלב"ל וכ"כ השעה"מ פכ"ב מהלכות מכירה דכן הוא דעת רש"י, ולדידן דקי"ל דאין מקנה דשלב"ל בע"כ יתפרש דהקנין היה בשטר וכהרמ"א דבכה"ג מהני נמי אפי' בדשלב"ל ושפיר הוצרך רב יוסף לטעמו, ולפ"ז בנ"ד דמכירה זאת היתה בשטר גמור שנותן הרב להא"י הקונה מהני אפי' בדשלב"ל. ועוי"ל מטעם אחר מועיל המכירה בדשלב"ל ועפמ"ש המרדכי בב"ב דאם אמר שיקנה כשיהי' בעולם קנה אעפ"י שעכשיו אינו בעולם ופסק כן הרמ"א שם סעיף ד', ונ"ל ראיה מהש"ס דכתובות שהבאתי לעיל והר"ן הקשה דלמה הוצרך רב יוסף התם לטעם דכיון דאמור רבנן דלא לזבין ואי זבן לא הוי זבינא ותיפוק מטעם דהוי דשלב"ל, ולדברי המרדכי א"ש, דהנה התם הא מיירי כשאמר לו פלוג והחזיק מעכשיו אבל לא תקנה אלא לאחר שאכנסנה וכמ"ש כן רש"י להדיא שם דפ"ב בד"ה פלוג מהשתא ע"ש, ואע"ג דבהך עובדא דדפ"א לא פי' רש"י כן היינו משום דהכא הוה פשיטא דמיירי בהכי דאיך יקנהו דבר שאינו שלו עדיין, משא"כ בעובדא דדפ"ב דאמר לו פלוג מהשתא והו"א שמקנהו לו נמי מהשתא, משו"ה הוצרך רש"י לתקן דגם התם היה ההקנאה לכשיכניסנה, וסרו בזה דברי הפנ"י בסוגיא דהתם ע"ש, וכיון דמיירי שמקנהו כשיבוא בעולם דהיינו כשיכניסנה לכן מטעם דשלב"ל היה מועיל הקנין ושפיר הוצרך רב יוסף לטעמו משום דאי עביד לא מהני, והנה הרמ"א הביא דיש חולקין על המרדכי והט"ז הכריע דהעיקר כוותייהו דגם בכה"ג לא מהני, ולמ"ש הרי מן הש"ס דכתובות מוכח כהמרדכי דאל"ה למה הוצרך רב יוסף לטעמו ותיפוק מטעם דהוי דשלב"ל וכקושיות הר"ן, ואע"ג שהר"ן יישב קושיתו דהתם מיירי שאין אלא שני אחים וכיון שיד שניהם שווים בנחלה הוה כנחלה הבא לאדם ממקום אחר שמתנה עליה שלא יירשנה והוי כסילוק בעלמא ולא בעי קנין ע"ש, ולפ"ז לא היה מהתם ראיה להמרדכי, אכן פשטא דלישנא דאומר רב יוסף דאי זבין דאי זבין לא הוה זבינא משמע שחשב זה לזביני ממש וכפרש"י שקנו מידו והוה כמוכר, ואילו להר"ן לא שייך כלל לשון זביני ע"ז, והפנ"י הכריח נמי דהעיקר בש"ס הוא כרש"י דהוי מטעם קנין ממש ולא כהר"ן, ועוד דהא הר"ן הוא רק לשיטתו בכתובות ר"פ הכותב דאפי' מירושה דאורייתא מהני סילוק אבל למה דקיי"ל דבדאורייתא לא מהני סילוק אי"א כלל לפרש כהר"ן דמטעם סילוק הוא. ובע"כ כרש"י דמטעם קנין הוא וא"כ מוכח כן מן הש"ס כהמרדכי דכשאומר לו שיקנה לכשיבוא בעולם דמהני: והן אמנם דבעיקר הך דינא של המרדכי אין מבורר לי דמה יענה לההוא דאמר רב שדה זו לכשאקחנה קנויה לך קנה במס' ב"מ דט"ז ומסיק התם דהיינו דוקא משום דרב סובר כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל. אבל למה דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל לא מהני אע"ג