זקן אהרן חלק ב לה

מבטלי כ"א במפולש לרה"ר ולא לכרמלית וכמ"ש בערוך השולחן סי' שס"ג אות נ' ע"ש, וממילא דבנ"ד דבקעי רק לשביל שבשדות דהוי מפולש לכרמלית וגם נשארו שתים שלימות לא אמרי' מבטלי מחיצתא כל עיקר, ובשגם דכמה מגדולי הפוסקים ס"ל דלא אמרי' רבים מבטלי מחיצתא כ"א בניחא תשמישתי' אבל בלא ניחא תשמישתי' לא אמרי' זה כל עיקר, והיינו טעמא דבתל המתלקט שם בגמ' לא אמרי', ובנ"ד הא לא ניחא תשמישתי' ככתוב במכתבך שקשה מאוד הנסיעה שם ועל עגלות אי"א כלל וממילא לא שייך בנ"ד כל עיקר הך חשש דרבים מבטלי מחיצתא וא"צ לחפש שום היתר כי אין כאן איסור מעיקרו, והעיקר למה שכתבת כי הנכרים בעלי השדות אינם מניחים לנסוע בשבילים הללו, ובזה כבר הורה זקן בתשובת שו"מ מהדי"ק ח"א סי' רנ"א דאם אדון השדה מונע מלעבור שם לא מיקרי בקיעת רבים. זהו מה שנוגע לחשש הא': ובנוגע לחשש השני שבימות התורף נתמעט המחיצה ע"י השלג והקרישה, כבר דשו בזה רבים לחלוק על הטו"ז ועיין בתשובת נודע בשערים מהד"ת סי' ה' ובתשובת הרי"ם סי' ד' בדבר עיר וורשא אשר נהר ווייכסל תתקרש בימי החורף שהתירו אפי' בימי הקרישה. ובעירוב שומעין להקל כי הוא להרים מכשול: ובאין עוד הנני אביך הדו"ש אהרן וואלקין. סימן כא ב"ה יום ד' ו' אב תרצ"ד פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר דוד הובערבאנד נ"י באטוואצק. ע"ד שאלתו אם מותר ליתן בשבת לקארטאפעל חם בכלי שני מרק צונן, האם יש לחוש לחומרא של מהרש"ל שהביאו הש"ך יו"ד סי' צ"ד וסי' ק"ה דבדבר גוש גם כלי שני דומה לכלי ראשון. ע"ז אשיב לו. דהנה בעיקר חומרא זאת דרש"ל אין הכל מודים בה, הפלתי בסי' ק"ה סק"ו דחה ראייתו של רש"ל ומסיק בצ"ע, גם בגליון רש"א יו"ד סי' צ"ד מכריח מדברי המג"א סי' תמ"ז סק"ט דלא כחומרא זאת, ועיין בחת"ס חיו"ד סו"ס צ"ה שהכריח מתוס' זבחים דצ"ו ומדברי הר"ן פ' כל שעה גבי סכינים דבעו כלי ראשון משום דזימנין דמעייל להו בדודי דבשרא והו"ל כעין כפה, ולמה הוצרכו לטעם זה תיפוק דבסכין חותכין דבר גוש, אע"כ דלא ס"ל חומרא דרש"ל ומסיק שקבל ממורו הגאון להקל בדבר גוש לעת הצורך, וכן סובר הגר"א ביו"ד סי' ק"ה וגם הרמ"א ביו"ד שם ס"ל דכל כלי שני אין בו בליעה ופליטה אפי' בדבר גוש כגון בשר שנטלוה רותחת מקדירה וקערה יש לה דין כלי שני ואחרי כל אלה היה אפשר לומר דאפי' אי היה שייך בנידון דידן חומרא דרש"ל כדאי המה כל הפוסקים הללו לסמוך עליהם לצורך מצוה דאורייתא של ענג שבת ומי שירצה להתענג באכילת מרק בשבת לא ימנע בשביל זה, אבל באמת אין אנו צריכין לכל זה כי נידון שאלתינו אין זה ענין כלל לחומרא דרש"ל, דנידון דידן הנוגע לאיסור שבת גם לרש"ל אין איסור, דהרש"ל לא קאמר אלא לענין איסור והיתר דהאיסור הוא משום דפליט ובלע, ב"ה סובר דדבר גוש מחזיק חומו יותר ופליט ובלע אפי' בכלי שני, אבל בשבת דהאיסור הוא משום בישול, ומבשל ודאי דאינו בכלי שני אפי' בדבר גוש, ועיין בבינת אדם כלל מ"ח שהביא בשם המנ"י כלל ס"א לחלק כן דאפי' דבר גוש אינו רק מבליע ומפליט אבל לא מבשל, והב"א שם מביא ראיה לדבריו ממשנה דמעשרות פ"א מ"ז ונותן לחמיטה ולתמחוי כו', ופי' הרב חמיטה היא עוגה וכשמוציאין מן התנור רגילין להחליק פניה בשמן וקמ"ל דלא חשיב בישול דהאש קובעת למעשר אבל האי לא חשיב בישול הרי בהדיא דאינו מבשל אע"ג דהוי גוש ע"ש, ולענ"ד יש לדחותה, דכנראה מהב"א שהבין דטעם דחמיטה הוי נמי משום דכלי שני אינו מבשל וכטעמא דתמחוי המוזכר במשנה, וחמיטה הוי דבר גוש ושפיר הוכיח דגם בדבר גוש אין כלי שני מבשל, אבל באמת אי אפשר כלל לפרש כן, דהא חמיטה לא מיירי כלל שנתן את העוגה לתוך כלי אלא שמיד שהוציאוהו מן התנור נתנו עליו השמן וא"כ הוי עדיף עוד מכלי ראשון כיון שלא ניתן לשום כלי וזה עתה נסתלק מן האש, וכלי ראשון הא מבשל לכו"ע, ובע"כ דהתם הוי טעמא אחרינא, ומ"ש הרע"ב שם טעם דכלי שני לא קאי כ"א על תמחוי אבל טעם דחמיטה הוי משום דחום זה אין בו ממש דנוח להתקרר תיכף וכמ"ש הגר"א בשנות אליהו שם ומשו"ה אפי' היה ניתן בכלי ראשון ואפי' לא ניתן בשום כלי כלל נמי אין חשוב בישול כיון דחום זה אין בו ממש וזה ברור למעיין במשנה שם, והן אמנם דהרמב"ם בפי' המשנה מפרש דחמיטה לאו היינו עוגה אלא דזה נמי שם כלי ומיירי כשניתן בכלי והטעם דחמיטה נמי משום דכלי שני אינו מבשל, אבל אי נפרש כרמב"ם א"כ לא מוכח מהתם על דבר גוש כיון דלא מיירי בעוגה, וי"ל דמיירי שניתן לחמיטה דבר רך, וממ"נ ראיית הב"א לאו ראיה היא דאי נפרש דחמיטה היינו עוגה דהוי דבר גוש א"כ לא מיירי התם שניתן בכלי ואי"א לפרש דמטעם כלי שני אינו מבשל, ואי נפרש דחמיטה היינו כלי כפי' הרמב"ם והטעם משום כלי שני אינו מבשל וטעם דחמיטה ותמחוי אחד, אבל מנ"ל דבדבר גוש נמי מיירי דלמא דוקא בנותן לחמיטה ותמחוי דבר רך הוא דאינו מבשל בכלי שני אבל בדבר גוש איה"נ דמבשל אפי' בכ"ש, ושמא י"ל דלרמב"ם דחמיטה הוי כלי יתפרש דחמיטה הוי כלי כזה שנותנין עליה עגות כשיוציאון מן התנור, ותמחוי הוי כלי שנותנין בתוכה דבר רך, והיינו דתפסה המשנה שני מיני כלים הללו חמיטה ותמחוי, חמיטה הוי כלי שנותנין עליה רקיקין דבר גוש, ותמחוי מה שנותנין שם תבשילין רכין ובשניהם הוי הטעם משום דכלי שני אינו מבשל ואי נפרש כן שפיר יש ראיה ממשנה זאת דאפי' דבר גוש אינו מבשל בכלי שני: והנה אף שפקפקתי בראייתו של הב"א לחילוקו של המנח"י, בכ"ז הפוסקים מסכימים לחילוק זה דרש"ל לא קאמר דגוש עדיף מצלול אלא לענין בליעה ופליטה אבל לענין בישול גם גוש אינו מבשל בכלי שני, וחילוק זה נראה מוכרח דאלת"ה יהיו דברי הרש"ל נגד ירושלמי מפורש, דבמס' מעשרות פ"א ה"ד אומר בירושלמי מהו ההפרש בין כלי ראשון לכלי שני, חד אמר שיש הפרש בעצם החמימות וחד אמר שבעצם החמימות אין בהם הפרש ועל כל זה דין כלי שני אינו ככלי ראשון ומביא ראיה לדיעה זו שהרי אנו רואים בקערות אורז וגריסין חמין שמערין אותן מכלי ראשון לכ"ש ועומדין בחמימותן הראשונה ע"ש, ואם כרש"ל דגוש שאני, מה ראיה מייתי מאורז וגריסין שהם דבר גוש, ובדבר גוש באמת גם כלי שני דיני ככ"ר, אע"כ דרש"ל לא קאמר דדבר גוש עדיף אינו כ"א לענין פליטה ובליעה, ולכן הירושלמי דמיירי בבישול שפיר הביא ראיה גם מאורז