זקן אהרן חלק ב לג

כרוכים החוטי ברזל, בזה פשוט להתיר מטעם דהפס של ברזל ההילך מעל לעמודים הוי זה צורת הפתח, ואף שהחוט של ברזל כרוך סביב באמצע הגביע, דלא גרע הגביע ממסמר התחוב באמצע הקנה מלמעלה והחוט כרוך על המסמר שכתב הפמ"ג או"ח סי' שס"ב להתיר אם החוט כרוך סביבו ואע"ג שראשי הגביעים בולטים למעלה מחוט לא אבד צורת הפתח בזה: ואם כי זה פשוט וברור דבטלגרף כזה אפשר לסמוך, בכ"ז לרווחא דמלתא יש עוד עצה בטוחה היינו להעמיד בשני קצות העיר שני לחיים גבוהים י"ט מכוונים תחת החוט ונוכל לחשוב עפ"י זה כל משך החוט של הטלגרף הנמשך בכל אורך או רוחב העיר כצורת הפתח אחד ארוך, דאף שיש באמצע כמה וכמה עמודים הגבוהים מן החוטין שהחוטין נמשכות בצדן ולא על גבן, מ"מ אין מפסיקים בין הלחיים שהעמדנו בשני זויות העיר, וראיה לזה דעמודים הללו העומדים באמצע אין מקלקלים לצוה"פ, דהנה כשיש הפסק בגובה של צוה"פ כגון שבאמצע הגובה כמו ה' טפחים מן הארץ עשו עוד קנה ברוחב מקנה זה לכשנגדו, כבר נשאל המוהרי"ל בלקוטיו והשיב שזה תלוי בפלוגתת הרשב"א שאסר בקורת מבוי שקצתה למטה מעשרה טפחים. והרא"ש דוחה דכ"ש דאיכא סתימה טפי, וה"נ הוי סתימה טפי כיון שכבר נעשה צוה"פ כדינו אין מתקלקל עוד עי"ז ע"ש, ובחבורי זקן אהרן ח"ר סי' כ' הארכתי בזה והבאתי ראיה מהירושלמי דעירובין דהפסק שבגובה העשרה טפחים אין מקלקל, דעל המשנה בעירובין מקיפין בשלשה חבלים פריך הירושלמי ותסגי בחבל עליון לבד משום צוה"פ ולמה בעינן ג' חבלים שתהא מחיצה, הא בחבל עליון לחוד סגי משום צוה"פ, ולכאורה קשה הא החבל התחתון בע"כ הם מוכרחים לעשות לצרכי עצמן שלא יכנסו בהמות וכיוצא לתוך היקף שלהם וא"כ חבל התחתון מקלקל לצוה"פ ולכן בעינן עוד לחבל האמצעי כדי שיהיה ג' חבלים ויהיה מחיצה ולא סגי בחבל עליון לבד מפני שהתחתון מפסיק ומקלקל לצוה"פ, א"ו דכל מה שבאמצע הגובה לא מקלקל כלל לצוה"פ, וכיון שכן ממילא דהוה"ד להפסק שבאמצע הרוחב נמי לא מקלקל דמה לי הפסק באמצע גובה להפסק באמצע רוחב אידי ואידי חד דינא הוא דהפסק באמצע צוה"פ לא חשיב הפסק בין שיהיה ההפסק באמצע גובהו ובין שיהיה באמצע רחבו, וגם מה שהחוטין הם גבוהים הרבה מן העמודים ואינם נוגעים בעמודים, נמי אין מפסיד דלא בעינן שהחוטין יהיו נוגעים בקנים כמבואר בסי' שס"ג, והנה קרוב הדבר שבאם יבדקו בכל אורך ורוחב העיר לא ימלט שלא ימצא בכל רוחב העיר שני עמודים קטנים שעומדים נגד החוטין, ואז לא יהיה צורך להעמיד קנים חדשים, ובאם אין בנמצא כזה כדי להתיר כל העיר, הלא בקל אפשר יהיה להעמיד קנה של י"ט מצד אחד של העיר וקנה כזה מצד שני של העיר ולהעמידם נגד החוט וזה יחשב צוה"פ גמור להתיר כל העיר, ולעצה זו הסכימו כל האחרונים, ולאחר שפתחנו בזה שערי ההיתר על עמודי הטלגרף אין צורך עוד להשיבו על יתר הספיקות שלו, כי בודאי בעיר גדולה כדאנציג יש די עמודי הטלגרף בכ"מ בעיר, ובפרט לשאלתו דבר צירוף הנהר הקטן אשר סתם נהרות מידע ידוע שיש גידודין מתלקטין בעמק הנהר אף שאינם מתלקטין בשפתו כמ"ש האחרונים, עיין בדבריהם: ובנוגע לשאלתו מי נקרא בעיר חפשית [פראי שטאדט] כדאנציג שר העיר לשכור ממנו רשות בהיות שהיא עומדת תחת פעלקער בונד וגם יש שם קאמיסאר ממדינת פולין שעומד ברשות עצמו ואינו נצרך להתחשב עם פקידות העיר, בזה כבר הארכתי בחבורי זקן אהרן ח"ר להוכיח דאפשר לשכור ממי שיש לו זכות בהבתים כגון מלך ונשיא המדינה, ומהם מהני השכירות מטעם שהם בעלי הקרקע, או גם משכירם ולקיטם, ובהו מהני מדין שליחות, ומהני ג"כ מאחד מראשי הקהל או מרב דמתא כשהוא מאושר מטעם הממשלה שהם נחשבים ג"כ כשכירם ולקיטם שא אדוני הבתים ע"ש בסי' כ"ב וא"צ לכפול הדברים: ידידו אהרן וואלקין. סימן כ ב"ה יום ג' א' דר"ח כסליו תרצ"ו פינסק. בני חביבי חרב וכו' מוהרי"א שליט"א אב"ד דק"ק אנטופול. ע"ד המחשבה הטובה שעלה בדעתך לתקן עירך בעירוב. והוא דבעירכם הדרך ההולך לצד מזרח העיר, ומשני צידי הדרך שדות, לימין הדרך שייך השדות ליהודים אנשי העיר, ומשמאל הדרך שדות של אינם יהודים, ובימין הדרך הצד השייך ליהודים נמשך בנינים, הם בתי בני ישראל היושבים על שדותיהם שמה, ויש מהם שהבתים עומדות זה אצל זה בלי הפסק ביניהם וכתמונת בנין הבתים שברחוב אמצע העיר גופא. ומצד השמאל ששייך לשדות הנכרים אין שם כמעט שום בנין ורק שנים או שלשה בתים מפוזרות של נכרים עומדות שם, ולפי שאין בדרך הלזו בתים משנים הצדדים לכן היה העירוב עומד עד עתה סמוך לעיר ממש, מקום אשר שם בתים משני צידי הרחוב, אכן כעת שבונים כביש (שאסיי) באותו הדרך הגביהו הרבה את הדרך והרי הוא גבוה יותר מעשרה משני צדדיו הן לצד ימין והן לצד שמאל, ובין הדרך להשדות אשר משני הצדדים עשו חפירות רחבות ערך ד' אמות הנמשכות על יד ארך הדרך והשדות נמצאו עי"ז ג"כ גבוהות עשרה טפחים, ובכן רוצים כעת הבע"ב להעתיק את העירוב ולהעמידו באמצע הדרך באופן שיעמוד בהחפירות אשר בין הדרך להשדות וסמוך ממש לכותל השדות באופן ששתי המחיצות הדרומית והצפונית יהיו ע"י גידוד, ומחיצה המזרחית תהא ע"י צורת הפתח, ועי"ז יהיה אפשר לטלטל גם לאותן היהודים הדרים הרחק מן העיר, ורק שחושש אתה לשני חששות, א) משום דנגד שדות הנכרים יוצאות מן הדרך שבילים ודרכים אשר נוסעים עליהן מהדרך להשדות ולהיפך, ובכן יש חשש דרבים מבטלי מחיצתא, ב) שבימי החורף יפול השלג לתוך החפירות ויוקרשו עד שתתמעט עומקן מעשרה טפחים שיעור מחיצה ויש לחוש לדעת הט"ז או"ח סי' שס"ג שאוסר בנהרות מטעם זה, זהו תוכן שאלתך. ובתשובה ע"ז כי מפני אשר לא נהירין לי שבילי עירך, ומפי כתבך קשה לי להבין כל התכנית של הגידוד והחפירות הללו וסביבותיהן, ולא שלחת לי פלאן מצויר היטב, לכן מרחוק קשה להגיד בזה, ובשגם שלא נשאלתי ממך לחוות דעה ע"ז כי זה פשיטא לך דהתל והחריץ הוויין מחיצות גמורות, ורק מלתא דמיבעי ומספקא לך בהנהו תרי חששות דלעיל, ע"ז אמינא לך כי מזה אין חשש, ומראש אמינא דגובה התל, דבר פשוט בש"ס ופוסקים דהוויין מחיצה ואפי' תל המתלקט מבואר דהוי