זקן אהרן חלק ב לב

ועמ"ש בסמוך בתשובה שאח"ז, ובעיקר הדבר טוב עשית, יישר כחך: וה' יהי בעזרך לתקן כל כהני מלתא טובים כנפש אביך המברכך בברכת אהרן וואלקין. סימן יט ב"ה יום ב' אלול תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר עקיבא ראפפורט שליט"א רב בדאגציג. ע"ד שאלתו אם אפשר לסמוך על עמודי הטלגרף שישמש במקום צורת הפתח, וצדדי הספק דכיון שהחוט מתוח על הגביע התחוב בצדו של העמוד וא"כ הוי זה צורת הפתח מן הצד דלאו פתח הוא וכמבואר בעירובין די"א ובשו"ע או"ח סי' שס"ב, ובתשובה ע"ז, הנה בדין זה כבר נתחבטו גדולי הדור שלפנינו, ראש המדברים ומצדדים להיתר הוא הגאון רח"א וואקס ז"ל בספרו נפש חיה חאו"ח סי' ל"ד ויסודו מדברי המקי"ח בסוף קונטרס תיקון עירובין שכתב דאם חקק בתיך הקנים וכרך החבל על גבו דכשר דאטו אם המזוזה רחב מהמשקוף לאו שם פתח עליו, ועוד הא אין שיעור ללחי ואילו היו חותכין הקנה שעד החבל הוי כשר ה"נ כשר דאף שאינו פסיק כפסיק דמי ע"כ, ומזה הוכיחו גם לענין הטלגרף דכיון שהקנים שעליהם קבועים הגביעים שנושאים חוט הברזל תחובים בעמודים אמרי' דחלק הבולט למעלה חוץ להיתדות האלה כמאן דפסיק דמי ושוב לא הוי צוה"פ מן הצד שהרי אם נחתך חלק הבולט עד מקום שהיתד שבו הגביע קבוע הרי יהיה המשקוף על המזוזות זהו תכן דבריו. ולא אוכל לירד לסוף דעתו דא"כ נפל בבירא כל עיקר דהאי דינא דצוה"פ מן הצד לאו שמי' פתח שהרי תמיד נוכל לומר דחלק הקנה הבולט למעלה כמאן דפסיק דמי ולא הוי זה מן הצד, וגם בטעם הדבר שכתב משום דרואין מה שלמעלה כמאן דליתא ראיתי בשם הגאון מהרש"ם בהגהותיו לס' אורחות חיים שהוכיח מש"ס דב"ב דק"ב ושטמ"ק שם דהיכי שאין בדעתו לעקור לא אמרי' רואין, וא"כ בעמוד הטלגרף שאין בדעתנו ואין ביכולתנו לחתכו לא שייך רואין, ובלא"ה עיקר הסברא לומר רואין בדבר כזה שאינו עתיד ליטלו להיות רואין כאילו ניטל אין לזה סמך ושורש בש"ס ופוסקים. ואדרבה ראיתי בס' אבן יקרה שהוכיח להיפך ממ"ש התוס' בזבחים דע"ז ודע"ט בהא דאיפלגו ר"א ורבנן בניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה דר' אליעזר סבר ינתנו למעלה ורואין את התחתונים מלמעלה כאילו הן מים ורבנן סברי דישפך למטה, והקשו התוס' מהא דתנינן נתערבו בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאילו הן מים ולא פליגי רבנן בזה, וחי' דשאני דם בהמה וחיה דלא חזו להקרבה כלל שפיר ס"ל גם לרבנן דרואין אותן כאילו הן מים משא"כ ניתנין למעלה בניתנין למטה שהרי גם התחתונים ראוים להקרבה ליזרק למטה אין להתיר ליתנם. למעלה ולומר רואין אותן כאילו הן מים ע"ש, ואנן פסקינן כחכמים, וא"כ בחוט התחוב בצד הקנה היאך שייך לומר רואין החלק שלמעלה מן החוט כאילו אינו, והרי החלק הבולט מן החוט הוא עצמו כשר לתשמיש זה אם יתנו החוט למעלה ממנו ויהיה הוא למטה מן החוט וכל שהוא ראוי אם יהיה למטה אם ניתן למעלה לא שייך רואין אותו כאילו אינו וכסברת התוס' ע"ש שהאריך בזה, וכיון שלא אמרי' בכה"ג רואין אכתי הו"ל צוה"פ מן הצד דלא מהני: הן אמנם דראיתי בס' מנחת פתים שהסביר דלא מטעם רואין העליון כמו שאינו לגמרי דמי קאתינן עלה אלא משום דכמאן דפסיק דמי וזה שפיר אמרי' לכו"ע ואף כשאין דעתו לחותכו אמרי' דכמאן דפסיק דמי וכההיא דב"מ ד"ז א"ר משרשיא ש"מ האי סודרא כיון דתפיס בי' שלש על שלש קרינן בו ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי, וכיו"ב כתבו התוס' בזבחים דצ"ה ד"ה מכניסו דאפי' למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחתכו לא חשיב כאילו נכנס כולו ע"ש. והיינו משום דבגד כמאן דפסיק דמי וכש"ס ב"מ הנ"ל, אכן לא אאמין אם יצאו הדברים הללו מרב גדול דכוותי', דמה ענין זה לההיא דב"מ דהתם הוי טעמא משום דתפיס בידו וכל מה שתופס בידו הוי כמאן דפסיק אבל אם אינו תופס בידו לא חשיב כמאן דפסיק, ובעינן שיתפוס בידו כל שיעור הבגד דהיינו ג' על ג' אצבעות, ואם אינו תופס בידו כשיעור בגד לא חשיב גם התם כמאן דפסיק כמבואר להדיא בשמ"ק שם וז"ל כמאן דפסיק דמי פי' וקונין בו אע"ג שלא הגביה כולה ובלבד שתפס בכל הג' אצבעות דהא מאי דתפיס לחוד הוא כמאן דפסיק עכ"ל, א"כ מוכח מהתם היפך דאפי' דבר שיכולין לחתכו כמו בגד אפ"ה אינו חשוב עי"ז כמאן דפסיק ודוקא מי שתפוס בידו חשיב כפסיק, ומתוס' דזבחים דלעיל גבי מעיל דחשוב כמאן דחתוך מיירי נמי שתפוס בידו ג' על ג' אצבעות, ומחמת התפיסה שביד חשוב כמאן דחתוך אבל מה שאינו תפיס בידו לא חשיב כמאן דפסיק אפי' בדבר שיכול לחתוך, וא"כ מה ענין זה לעמודי הטלגרף שאינו תופסו בידו באותו החלק הבולט למעלה ומה שייך לומר בזה כמאן דפסיק, וממילא הוי פתח מן הצד, ומכל הלין טענות שזכרתי אי"א גם להעלות על הדעת לסמוך על עמודי הטלגרף בתור צורת הפתח, והיסוד שבנו להתיר על סמך דברי המקו"ח שהבאתי, במחילה מכ"ת נראה שהכניסו כוונה זרה בדבריו, וכוונתו יתפרש באופן זה, דהיינו שחתך בראש העמוד מקצת רחבו באופן שמצד אחד העמיד נמוך ומצד השני ברחבו הוא גבוה ונתן החוט על מקום הנמוך דמהני אף שמצד השני בולט העמוד למעלה מן החוט, ואין הטעם כמו שהבינו הם מטעם דכל יתר כנטול ורואין כמאן דנטול רק הטעם פשוט דהא אפי' משך החוט מכותל בית או מגג אם העמיד תחתיו לחי של עשרה טפחים מהני כמבואר בט"ז או"ח סי' שס"ג דא"צ לקשור החוט ע"ג הקנים דוקא וגם חיפופים היוצאים מן הכותל עצמו מועילים במקום קנים של צורת הפתח ע"ש. א"כ בגוונא דא שצד אחד של העמוד הוא קצר והחוט נתון על גביו מה איכפת לן במה שצד השני הוא גבוה ובולט למעלה מן החוט, לא יהא אותו צד הגבוה אלא כותל כיון שהחוט הולך למעלה מצד הקצר הרי אותו צד הקצר לבדו יש בו די להיות במקום הקנה מכאן שהרי אין שיעור ללחי ואם היינו חותכין מן העמוד מעוביו כל אותו חלק הגבוה העולה למעלה מן החוט הלא היה די בעוביו הקצר לבדו להיות כשר לקנה מכאן וא"כ מה אכפת לן אם לא ניטל הא לא גרע מכותל וזה ברור בכוונתו. ואחרי כל האמור אין עוד שום סמך כל דהוא להתיר בטלגרף שהגביעים קבועים בקנים מן הצד, ובהיות שכ"ת כותב שבעירו יש שני סוגי טלגרף, וסוג השני היינו שבראש הקנה מחובר פס ברזל ההולך מעל לעמודים ועל הפס הזה קבועים הגביעים שסביבם