זקן אהרן חלק ב לא

ברפש וטיט דהפינוי בהם אסור מה"ת אבל כשמוטבעות רק בקרח וכפור או שלג קרוש כיון דריסוק שלג אינו אלא שבות ומה"ת ראויות לנעול שוב שפיר חשבינן להו ראויות דכל שבות דרבנן אינו מעכב בזה וכמ"ש, וכן ראיתי כעת בס' מ"ב תיקון עירובין שכ"כ להדיא דדבר שבות אינו מעכב בדלתות, קנצי למלין הנני מסכים להתיר את עירו בטלטול עפ"י האופנים והתכנית שזכר כ"ת: והנני ידידו החותם ברגשי ברכה כי יהי ד' עמו ויעל מעלה במעלות תוה"ק כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן יח ב"ה עש"ק ב' חשון תרצ"ה פינה. רוב שלום כבני הרב וכו' מהור"ר שמואל דוד שליט"א אב"ד דק"ק פוסטב וכעת בק"ק לאקאטש קבלתי מכתבך המבשרני את אשר רחש לבך דבר טוב לתקן העיר בעירובין, ומפני שקשה להשיג רשיון מהשלטון לעשות צורת הפתח, תקנת ע"י דלתות של חבלים המונחות בתיבה העשויה לכך ועומדת אצל כותל בית, רק שסמוך לבית יש גינה המוקפת גדר ונמצא אפוא שגדר מפסיק בין הדלת לרחוב ואינן ראויות לנועלם ע"י החבלים כי הגדר מפסיק ולכן חושש אתה שלא תפול בפלוגתא דרבוותי בדין לחי העומד אחורי הגדר ועוד איזה חששות אשר יבוארו בתוך דברנו, ע"ז אשיב לך אל ירך לבבך בפעולה זאת כי היטבת מאוד לעשות ובעתות אלה אשר רבו הפורצים ומזלזלים בקדושת שבת תקנה גדולה וקבועה היא אשר ראוי אתה להודיה ושבח ולברכך ביישר כח ועמ"ש בסי' הקודם בשם התשב"ץ, והחששות שחששת אינם שווים למנוע בפני תיקון גדול כזה, אם חכם בני ישמח לבי גם אני בסברתך הנכונה לחלק בין לחי לדלתות ודוקא בלחי הוא דפליגי האחרונים ויש מהם שסוברים דלחי העומד אחורי גדר אינו מתיר והתם טעמא רבה איכא בזה משום דכיון דלחי אינו פתח גמור אלא דהיתירו משום היכרא וכשעומד אחורי גדר ואינו נראה ולית לי' היכירא חששו לפסול, וגם בזה נראה שיש לסמוך על המתירים משום דאפשר להוכיח מו הש"ס דבצוה"פ לא בעינן היכירא, והוא דבעירובין ד"י מיבעי התם אם צוה"פ מהני כשהוא גבוה יותר מעשרים אמה, ופשיט מברייתא דתני מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט כשיש לו צוה"פ א"צ למעט, ואע"ג דלמעלה מעשרים ודאי דלית לו היכירא כיון דלא שלטה בה עינא ואפ"ה בצוה"פ מהני, הרי להדיא דבצוה"פ לא בעינן היכר, וכ"ש בנ"ד בדלתות דהוי כמאן דסתום ולית בה פרצה כלל, ומה שהבאת מהחת"ס דסובר דבעי היכר בדלתות, אינו כן. דבחאו"ח סי' צ"ו כתב החת"ס דאפי' צוה"פ לא הוי היכר ודחה שם לכל הראיות שהביא הפמ"א דמצריך היכר ע"ש. קצרו של דבר דמחשש דבעי' היכר אין לחוש כלל בדלתות, ולא נשאר אלא החשש דבעינן דלתות שיהיו ראויות לנעול וכשעומד הדלת אחורי הגדר אינה ראויה לנעול דהגדר מפסיק. ואמנם בזה יפה מאד עשיית שצמצמת העמדת הדלת נגד פתח הגדר. נמצא דנגד הדלת לא נשאר עוד שום מחיצה. היטבת מאוד לעשות כן דעי"ז לא נשאר עוד שום חשש, וגדולה מזה ראיתי לגדול אחד מן האחרונים שהתיר בכה"ג שעומד אחורי הגדר אפי' במקום שמחיצת הגדר סותם באמת את הפתח ואינה ראויה לנעול כפי שעומד השתא ואפ"ה התיר מטעם שמן התורה אפשר לסתור את הכותל של הגדר גם בשבת כשסותר שלא ע"מ לבנות דשרי מה"ת והביא ראיה לזה מהתוס' בשבת ד"ק ד"ה פירות דמבטלי מחיצתא, דהקשו שם היכי מבטלי וממעטי הני פירות והא אמרי' בפ' חלון דכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט ואפי' אי מיירי הכא בפירות טבל שאינו ניטל בשבת מ"מ כיון דניטל מה"ת כו' ואמאי פטיר ע"ש, הרי להדיא דכל סתימה שמה"ת מותר לסותרה בשבת אע"ג דמדרבנן אינו רשאי אפ"ה לא חשיבה תו מחיצה, א"כ גם בנ"ד כיון דמה"ת רשאי לסתור כותל הגדר בשבת כשסותר שלא ע"מ לבנות אינה מיקרי מחיצה וממילא ראויה לנעול חשיבה, וכשאני לעצמי בחבורי זקן אהרן ח"ר סי' י"ט דחיתי דבריו מכמה טעמים, והעיקר דהא דכל הראוי ליטול אינו ממעט לא אמרי' כ"א במקום שהמחיצה מצד עצמה עומד להנטל וכמו התם במחיצה מפירות דדרך לנוטלם מן הבור לצורך אכילה, ודאי לנו שבודאי ינטלו, אלא שבשבת אסור לנוטלם מפני שהן מוקצה, ואיסור שמצד הדין מעכב ולכן אמרי' כיון דמה"ת שרי ליטלם אזלא גם המניעה הזאת, משא"כ בגדר ממש שאינו עומד לסותרו מה שייך לומר כיון שמותר מצד הדין לסותרו נתבטל המחיצה, הא הדין אינו אלא מתיר שרשאי לסותרו אבל אינו מכריח שיהא מוכרח לסותרו, וכיון שמצד עצמו אין דרך לסתור גדר שהוא חזק וקיים מה יועיל בזה מה שמן הדין מותר לסותרו, דאטו משום זה יסתרנו, וסברא זאת מוכרחת דאלת"ה א"כ היכי משכחת לכל גדר שיהא חשוב מחיצה נימא נמי דראוי לסותרו שלא ע"מ לבנות, א"ו דמצד שרשאי לסותרו מן הדין לא מיקרי ראוי לסתירה בדבר שמצד עצמו אינו עומד לסתור. והדין אינו אלא מתיר ולא מכריח וכמ"ש. וגדולה מזה הא כשהדלתות סתומות בעפר מפורש בש"ס דמיקרי אינו ראוי לנועלם אע"ג דהתם נמי ליכא איסור דאורייתא כשאין צריך לעפרה, ובע"כ משום דכיון דאין צורך להעפר דהא חזינן דלא קפדי שיתקבץ שם עפר כ"כ עד שיוסתמו ולא חשש להסירם מעט מעט כשהתחילו להתקבץ, וכיון שמצד עצמם אין דרך ורגילות להסיר העפר מיקרי סתימה מעליא, וכ"ש בגדר חזק וקיים שאינו עומד לסתירה מצד עצמו דהוי מחיצה מעליא, ודוקא בפירות דמצד עצמם ראוים ועומדים לנוטלם לאכילה ומתחלה הונחו בבור ע"מ לנוטלם אלא שבשבת הדין מעכב בכה"ג שפיר אמרי' כיון דמה"ת שרי אין מניעה גם מצד הדין, אבל לא בגדר חזק שמצד עצמו אין עומד לסתירה, ודאי דהוי מחיצה מעליא אע"ג שמצד הדין מותר לסותרו וזה ברור, ובחבורי שם הארכתי הרבה וא"צ לכפול הדברים, וגם זה לא הבאתי אלא להראות שכבר הורו המורים אפי' בגדר לומר שאינו מחיצה, אבל בנ"ד א"צ לזה דכיון דעומד נגד הפתח של גדר א"כ שם אין מחיצה וראוי לנועלו ומותר ודאי וגם במה שעשית דלת רק מצד אחד אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים לדידן שאין לנו רה"ר, ומה שעשית ע"י חבלים ולא ע"י חוטי ברזל, גם בזה היטבת לעשות כי מצד הדין מקיפין בחבלים וכמפורש בעירובין והחבלים נגללים יותר בנקל ונוח לנועלן, ומה שצדדת בהיתר עמודי הטלגרף ועלעקטרי ידוע בזה מחלוקת האחרונים הללו אוסרין והללו מתירין ובכה"ג שבסמוך לעמודי הטלגרף הועמדו עמודיו קטנים גבוהים י"ט לצורך חיזוק, בזה רבו המתירין