זקן אהרן חלק ב כט

דק"ה דהעומד בשעת יציאת נשמה של אחד מישראל חייב לקרוע משום דדמי לס"ת שנשרף, הרי דמדמינן להו זה לזה, ואי נימא דבשריפת ס"ת חייב כל אדם שידע ושמע מאחרים, גם במת הוי לן לומר כן דכשרואין מלוין למת, ואפי' אינו מלוה לו ג"כ רק שמע מאחרים שמת שיהא חייב. ולא אשתמיט שום פוסק לומר כן, ודוקא העומד בשעת יציאת נשמה דחייב מכלל דגם בס"ת גופא נמי אין חייב אלא מי שעומד באותו מקום ורואה בעיניו שריפת הס"ת הוא דחייב אבל למי שלא ראה בעיניו אין מקום לחייב כלל וכמ"ש בתחלת הדברים מרש"י ואגודה וחכ"צ ז"ל דס"ל כן: ועוד יש לצדד היתר בנ"ד עפמ"ש הטור ושו"ע ביו"ד סי' ש"מ דדוקא כשראו שורפין ס"ת בזרוע וכמעשה שהיה, דמשמע להדיא שהיינו כשאדם שורפה במזיד, ומה"ט העלה החכ"צ שם דאם נשרפה מעצמה בשעת שריפת ביהמ"ד אינו חייב. ובב"ח שם החמיר וכתב דלאו דוקא אם השורף היה ישראל אלא אפי' אם שרפה נכרי נמי חייב הרואה, אבל עכ"פ ע"י אדם בן דעת מיהא בעינן לכו"ע משום דאיכא חלול השם אם אדם שורף במזיד, ובנ"ד דמי שהפילה לארץ הוא אדם מטורף בדעתו וכיון דדעת שוטה לא חשיב דעת הוי כנעשה ממילא ומעשה קוף בעלמא וליכא חלול השם. ואינו חייב הרואה כזה לקרוע: ואמנם כל זה לא כתבתי כ"א להלכה ולהראות כלפי היכן הדין נוטה אבל למעשה, ובשגם בזה"ז דקרן התורה ירד עד לעפר ודאי דאי"א לעזוב מקרה כזה בלא שום תיקון, ובכדי להרים קרן התורה בהכרח להורות ככ"ת ובית דינו, ומזקנים נתבונן שאפי' בדורות הקודמים הרי הרחיד"א ז"ל גופא בס' ברכי יוסף שם לאחר שפסק דמדינא אין לחייב אפ"ה סיים בזה"ל אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו ושעתו וכן באגרות רמ"ז סי' ל"ו כתב ואם ששמע שנפל ס"ת מיד הנושא והרב גזר תענית בה"ב על כל הקהל, וכיוצא בזה מחומרות אחרות דרב העדה לפי ראות עיניו לפי מקומו ושעתו יזהר ויתקן כדי שיזהרו לעתיד עכ"ל, ועיין נמי בעקרי דינים חאו"ח סי' ב' בשם ספר שדה הארץ שסיים בזה"ל אך אה לא ראה הנפילה רק ראה מונח על הקרקע אפי' ממנהגא א"צ להתענות והמחמיר תבא עליו ברכה ע"ש, הרי גדולי האחרונים הללו אע"ג דלדינא סברי דא"צ להתענות אפ"ה המחמיר ראוי לברכה, ואפי' אותן שלא ראו כלל בעיניהם רק שמעו מהנפילה וכמ"ש להדיא באגרות רמ"ז ואם שמעו שנפל ס"ת ורב העדה כטוב בעיניו יעשה בזה לצורך שעה לעוררם ולפשפש במעשיהם גם בחסרון זהירות בקדושת ס"ת גם מצד שאר ענינים. ונהי דבמה שהחמירו להתענות נמי קשה להסכים עמהם למאי דקי"ל בתענית די"א ע"ב דבדלא מצי לצעורי נקרא חוטא וכמבואר באו"ת סי' תקע"א בת"ת ומלמדים, אבל מה שהורה כ"ת לעשות פדיון לצדקה ודאי שיפה הורה וברשות כל הגדולים שזכרתי אבוא להסכים על הוראתו ולומר לו בשם כולנו "יישר כח ותבוא עליו ברכה ועיין בירושלמי סוטה פ"ז בפסוק ארור אשר לא יקים התורה, זה החזן, ופי' הרמב"ן בפ' תבא שאמרו בדרך אגדה על החזן שאינה מעמידה כתקונה ולסגור היטב האה"ק ע"ש, ומכלל לאו אתה שומע הן שכל העושה דבר כדי להרים קדושת התורה ותפארתה נגדה נא לכל העם הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים את דברי התורה: ויתברך כ"ת וכל השומעים לקולו ברוב ברכות כברכת אהרן וואלקין. סימן יז ב"ה יום ב' דר"ח אדר תרצ"ג פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' מרדכי יעקב בערייש שליט"א אב"ד בק"ק דיסבורג, גרמניי. ראשית הנני בזה להביע לכ"ת רגשי תודתי אשר ירחש לו לבבי בעד פעולה הטובה והנחוצה אשר פעל ועשה לתקן עירו בעירובין, אשריו ואשרי חלקו אשר נפל לו בנעימים להיות ממזכי הרבים להצילם מחילול ש"ק, מחלקו יהא חלקי, ראיתי כל תכנית וטעמי ההיתר ועל כולם יש לסמוך על דברי המקילים בזה והלכה כדברי המיקל בעירוב כמ"ש הרא"ש בפ"ק דעירובין גבי פלוגתא דר"ח בר אבא ור"ה, ואין לחטט ולחפש חומרות בענין זה ומי זוטר מ"ש הרא"ש בתשובה סי' כ"א שהתמרמר מאוד על א' שהחמיר בצוה"פ שהוא מכשיל הרבים בחלול שבת, והתשב"ץ ח"ב סי' ל"ז כתב דדרך ת"ת לתקן עירובין ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה הוא או מינות נזרק בו, ולא רציתי כלל להאריך בזה בהיות שכבר פסקו האחרונים להתיר בכמו אלו, רק לפי שלי מה יקרו דבריו ובכדי להראות לו אות הכרת תודה הנני לבאר ולפלפל קצת בדבריו היקרים. הן החשש הראשון אשר בצד דרום ומעריב העיר סובב הולך נהר רהיין עם התפירות שלו הנקראות האפען וגדודים גבוהים כמה אמות אשר נבנו מאבנים גדולים ע"י בני אדם: וחשש אפוא כ"ת שמא יקרוש הנהר ויבוטל המחיצה כמ"ש המג"א והט"ז באו"ת סי' שס"ג שמחמירים בזה וכן שמא תעלה הנהר שרטון, והנה לבד שבעיקר הדבר יש פלוגתא דרבוותי וכמה פוסקים ס"ל דדוקא בים הוא דאחז"ל דחוששין שמא יעלה שרטון אבל בנהרות לא חיישינן לזה וכמ"ש הריב"ש סי' ת"ה ובמג"א סי' שס"ג סקל"א, אלא אפי' להפוסקים דלא מחלקי בין ים לנהר ואפי' בנהר נמי חוששין לזה, וכן משמע אמנם מלשון הריטב"א בעירובין דכ"ד בד"ה אין מחיצה ע"ג מחיצה וז"ל וא"ת גודא דנהרא איך חשיבה ניחוש דלמא מסיק נהרא שרטון ע"כ, הרי שכתב גם בנהר לחשש דשמא תעלה שרטון, נ"ל פשוט שהיינו דוקא בנהר שאין ספינות עוברות בתוכו ואין משגיחין על נקיונה בזה אפשר לחשוש שמא ברבות הימים תעלה שרטון ע"י עפר ואבנים המקובץ לתוכה, אבל בנהר גדול כנהר רהיין שספינות הולכות בה רצוא ושוב, ובשגם במקום הנמל הוא המקום שהספינות עומדות שמה עומדים משגיחים תמיד לראות אם עמק המים מתאים להחזיק הספינות שיוכלו לשוט שמה שלא יתנגשו באבן או בתל עפר ויהיה סכנה להספינה וחופרין שם תמיד ומנקין להשליך משם האבנים והחול המקובץ, ודאי שבמקום זה אין שום חשש לשמא תעלה שרטון כיון דעין צופיה ומשגיחין ע"ז שלא תארע כזה. וגם זולת זה כיון שבמקום הנמל נבנה גידוד אבנים גבוהים כמה אמות, א"כ דל מחיצת מי הנהר מכאן וסגי במחיצה של בנין הזאת וכמ"ש להדיא הט"ז שם סק"כ דבמקום שיש גידוד אין חוששין אפי' אם העלה שרטון: גם מ"ש דהגשרים שעל הנהר שנפתחים כמה פעמים ביום בזמן שספינות הגדולות עוברות ולא יוכלו לעבור תחת הגשרים אז מגביהים עצמם הגשרים ע"י כת אלקטריי ויעמדו כמו נד על שפת גדוד הנהר וא"ה הוו כמו דלתות דבראויות לנעול סגי אפי' כשאין מנעלים בועלים כאלו כבר התיר בס' אהל יעקב הובא בשע"ת