זקן אהרן חלק ב רמא

דלכאורה קשה טובא ע"ז דהא בספינה זה ויין סתם אמרינן התם דאפי' נתן כבר צריך להחזירו משום דשוכר מצי לקיים תנאו ובבית זה השוכר נמי מצי לקיים תנאו דא"ל אנא קאימנא והמשכיר לא מצי לקיים תנאו, וכן בנ"ד הקהלה מצדם יכולים לקיים תנאם ולתת לו לשחוט, רק המניעה היא מצד השו"ב, וכן יקשה קושית הפוסקים מהא דאיתא בש"ס גבי חמור שמת בדרך דאין משלם כ"א בעד הדרך שכבר הלך ולא בלהבא אע"ג דה"נ אי"א לחזור ע"ש בסמ"ע ונה"מ שמחלקים בכמה חילוקים, ואכן בחבורי לחו"מ סי' שי"ב כתבתי שבאמת אין חילוק ביניהם כלל והא דאמרינן גבי חמור בנותן לו שכר חצי הדרך היינו משום דלרב מרא דהאי מימרא מיירי כשיש בדמי הנבילה לשכור ורק משום דלא מכלינן קרנא לא שכרינן, וכיון שבאמת יש בדמיו לשכור הרי לא הופסד. כל השכר ומן הדין היה משועבד חמור זה לשכור אחר בדמיו ורק משום דלא מכלינן קרנא להכי לפחות מנכה לו משכרו, אבל כשאין בדמי הנבילה לשכור שהופסד לגמרי הוא פסידא דשוכר לגמרי ושלו הופסד ומזלו גרם, ולפ"ז אין חילוק בין בית לחמור דגם בחמור כשהופסד לגמרי פסידא דשוכר ומיושב דעת מוהר"ם פדואה דגם בחמור היכי שאין בדמיו לשכור פסידא דשוכר כיון שאי"א בחזרה, ולפ"ז בנ"ד נמי שאי"א בחזרה הוי פסידא דקהלה השוכרים, אלא דלדינא לא קי"ל הכי דהפוסקים פסקו סתמא דא"צ לשלם גבי חמור כ"א בשביל חצי הדרך ואפי' כשאין בדמי הנבילה לקנות, וצ"ל דדוקא לשיטת רש"י דס"ל גם בבית דמזלי' דשוכר גרם ולהכי גם בחמור יסבור הכי, אבל לדינא לדידן דקי"ל גם בבית זה שא"צ לשלם כ"א בעד העבר משו"ה פסקו גם לגבי חמור כן, והיוצא מזה דלדידן השתא דקי"ל כרוב פוסקים דא"צ לשלם בעד להבא בשריפת בית ובשוכר חמור, ה"נ בנ"ד א"צ הקהלה לשלם בעד זמן שלא עבד, ורק לרש"י וסייעתו יש מקום לחייבם: ואמנם שוב ראיתי שבנ"ד לכו"ע אין הקהלה מחויבים ואפי' לרש"י וסייעתו, דמטעם חזרה אין לפוטרם, אפ"ה פטורים מטעם ניכוי, דהא קי"ל דכל היכי שאין מכת מדינה הוי פסידא דפועל, וה"נ בנ"ד לא מכת מדינה הוא אלא מכה יחידית דמכת מדינה לא נקרא כ"א היכי שהגזירה או האונס היה על רוב העיר וכמו באשתדף רובא דבאגי בב"מ דק"ג דהיינו רוב השדות של אותה הבקעה, ולרמב"ם רוב שדות של אותה העיר אבל בנ"ד דמה שגזרה הממשלה לילך למלחמה אינה אלא על מיעוט העיר ולא על רובה ואין זה מכת מדינה וכמו בנתהוה שינוי אויר וברחו המיעוט מן העיר דלא הוי מכת מדינה וכמ"ש בתשובת מהר"ם פדואה וברמ"א חו"מ סי' של"ד, ולא דמי למה שהביא המרדכי בפ' האומנים בשם מהר"ם מרוטנבורג דאם גזר המושל על המלמדים שלא ילמדו דהוי מכת מדינה אע"ג שאין זה אלא על רוב המלמדים ולא על רוב עיר דהתם מיהא המלמדים כולם נכנסו באונס זה ולגבי מלמדים נקרא מכת מדינה, וה"נ אילו היתה הגזירה על שוחטים, ששוחטים יצאו למלחמה היה נקרא זה שפיר מכת מדינה אע"ג שאינם אלא מיעוטא של אנשי העיר. דבמכת מדינה לא בעינן שכל אנשי העיר אפי' אותם שאינם שייכים לסוג גזירה ואונס זה, יכנסו כולם בתוך האונס, אלא רק אם רוב השייכים לגזירה זו עבר עליהם הגזירה הוי זה מכת מדינה. וכמו באשתדף רוב באגי אע"ג שרוב אנשי עיר שאין להם שדות לא נכנסו באונס זה, אפ"ה כיון שרוב השייכים לזה והם בעלי השדות הוי שכיר מכת מדינה, אכן הכא גזירת מלחמה לא על מנין ורוב אנשים מיוחדים הוי הגזירה אלא על מיעוט אנשים וכה"ג דלא רוב עיר ולא רוב שוחטים נגזר עליהם גזירה ודאי דלא למרא מכת מדינה, ועוד דאפי' אם הגזירה הי' על שוחטים דאז הוי באמת מכת מדינה אפ"ה אינה כשאר מכת מדינה דפסידא דבעה"ב אלא כאונס דעלמא דהוי פסידא דפועל דנראה פשוט שדוקא אם השוחט מצדו עומד הכן לעשות מלאכתו אלא שהעיכוב הוא שהמלאכה נתבטלה וכמו פסק הנהר הגדול שהפעולה נשמטה מלפני הפועל אבל הפועל מצדו מוכן לעשותה, בזה אמרי' דבמכת מדינה הוי הפסד על בעה"ב, אבל בנ"ד שהמלאכה קיימת דלא כלו רגלי בהמה ותרנגולים מן השוק ורק העיכוב הוא מצד השוחט, הוא הפועל אינו מוכן למלאכתו וא"כ למה יסבול בעה"ב מזה דהא טעמא דאמרי' במכת מדינה ההפסד על בעה"ב משום הא דגזרי עלה, ולא שייך זה אלא כשנתעכב רק מצד בעה"ב ולא כשנתבטל מצד הפועל, ולא דמי לההוא עובדא דמהר"ם מרוטנבורג כשגזר המושל טל המלמדים שלא ילמדו דהוי מכת מדינה, דהתם מוכן המלמד ללמוד אלא שאין מניחים אותו, אבל בנ"ד שהשוחט עזב את עירו ואינו מוכן לשחוט הוי זה פסידא דשוחט, ועיין בעה"ש סי' של"ד שכתב כה"ג בכוונת הרמ"א חו"מ סי' של"ד שכתב דאם נתהוה בעיר שינוי אויר וברחו הוי כשאר אונס והוי פסידא דפועל או המלמד, דהיינו נמי אפי' ברחו כולם או רובם הוי מכת מדינה ופסידא דבעה"ב וע"ש בש"ך ומפרשי השו"ע שהאריכו בזה, אכן מדסתים הרמ"א משמע דבכל אופן ההפסד לפועל אפי' כשברחו רובם דהוי ודאי מכת מדינה אפ"ה ההפסד לפועל דטעם דכיון דהמלמד או הפועל ברחו ג"כ והשמיטו א"ע ממלאכה אין מחויב תו הבע"ב לסבול מזה ע"ש שהביא ראיה לזה: ובתשובת מוהר"ם פדואה סי' כ"ו הביא ראיה לזה נמי מלשון ההג"א פ' האומנים מקור הך דינא דשינוי אויר דאפי' כשכולם ברחו מחמת שינוי אויר דלא הוי מחמת מכת מדינה וז"ל התשובה הנ"ל למה הניח ההג"א ענין חולי הנער אשר נתעסק בו ובא לדבר בגזירת המושל שהוא מכת מדינה, היה לו לומר אם החולי היא מכת מדינה שרבים הם החלו כמו בדבר או שאר חלאים המתרגשים בהשתנות העתים אלא ודאי אין כוונת ההג"א על הרוב רק על הכלל כולו שכל המלמדים בטלים ובחולי לא ימצאו דבר זה וכו' עכ"ל, ובש"ך השיג ע"ז מהש"ס דב"מ דהיכי דאשתדף רובא דבאגי הוה מכת מדינה ע"ש, ולמ"ש מיושב קושית הש"ך דלא דמי לאשתדף באגי דהפועל מוכן לעשות המלאכה משו"ה הוי פסידא דבעה"ב, אבל בגזירת המושל או בדבר דהמניעה הוי נמי מצד המלמד ולכן פסידא דידיה, ולפ"ז הדברים ק"ו לנ"ד, השתא בשינוי אויר דגם התינוק ברת ואיכא מניעה גם מצד בעה"ב אפ"ה כיון שגם מצד המלמד איכא עיכוב הוי פסידא דפועל וכסתימת הרמ"א, כ"ש בנ"ד דהבע"ב מצדם היו מוכנים לתת לשחוט וכל העיכוב אינו אלא מהשוחט דפסידא הוי דידי' זהו הנלע"ד דבנ"ד הוי פסידא דשוחט לכו"ע: והנה כ"ת רצה להוכיח מסוגיא דהוריות ד"ט דבעי רבינא מרנב"י נשיא שנצטרע מהו מידחא קדחי או מפטר פטור א"ל דילך או דגזא ופרש"י דאי מגזא דילי' פטור משום דגם נשיא שנצטרע ועבר מנשיאותו אפ"ה אינו בא לידי עניות, והבין כ"ת דכוונת רש"י דמשו"ה אינו בא תו לידי עניות משום דגם לאחר שממטרע מקבל שכרו, דאי לאחר כך אינו מקבל שכירותו