זקן אהרן חלק ב רלו

בחשבון החלוקה, וגם מה שירצה כ"ת לפשר ולתת לאחד הבודקע עם החנות כדי שיהא כל חלקו בצד אחד, יישר כחו אם יהא בידו לפשר כן ומקום יש לזה גם מדינא שיהא כל נכסיו בחד גיסא, ומה שחושש שמא לא יסכים עמו בורר שמצד השני, ובפשרה הלא בעינן דעת כולם כמבואר בחו"מ סי' י"ב, גם בזה יפה ראה בשער המשפט דבג' דיינים הולכים אחר הרוב. וידע נא ידידי כי לא רק השער המשפט סובר כן אלא גם בתשובת הרשב"א מבואר כן, ובתשובה המובא בב"י ס"ס י"ג וז"ל דעו כי כל שקבלו עליהם ד' או ה' או יותר אז נחית לדעות אבל בשלשה סתם דייני' כב"ד דתלי' ברוב דעות ע"ש, הרי להדיא דדוקא ביותר מג' אמרי' דאין הולכין אחר הרוב מדנחתי למנינא הקפידו שיהא דעת כולם, אבל בג' דיינים דינם כב"ד דהולכין אחר הרוב. וראיה ברורה לזה מדברי התוס' בסנהדרין ד"י ד"ה תסגי הביאו הירושלמי דמפרש דלכן פשרה בג' משום דצריך הכרע והיינו שאם השנים יהיו חולקים דהא השלישי מכריע ע"ש, ואילו צריך דעת כולם מה הכרעה שייך בזה, אע"כ דבג' דיינים דינם כב"ד דאזלי' בתר רוב. מסקנת הדברים הבית יחולק לחלקים שווים והחלקים יהיו אחד גיסא ואז לאחר חלוקה יכתוב ר' הערש לר' שלום את חלקו ושלו' על ישראל ודייניהם: כנפש המברכם בברכת אהרן וואלקין. סימן קמא ב"ה צו"ג שנה טובה ומבורכת לפ"ק פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר יוסף מרדכי בלום שליט"א אב"ד דגאליגארי. ע"ד שאלתו היכי דיינינן בקנה קרקע ונתן ערבון (אדרוף) והלוקח רוצה לחזור אם צריך לקבל מי שפרע כמו בקניית מטלטלים ע"י כסף, או שמא בקרקע לא דיינינן מי שפרע, ואם כי ערבים עלי דברי כת"ר אשר האריך בדברים חריפים ושנונים. אכן אנכי אין רצוני עוד להתעכב ולפלפל הרבה בדין זה בהיות שרוב גדולי הראשונים פסקו דיש מי שפרע גם בקרקע במקום דלא קנה קנין גמור בכסף וכמ"ש בב"י חו"מ סי' ר"ד, ובתשובות משכנות יעקב חחו"מ סי' מ"ו האריך שגם דעת הרי"ף וסייעתו סוברים כן, וגם התוס' בב"מ פ"ק גבי מוכר שדה לחבירו ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק יכול לחזור בו. והקשו התוס' דאי איירי כשלא נתן מעות פשיטא דכשלא החזיק יכול לחזור דאפי' מי שפרע ליכא כשלא נתן מעות, ואי כשנתן מעות אמאי יכול לחזור כיון דקנה בנתינת המעות כמו בחזקה אם לא דנוקמי במקום שכותבין השטר דלא קנו בכספא כו', משמע להדיא מדבריהם דבמקום שכותבין שטר ניחא וכשנתן מעות דלא קני רק למי שפרע, וכן מבואר להדיא בכתובות פ' מי שהיה נשוי, ואחרי כל אלו הגדולים מה מקום עוד לפלפל בזה ובודאי דכוותייהו נקטינן. ותמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להרהר אחר הנהו רבוותי, רק זה מצאתי לנכון להעיר על שני דברים עקריים מה שכ"ת סתם ולא פירשם במכתבו, והם דברים עקריים בכגון דא: א) גוף הקנין היכי הוי, אם נתן לו הערבון מקצת הדמים בתורת פרעון. והיינו שאמר לו הרי לך כעת מקצת מעות כך וכך והמותר אתן לזמן פלוני. או שאמר לו הרי לך מקצת מעות לקנין ואם אחזור בי יאבדו מעותי, שזהו רק כערבות ומשכון שלא יחזור בו, ואילו כן אמר אין זה קנין ושניהם יכולים לחזור מן המותר, ואפי' שניהם המוכר והלוקח רוצים שיקנה עי"ז כל הקרקע לא מהני, הן אמנם דהרמ"א תו"מ סי' ק"צ סעיף י' הביא דבפירש שיקנה כולו מהני, אכן עיין בסמ"ע שם ס"ק ט"ו בשם רש"י והטור שאף אם הלוקח אמר לו שירצה לקנות כולו אפ"ה לא מהני לקנות אלא כנגד מעותיו, ואף שהסמ"ע סיים דהיינו דוקא אם המוכר לא גילה דעתו שמקנה לו את כולו. אבל בחבורי חשן אהרן שם הוכחתי דאפי' גילה המוכר דעתו שמקנה לו כולו נמי סובר רש"י דלא מהני, דז"ל רש"י בב"מ דמ"ח ד"ה בזמן שא"ל ערבוני יקון שלא נתנו בתורת תחלת פרעון כ"א בתורת שערבון זה יקנה הכל עכ"ל, ובתוד"ה בזמן הקשו דהא כ"ש הוא דאם התנה בפירוש שיקנה הכל דמהני ע"ש, וכתבתי ליישב שיטת רש"י דמה דקי"ל דהיכי דנתנו בתורת פרעון שאז גם בנתינת פרוטה קונה כל המקח אין הטעם משום דקנין כסף האמור בתורה סגי אפי' בנתינת מקצת כסף, שזה אי"א לומר דהא קנין כסף מעפרון ילפינן והתם פרע לו בעד כל המקח, וא"כ מהיכי תיתי שנאמר מעצמנו שאפי' בפרוטה קונה הכל, אלא דהא דמהני גם בפרוטה היינו משום דהשאר זקף במלוה וכמ"ש רש"י להדיא כן, ושפיר מהני משום דאמרי' שבאמת קבל המוכר כל הפרעון רק אח"כ הלוה לו, ואפי' אם לא זקף בפירוש במלוה אלא שנתן סתם אמרי' נמי דכיון שירצו שניהם שהקנין יועיל ולא יוכל להועיל עד שיקבל דמי כולו אמרינן דהוי כאילו זקף בפירוש במלוה והוי כקיבל דמי כולו, אכן לא שייך זה כ"א במקום שירד לפרעון והפרוטה שנתן לו היתה בתורת תחלת פרעון, בזה אמרינן שפרע כולו אלא שהמותר נזקף במלוה, אבל בזמן שא"ל ערבוני יקון שלא נתן כלל לפרעון אלא שנתן לו הערבון לחיזוק הקנין ולא שייך בזה לומר דהמותר יזקוף במלוה, משו"ה לא מהני כ"א לקנות כנגדו ומשום דקנין כסף אין מועיל כ"א בעד פרעון, וביותר ביאור נראה כוונת רש"י דסובר דקנין כסף אין זה כמו קנין סודר דקבלת הסודר עושה הקנין, היינו בההיא הנאה דמקבל גמר ומקנה, ואמנם בקנין כסף לא אמרינן דבההוא הנאה דמקבל הכסף גמר ומקנה ונשתעבדו זל"ז שאין אחד יכול לחזור, אלא שורש קנין כסף הוא פרעון הדמים בעד החפץ, וזמ"ש רש"י לחלק בין נתנו בתורת פרעון לאומר ערבוני יקון, דבתורת פרעון שפיר קנה דזהו קנין כסף, אבל אם אמר לו יקון, פי' שנתן לו הכסף בתורת קנין, היינו שע"י פרוטה זאת ישתעבדו זל"ז וזה לא כלים הוא דאין זה קנין כסף, ולפמ"ש בכוונת רש"י א"כ ממילא שאפילו נתרצו שניהם נמי לא מהני דכיון דאין זה קנין כסף וכאילו לא עשה כלום, ומה יוכל להועיל רצונם בזה, וזה נ"ל ברור בכוונת רש"י וכ"ה נמי דעת הטור, ולכן צריך להתבונן באיזה אופן נתן הערבון, דאם אמר לו אם אחזור יאבדו מעותי וכדרך רוב הסוחרים דנהיגי לומר כן אז אין זה כלים ובודאי שגם מי שפרע א"צ לקבל החוזר: ב) לא ביאר כת"ר סבת החזרה דאם סבת החזרה הוא בשביל שהוזל מחיר הבתים א"צ לקבל מי שפרע וכמ"ש בש"ס ב"מ דע"ב איחור דאמרי' הכי בחד תרעא בתרי תרעי לא אמר ועיין בתוס' ב"מ דמ"ז שכתבו בשם ר"ת ואפי' משום יוקרא וזולא יכול