זקן אהרן חלק ב רכז

היא גרמה נותן כשער הזול אבל אם הראשונות היו בזול והוקרו אינו חייב לשלם לה ביוקר אלא דמי אותן שנים כעין שגזל עכ"ל. ואי נימא כהש"ך שחולק על רש"י וס"ל דבלא התנה אף שהעיכוב היה מן הלוה מ"מ א"צ לשלם לו מטבע שהלוהו, א"כ התם נמי כי חייב עצמו במזונות ה' שנים אמאי אם הוא גרם נותן לה כשעת היוקר, וכי מי עדיף מה שחייב עצמו לזונה והוא בזמן היוקר ממה שלוה ממנה חטים בעינייהו בזמן היוקר והוזלו דנותן לה כשער הזול, א"ו כיון שהוא גרם שלא שילם לזמנו גרע טפי וחייב לשלם כשעה שחייב עצמו, וכ"ש אם לוה מעות לזמן וממנו היה העיכוב שלא שילם בזמנו ואח"כ נפסל המטבע דצריך לשלם מטבע טובה, ובחבורי לחו"מ הארכתי ואכ"מ, ואכן כעת נ"ל להוכיח כהש"ך ודלא כרש"ל, דהא טעמא דרש"ל כתב הפלתי ביו"ד סי' קס"ה דהוא משום דינא דגרמי כיון דהמלוה תבע והלוה דחה אותו בלך ושוב א"כ גרם להזיקו ע"ש מלתא בטעמא דכה"ג חייב משום גרמי, והא ידוע שיטת הראב"ד המובא בחו"מ סי' ס"ו סעיף כ"ג דאע"ג דמוכר שט"ח וחזר ימחלו חייב המוחל לשלם ללוקח מצד גרמי אפ"ה יורש כשמוחל לעצמו אינו חייב לשלם ללוקח משום דגרמי אינו אלא כשמתכוון להזיק ולא היכי דכוונתו לטובת עצמו וע"כ אפי' ר"נ דסובר דינא דגרמי מ"מ התם בקריבתי' דפ' הכותב דפטור במוחל משום דמתכוון לטובת עצמו ליכא גרמי, ולכן גם בנ"ד שהלוה לא נתכוון להזיק למלוה אלא משום טובת עצמו לדחות התשלומין איך אפשר לחייבו מטעם גרמי, הן אמנם שכולם הרעישו על שיטת הראב"ד שזהו נגד סוגית הש"ס בב"ק דפ"ט שהביא שם לסייע לתקנת אושא מהא דתני שמעידין אנו שגירשה ונתן כתובתה דאין משלמין רק טובת הנאת כתובה ואי אמרת ליתא לתקנת אושא לזבני לגמרי, ולראב"ד קשה דהא אפי' אמרת ליתא לתקנת אושא לא מצי מזבנה לגמרי דהא מ"מ אם מתה הבעל יורשה וימחול לנפשי' ולא יצטרך לשלם גם מדינא דגרמי כיון דלא נתכוון להזיק אלא להנאתו עשה ועיין בנתיבות שם סקל"ז שהביא קושיא זו לקושית העולם, אבל באמת גם לקושיא זאת יש תי' מספיק עפמ"ש התוס' בב"ק שם דתזבון כתובתה במעמד שלשתן דאינו יכול למחול לר"מ דס"ל מעמ"ש קונה, ותי' דבכתובה אין מעמ"ש קונה כיון דאין החוב ברור דשמא תמות היא קודם ויירשנה בעלה ומחיים לא ניתנה כתובה לגבות כלל, ומעתה זהו דוקא אחר תקנת אושא אז אין החיוב ברור דשמא תמות וירשנה ואף אם תמכור יוציא הבעל מיד הקלוחות, אבל קודם תקנת אושא דמכירתה מכירה דק שהבעל יוכל אח"כ למחול לעצמו, א"כ שהחיוב ברור הוא עכ"פ א"כ ממילא לא תוכל לזבון כתובתה לגמרי במעמ"ש דאינה יכולה למחול וכאן מהני שפיר המעמ"ש כיון שהחיוב הוא ברור דלמ"ד דליתא לתקנת אושא אין הבעל מוציא מיד הלקוחות, ועיין בס' מעיין גנים שחי' כן אלא שדחה לתי' זה דהא הבעל לא ירצה להיות במעמ"ש ולהפסיד ירושתו, ואע"ג שהתוס' הקשו דתזבין במעמ"ש, היינו שתמכור בטובת הנאה דאז לא מפסיד מידי אבל במכירה לגמרי הרי מפסיד ירושתו ע"ש, אבל במחכ"ת דיחוי זה חוזר ונראה ונעלם ממנו מ"ש בשמ"ק שם דשפיר כופין הבעל להיות במעמ"ש וראיה מב"ב פ' מי שמת האומר הלואתי לפלוני ופי' שם משום דאיתא בבריא ואם אין כופין את הלוה בכך אינו בבריא אע"כ דכופין ע"ש, ולפי האמור יצא שיטת הראב"ד ברורה ולא רק שאינה נגד סוגית הש"ס דב"ק אלא נהפוך הוא דמש"ס דב"ב יהיה ראיה עצומה לדבריו. דהכי איתא התם כוף ל' ההיא דאמר לחברי' מאי בעית בהאי ארעא דדידי הוא א"ל מפלניא זבינתי' א"ל פלניא גזלנא הוא וממני גזלה א"ל והא אמרת לי לקנותה ממנו א"ל השני נח לי הראשון קשה, וכ"כ הטו"מ חו"מ סי' קמ"ו דטענתי' טענה ויכול להוציא הקרקע מיד הלוקח. ולכאורה קשה טובא למה לא יתתייב בדינא דגרמי דהא על פיו הוציא הלוקח המעות לאיבוד ומ"ש מלך ואני אבוא אחריך חו"מ סי' י"ד שמחויב להחזיר כל ההוצאות שהוציא הלה על פיו, אע"כ כשיטת הראב"ד דבמקום שלהנאת עצמו עושה ואין כוונתו להזיק אינו חייב מטעם גרמי ולכן התם בב"ב דמשום טובת עצמו מפני שהשני נח לו להזיק לזה אין לחייבו מטעם גרמי, ולא דמי ללך ואני אבוא דלא בא לידו שום טובה עי"ז שמפסיד לזה מעותיו חייב שפיר מטעם גרמי, ובחבורי זק"א מהדו"ק סי' קט"ו הארכתי ע"ש, ואחרי כל זה צדקו דברי הש"ך דס"ל דאפי' כשעבר הזמ"פ אין הלוה מחויב להשלים כיון דלא נתכוון להזיק רק להנאת עצמו אין בזה חיוב גרמי, וכ"ש בנ"ד שהירידה היתה בתוך זמן פרעון שלא היה עוד שום חיוב על הלוה לשלם ולא פשע כלל במה שלא שילם קודם דודאי ההפסד על המלוה אליבא דכו"ע: ועוד בה שלישיה להיתר דהא החו"ד ביו"ד סי' קס"ה חידש דכל מה שאנו דנין אם מחויב הלוה להשלים או לנכות שינוי המטבע, היינו דוקא כשהמטבע ראשונה נפסלה לגמרי ואין שם מטבע עליה כלל והוא התנה לתת מטבע, אבל אם רק הופחתה מכמות שהיה וכגון שהיה הדינר כ"ה דינרי כסף והעמידו המלך על כ' ודאי דאין משלם לו רק המטבע שהלוה לו דהא עדיין שם מטבע עליה רק שהוזל וכמו בסאה בסאה והוזל שאינו נותן לו רק סאה שהלוהו, ולפ"ז בנ"ד שהדולאר לא נפסל לגמרי ועדיין שם מטבע עליה רק שהוזל ודאי שאין משלם אלא הדולארין שהלוהו: ועל ארבעה לו אשיבנו טעם רביעי דהלא בטח כבר ראה כ"ג שכבר יצא דינא דמלכותא שאפי' בהתנה לשלם בזהב אין מחויב לשלם כ"א דולארים דהאידנא, וכן פוסקים למעשה בכל ערכאות השלטון וכבר כתבו כל הפוסקים דבעניני שינוי המטבע דינא דמלכותא דינא לכו"ע משום דזה מעיקרי יסודי המלוכה וכמ"ש הרמ"א והש"ך יו"ד סי' קס"ה וכ"פ כל הפוסקים, ומכל הלין נלע"ד שמנקודת הדין א"צ הלוה להשלים הפחת ויוכל לשלם לו בבנקנאטי דולרים דהאידנא ותו לא מידי: והנני גיסו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קלז ב"ה ערב סוכות תרח"ץ פינסק. כבוד בני הרב וכו' מהור"ר יצחק אלחנן שליט"א הגאב"ד דאנטאפאל. ע"ד העובדא שבא לידך באיש אחד, נפח, שיש לו בעירך בית עם פליאץ גדול, אך כל העת היה דר בכפר סמוך לעיר שהיה לו שם ג"כ בית וחנות של נפחים והיה עוסק שם במלאכת הנפחות זה ח"י שנה, ואכן כעת ששעת חירום שנו כאן במדינתנו והגזירה מתותה בעיקר על יושבי הכפרים אשר כמעט שסכנה