זקן אהרן חלק ב רכו

דמתני' עכ"ל, הרי להדיא שב"נ סובר דבהלוואה אין חילוק בין אבק רבית לרבית קצוצה לענין דיוצאה בדיינין וגם אבק רבית יוצא בדיינין, ועיין בפנ"י מ"ש שם לתרץ לשון רש"י דנראה דבריו סותרים זא"ז בתוכ"ד דתחלה כתב ומיחזי כרבית וכרבית קצוצה דמי, דלשון זה משמע שרבית קצוצה ממש לא הוי, ואח"כ כתב דאין אבק רבית בהלואה ומשמע דרבית קצוצה ממש הוי, וכתב לתרץ דודאי רבית קצוצה לא הוי כ"א בשקצץ בשעת הלואה אבל התם דלא קצץ מעיקרא לשם רבית ואף אם קצץ אין ההוספה ידוע דשמא לא יעשה פירות להכי ודאי דלא הוי רבית קצוצה ממש אלא רק כר"ק לענין שיוצא בדיינין ע"ש, הרי עכ"פ גם לדבריו לענין דיוצא בדיינין הוי כרבית ממש, וא"כ ה"נ נפרש דמה דקאר"נ דצריך להעלות לו שכר, היינו בדיעבד ויוצא בדיינין דבהלואה אין אבק רבית. ודברי רש"י אלו הם הערה נכונה להלכה זאת דבהלואה אין אבק רבית ובכל אופן יוצא בדיינין. ובחיבורי לב"מ הארכתי הרבה במקצוע זה ואכ"מ. ורק מפני שלא נשאלתי ע"ז אין רצוני להשיב בזה, ובודאי כדין עשו ע"צ ההיתר, וחלילה לחשוד בהעלמה משנה מפורשת דלא ישכור הימנו בפחות ורק כמעורר באתי בזה: ועתה אבוא להשיב במה שנשאלתי אם מחויב הלוה לשלם בעד הדולארים לפי קורס הקודם שהיה בשעת הלואה, הנה מה שהמלוה מתבצר בטענה שיש לו וועכסלען על זלוטעס והוי זה כהתנה שישלם לו בזלוטעס לפי קורס הקודם, טענה זאת לית בה מששא כלל, התנה לא מיקרי כ"א כשהתנה בפירוש שאם יופחת המטבע ישלם לו לפי מתיר הקודם. אבל זה לא התנו, ומה שנתן לו הוועכסלען היינו משום דבשעת מעשה לא היה שום נ"מ לשלם בדולרים או בזהובים, ולא עלה על דעת שום אחד מהם שיהא אח"כ שינוי השער, וכולם עשו כן בלי שום הקפדה לכתוב וועכסלען בזלוט' או בדולרין, אבל תנאי מפורש שמקבל על עצמו שינוי השער לא היה ביניהם, ולכן פשוט שלא נוכל לחשוב זה כתנאי מפורש והסכמה על ירידת השער, וכיון שתנאי מפורש אין כאן וסתם הלואה היא זו, ממילא פשוט אצלי שא"צ הלוה לשלם אלא דולרים דהאידנא לפי הקורס ששורר כעת, מטעמים הללו, חדא דעיקר דין במלוה על המטבע ופחתו ממנה אם צריך לשלם הפחת, בפלוגתא דרבוותי תלוי, דהראב"ד סובר שדוקא בהוסיפו על המטבע הוא דקאמר בש"ס ב"ק דצ"ז דאם היה ההוספה יותר מחמש צריך לנכות לו ומשום איסור רבית הוא, אבל בנפחת המטבע כמו בנ"ד דחשש דרבית לא שייך א"צ הלוה להוסיף לו כלל אלא נותן לו כפי שעומד בשעת פרעון. ואפי' לשיטת הרי"ף והרא"ש דגם במלוה על המטבע ופחתו ממנה אם הפחת הוא יותר מחמש מחויב הלוה לשלם כשוויו הראשון שבשעת הלואה ואע"ג דרבית לא שייך בנפחת אפ"ה מחויב להשלים הפחת מטעם דאין זה סברא שהלוה ישתכר במעות המלוה והמלוה יפסיד הקרן שלו שיחזיר לו חמשים בעד מנה וכמ"ש הסה"ת הובא בביאורי הגר"א יו"ד סי' קס"ה וכן פסק גם הטור ומחבר יו"ד שם. אבל היינו דוקא באחד מתרי גווני הללו, או שע"י הפחת הוקרו הפירות באופן שהמלוה לא יכול לקנות במטבע דהאידנא אותו סכום פירות שהיה יכול לקנות במטבע שהלוה לו, ונמצא דשינוי ירידת השער גרם הפסד למלוה, בכה"ג אמרינן דאין זה סברא שהמלוה יפסיד, או אפי' אם ירידת המטבע לא גרם שינוי במתיר הפירות והפירות לא הוקרו כלל, אלא שהמטבע שהלוהו היה של נסכא, זהב או כסף, ומתחלה בשעת הלואה היה משקל המטבע כך וכך גראס זהב ועכשיו נפחת משקל הזהב. דאכתי יש הפסד למלוה בשיעור מסקל הנסכא, ודוקא בתרי גווני הללו הוא דמחייבי ללוה להשלים הפחת, וכדבריי מבואר להדיא בש"ס שם בבעיא דרבא מרב חסדא במלוה לחבירו על המטבע בב"ק שם ובכל הסוגיא שם דפריך הש"ס והא קזיילי פירי א"ר אשי חזינא אי מחמת מטבע זיל מנכה לי' אי מחמת תרעא זיל לא מנכה לי' ופריך תו והא קשבח לענין נסכא כו' ע"ש. הרי להדיא דכל עיקר השקלא וטריא שבש"ס אם מחויב הלוה להשלים, הרי להדיא דדוקא כששינוי המטבע גרם שינוי במחיר הפירות או במשקל הנסכא באופן דהמלוה בא לידי הפסד ע"י שינוי המטבע או בסכום הפירות או במשקל הנסכא בזה שפיר פסקו דמחויב הלוה להשלים הפחת ומשום דאין זה סברא דזה ישתכר ע"י המעות וזה יפסיד וכמ"ש. אבל בנ"ד דההלואה לא היה במטבעות של נסכא אלא באסיגנניות של נייר ושטרי המדינה דלא שייך בזה הפסד פחת הנסכא, וגם זה עינינו רואות דכל הסחורות שבמדינה לא הוקרו כלל מיום שירד הדולאר וכל אותו שיעור וכמות הסחורה שהיינו קונים בעד דולאר לפני שנתיים בשעה שעמד במחיר קרוב לט' זהובים, קונים כעת גם לאחר שירד כ"כ, דכמו דמחיר הדולאר ירד לעומת זה ירדו גם מתיר הסתורות, באופן שלמלוה אין הפסד מירידת הדולר לא במשקל הנסכא ולא בשיעור הפירות וא"כ משום מאי נחייבי' ללוה להשלים לו הפחת אחרי שאין לו שום הפסד, וגדולה מזה דאפי' הלוהו מטבע של נסכא והפחת היה בנסכא גופא נמי לא היה מחויב הלוה להשלים הפחת בכה"ג דליכא שינוי במחיר הפירות והפירות לא הוקרו בשביל הפחת, ומטעם דהלוה הא יכול לסלק הלוואתו אפי' בשוה כסף במקום שיש לו פסידא ויכול לקנות פירות ולסלק חובו בפירות, וכיון דהפירות לא נתייקרו אין לך שוה כסף גדול מזה ויכול לסלק במטבע זו כמו בשאר שוה כסף וכמ"ש התו"ד הלכות רבית סי' קס"ה אות ד' ע"ש, ולפ"ז כ"ש בנ"ד דתרווייהו למעליותא איתא דהשינוי לא גרם הפסד למלוה לא בפירות ולא במשקל הנסכא דאין מחויב כלל להשלים הפחת ויכול לסלקו בדולרים לפי הקורס דהאידנא, הא חדא: ועוד טעם ב' להיתר, דהא ירידת הדולארין היה בתוך זמן של הפרעון ולא הגיע עוד זמן הפרעון ובכל המשך לא תבע המלוה את מעותיו, ובכה"ג לכו"ע ההפסד על המלוה כיון דהלוה לא פשע כלום דלא היה מחויב להחזירו תוך הזמן, ועדיפא מיני' נ"ל דאפי' כהשתחיל לירד לאחר שכבר הגיע הזמן פרעון וכל הירידה מתחלה עד סוף היה הכל לאחר שכבר הגיע זמ"פ וגם המלוה תבע ללוה קודם שהתחיל לירד שיחזיר לו מעותיו כדי שיהא בידו להחליפם על מטבע אחרת שאינה יורדת, והסבה היה מצד הלוה שלא פרעו בזמנו. דבכה"ג אמנם ידוע דעת מהרש"ל הביאו הש"ך חו"מ סי' ע"ד סקכ"ז דבכה"ג שעבר הזמן והסבה היה מצד הלוה שלא פרעו בזמנו צריך הלוה להשלים, ובשער המשפט שם חיזק דבריו, וראיה לזה מהירושלמי ושלמי שהביאו הרא"ש בכתובות פ' הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון בתה ה' שנים חייב לזונה, ואיתא בירושלמי תני זה ה' שנים ראשונות בין ביוקר בין בזול היה ביוקר והוזלו אם הוא גרם נותן ביוקר ואם היא גרמה נותן בזול, היה בזול והוקרו בין היא גרמה בין שהוא גרם נותן בזול, וכתב הרא"ש דאפי' אם היה המטבע ביוקר בה' שנים הראשונות ולא נתן לה ואח"כ הוזלו אם הוא גרם שעיכב מליתן לה צריך ליתן לה כשעת היוקר, ואם