זקן אהרן חלק ב רכד

דלאחר שתפס אנו אומרים שהצדק עם התוס' וא"כ לא מיקרי זה כלל חב לפניו כיון שמתתלה מסופקים היינו אם בעה"ב חייב לתת ועכשיו כשתפס הכהן ואנו אומרים שהדין עם הכהן לא הוי חב כלל דע"כ לא הוי חב כ"א במקום שודאי תב לאחריני אבל במקום שיש ספק אם חב ואפשר אף דלא היה תופס נמי חובה עליו ליתנו רק שמספק לא מפקינן מיני', א"כ מה תופס לבע"ב שייך בזה הא התופס יטעון שהצדק אתו ושגם בעה"ב עצמו היה חייב לתת לו, ואם כי קיימתי כן מסברא, אכן אח"כ מצאתי הדבר מפורש, דז"ל הרמ"א באה"ע סי' ע"ז במורדת אם תפס אביה מנדוניא הוי כאילו תפסה היא עצמה, ונהי שהח"מ וב"ש שם תמהו עליו דאיך יכול לתפוס בשביל הבת הא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והרי חוב לבעלה ע"י תפיסתו של אב, וגם הש"ך בת"כ סי' קכ"ז הביא בשם מוהר"א ששון דבכ"מ דמהני תפיסה מהני ע"ז שליח, ואם כי גם הוא הזכיר שזה נגד הרמ"א באה"ע סי' ל"ג, אכן בתומים בדיני תפיסה ובאבני מלואים סי' ע"ז נתכוונו לדעה אחת ולחלק דבדבר שיש ספק יוכל לתפוס גם ע"י שליח דלא הוי כלל חב לאחריני כיון דהתופס טוען שהצדק עמו וכנ"ל, ובלא"ה מוכרחים לומר כן דאל"ה יקשה דברי הרמ"א אהדדי מסי' ע"ז לסי' צ"ג כנ"ל, ואין לומר שבע"כ לא ס"ל למהר"א ששון שאחר יכול לתפוס כ"א בעשאו שליח אבל בהך דהכא שהכהן תופס מעצמו אפשר יודה גם הוא דלא מהני תפיסתו, חדא שהרמ"א דפוסק דתפיסת אב מהני משמע שגם בלא עשאתו שליח נמי, דלא הזכיר דמיירי שהבת עשאתו שליח, ואפי' למי שיתעקש לומר שדבריהם לא נאמרו כ"א בעשאו שליח, נמי לא קשה הך דהכא, דהא עיקר הטעם דבלא עשאו שלית לא מהני היינו משום שמצינו לומר לאו כל כמינך לקפוץ מעצמך ולזכות וכמש"ש רש"י, וא"כ לא שייך זה כ"א במקום שהתופס עצמו ודאי לא יזכה בזה שייך לומר דלמה לך לקפוץ מעצמך, אבל בנ"ד שלכהן התופס עצמו יש ספק שמא יתרצה בעה"ב אח"כ לתת לו וא"כ יש לו לעצמו נגיעת הנאה בזה ובכה"ג לא שייך לומר לאו כל כמינך, ולפ"ז שפיר נסתפק המנ"ח גם לשיטת התוס' וסייעתם: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קלד ב"ה עש"ק י' תמוז תרצ"ג פינסק. כבוד גיסי הרב וכו' מהור"ר זלמן סאראקצין שליט"א הגאב"ד דלוצק. ע"ד שאלתו באנשים שהלוו דולארין לאחרים. וכאשר התחיל השער לירד תבעו המלוים להשיב להם כספם, והלוים דחו אותם בלך ושוב, ובתוך כך ירד השער הרבה, ההפסד על מי, והנה אם המלוים תבעו לאחר שהגיע זמן הפרעון, דבר פשוט דההפסד הוא על הלוה וכפסק מהרש"ל דכל היכי שהלוה גרם לההפסד בזה שלא שילם בזמנו חייב. ואם כי הש"ך חו"מ סי' ע"ד השיג עליו, אכן בשער המשפט הביא ראיה מהירושלמי כהרש"ל, וכן נראה עיקר, אבל אם עדיין לא הגיע זמן הפרעון, אפי' אם תבעו המלוה לשלם לו תוך זמנו אין הלוה מחויב לשלם לו, דהא הזמן נתקן לטובת המלוה ומצי אמר דמשו"ה קבעתי זמן זה מפני שידעתי שלא יהיה לי מעות מקודם, ובכה"ג אע"ג שעד שהגיע הזמן ירד השער אין הלוה מחויב לסבול ההיזק כיון דלא בסבתו בא ההיזק ולא הוא הגורם לזה, דהא אין מחויב לשלם לו קודם זמנו. כן הוא הנראה מצד עיקר הדין ולפי מה דקי"ל דבהוזל או הוקר א"צ לשלם לו אלא כשעת הלואה, אבל בהיות שהכנה"ג העיד בגדלו באות ט"ז בשם מוהר"ש הלוי וז"ל שכך עלתה הסכמת הרבנים שעברו וגם עתה בזמנינו לפשרם בין הסוחרים בזה ע"ש, ודברים הללו הם נר לרגלי בבוא לפני ענין כזה למנוע כפי היכולת מלהגיד דין ברור ולהתאמץ לפשר אחרי שכבר העיד כי כן הוא הסכמת כל הרבנים שבדור ההוא ובדור הקודם א"כ מי יעמוד נגדם, ויותר אין להאריך באשר כבר האריכו בזה בתשובות האחרונים ולא הניחו עוד מקום להתגדר: והנני גיסו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קלה ב"ה יום ב' ט"ז תמוז תרצ"ג פינסק. כבוד בני הרב וכו' מהור"ר שמואל שליט"א הגאב"ד דפוסטוב. ע"ד שאלתך בעובדא שבא לידך איש אחד ושמו וויינשטיין מכר וואגאן טערפעטין לקונה מווילנא, ובאשר המוכר וויינשטיין לא רצה שירשמו על הבאן את שמו בתור משלח הסחורה מפני טעמים שונים. נתרצה סוחר אחד ושמו רייכעל להטיב עם המשלח ולרשום את שמו בתור משלח הסחורה, ובכן נרשם כי ה' רייכעל משלח את הסחורה, אכן הלוקח הווילנאי בחפצו לגנוב שכר ההובלה עשה קטניא עם הקאנדוקטאר שבדאקומענטין יופחתו ממשקל הסחורה לחשוב ולרשום שנשלח סחורה פחות ממשקלם האמיתיי, ואח"כ נמצא הגניבה וחייבו מטעם הממשלה את משלח הסחורה לשלם בעד הגניבה כפי החוק, ובהיות שהמשלח הרשמיי בזה הוא ה' רייכעל חייבו אותו, ועתה נפל הספק מי יהיה המשלם, והלא רייכעל עשה רק חסד חנם וילקה מדת הדין אם יחייבו לנפש נקיה לשלם, וה' וויינשטיין טוען ג"כ שהוא חף מפשע ולא עשה שום רמיה וקנוניא ומה לו לשלם בעד הקנוניא שעשה הלוקח הווילנאי, ולחייב באמת להחוטא האמיתיי הוא הקונה הווילנאי, אי"א ג"כ בהיות שגברא אלימא הוא ואי"א לגבות ממנו מאומה, ובכן היכי נדייני' דייני להאי דינא: ע"ז אשיבך כי לענ"ד ה' וויינשטיין המוכר מחויב לשלם לה' רייכעל כל מה שהממשלה גבתה ממנו, ואף כי לכאורה בהשקפה ראשונה היה. נראה להיפך דכל ההפסד הוא על רייכעל ואין שום אחר מחויב לעזרו בזה, דאף שזה ודאי שהוא חף מפשע ואינו אלא נתפס בשביל אחרים, אבל הא תלמוד ערוך הוא בירושלמי כתובות פ' שני דייני גזירות דאין אדם נתפס על חבירו אלא בכרגא וגולגלתא ותשורה אבל מי שנתפס בשביל חבירו על שאר דברים ולקחו ממון של זה בעד איש אחר אין הלה חייב לשלם להנתפס וכן הופסק ברמב"ם וחו"מ סי' קכ"ח ע"ש, ולפ"ז ה' רייכעל שנתפס בשביל וויינשסטיין שהוא המשלח האמיתי ותפיסה זאת אינה בשביל כרגא וגולגלתא אין ה'