זקן אהרן חלק ב רכב

שבועות דכ"ט. ואפי' אם הזכירו שבועה עם החרם נמי וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' רכ"ח סעיף כ"ה וא"צ ע"ז לא יחיד מומחה ולא ג' הדיוטות אלא הקהל עצמן מתירין, ונוסח ההתרה שיאמרו הקהל או הש"ץ יכריז שהתקנה וההסכמה בטילה וכמ"ש הב"י שם, ולפ"ז אפי' אם תקנת הקהל הקודם היתה בידם וגם ע"ד המקום וע"ד הקהל יכולים ועד הקהל דהאידנא לבטלה ולאו דוקא כולם אלא אפי' רובם נמי וכמ"ש בתשובת הרא"ש הובא ביו"ד שם סעיף ל"א, ואפי' אם הקהל הראשון בעלי התקנה היו גדולים יותר בחכמה ובמנין מהקהל דהאידנא אין להשגיח ע"ז ויכולים שפיר ברוב דעות לבטל לתקנה הקדומה בלא חרטה כי ודאי אדעתא דהכי תקנו מתחלה שיש ביד הקהל לבטל כשימצאו צורך בזה וכמ"ש החת"ס ח"ו בליקוטי השו"ת סי' א', אלא דמה שיש לחשוש בזה שמא יש בקיום תקנה ראשונה איזה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה, ובביטול התקנה יש חשש לביטול הסייג והגדר דבכה"ג שיש חשש איסור אין כח ביד הקהל להתיר אפי' יסכימו כולם לדבר אחת וכמ"ש הרשב"א בתשובה דאין מתירין נדר של שחוק מה"ט, וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' קע"ח דכל שיש איסור בביטול התקנה אין כח לבטל וכ"פ המחבר ביו"ד שם סעיף כ"ח, ומקור הדבר הוא בירושלמי ספ"ה דנדרים חד בר נש נדר דלא מרווחנא א"ל וכן בר נש עביד א"ל לקוביוסטא קאמינא פי' דלא מרווחנא בשחוק הקוביא אמר ברוך שבחר בהם שצריך לפרוט הנדר ע"ש, והרי למדין מזה שנדר כזה דאית בי' סרך איסור אין להתירו, אכן בנ"ד גם חשש זה אינו. דכפי הידוע דתקנה הקודמת לא היה כדי למגדר מלתא דאיסורא, ונהפוך הוא כי ע"י תקנהן למעט השובי"ם גרמו להרבות חשש נבילות, וזולת זה יש לחוש שלא יופרע שלום העיר עי"ז בהיות שהרבה בע"ב דורשים לבטלה, ומסתמא הם מוצאים כי כן הוא צורך השעה והמקום ואם שומע לא יהיה להם יניחו מקום לשטן להבעיר אש המחלוקת בעיר וממנה תוצאות לריב ומדון, דברים שאין אש ומים מכלה אותן מחלוקת ופירוד הדעות מכלה אותן, וממילא אזדא הראיה מירושלמי ותשו' הרשב"א הנ"ל שאסרו להתיר נדר של איסור להך דנ"ד. דבתשו' הרשב"א ביאר שם הטעם דמשו"ה אין מתירין נדר של שחוק אפי' במקום שאם נתיר לו הנדר נציל אותו עי"ז מלהכשל בעון נדרים ושבועות שבלא התרת הנדר יש לחוש שיעשה באיסור וכתב דכיון דהמתירים מצדם עבדו איסורא להתיר דבר האסור ואין אומרים להמתירים שיחטאו הם בשביל שיזכה חבירם הנודר וכההיא דפ"ק דשבת אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו, ולפ"ז בנ"ד שהמתירין הם ועד הקהל והם עצמם מקיימי מצוה גדולה בהתרתם שעי"ז ינצלו מחשש נבילה ויושקט שלום העיר דאין מצוה גדולה מזה וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א דלעשות שלום והוה"ד לבטל מחלוקת מיקרי דבר מצוה ובלא"ה נמי כל צרכי רבים הוי דבר מצוה וכמ"ש הרמ"א ביו"ד שם סעיף כ"א דמשום צרכי רבים מיקרי דבר מצוה להתיר בשביל זה נדר שהודר ע"ד רבים. ולכן בכה"ג דהענין הוא מהופך דעשיית התקנה לא היה בשביל סרך איסור, והמתירין ודאי עבדי מצוה, וכיון שהמתירין עצמם מקיימי מצוה בהתרתן רשאים להתיר אפי' נדר של איסור, דחטוא בשביל שיזכה חבירו לא אמרינן אבל חטוא בשביל שתזכה אתה בעצמך שפיר אמרינן כדמוכח בסוגיא דשבת גבי רדיית פת. ובחבורי זקן אהרן מהדורא קמא סימן נ"ד הארכתי בזה, וכ"ש הכא דהתקנה לא היתה מעיקרה משום סרך איסור כלל דודאי יש מצוה רבה להתירה. מסקנת הדברים כי לדעתי לא חלה התקנה מעיקרה משום שאין כח ביד טובי העיר לתקן תקנה כזה להפסיד להרבה אנשים בנוגע לכשרות, וממילא א"צ לבטלה, ואפי' אם היה ממש בתקנה זאת עכ"פ השובי"ם שעברו ע"ז אינם נאסרים מפני שכולם ידעו שנאסרו ואין שייך בזה חשוד לאו"ד, ואפי' למי שבא לחשוש ע"ז הלא בידם לבטל התקנה ומצוה עבדי וטוב שהקהל יצוו לשמש שיכריז כי מבטלים לתקנה הקדומה, ועכ"פ כיון שפנו בזה לכת"ר יכול ודאי להתיר להם. כי אפי' למ"ד דכל הסכמת הקהל שיש בביטולה חשש איסור אין מתירין אותה, היינו בלא פתח וחרטה ובלא ב"ד אבל ע"י פתח וחרטה וב"ד אפשר להתיר וכמ"ש בעצי לבונה ביו"ד שם. וטוב כי הקהלה יכתבו לכת"ר כי רצונם לבטל התקנה וישלחו זה ע"י אחד מחברי הקהלה ולא ע"י איש אחר כי אין מתירין ע"י שליחו כמ"ש הפוסקים. וחבר הקהלה בעל דבר הוא, אבל לדעתי א"צ לזה וכ"ת יוכל להתירם והם יפרסמו ההיתר ע"י הכרזה ושלום על ישראל: כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קלג ב"ה יום א' ו' ניסן תרצ"ג פינסק. כבוד חתני הרב וכו' מוהו"ר נח אייזענבוד שליט"א. מ"ש בשם המנ"ח מצוה כ"ב שנסתפק אם פדה ספק פטר חמור דקי"ל דפודה והוא לעצמו, אם יכול אח"כ לפדות ודאי פטר חמור לדעת הרמב"ם והטור דתקפו כהן אין מוציאין מידו. וא"כ כשיתנו הבעלים את זה הספק לכהן בפדיון הודאי יתפוס אותו הכהן מחמת דין הספק ונמצא דלא פדה הודאי, לכן נסתפק כ"ת עפ"י דברי המנ"ח איך יהיה הדין לענין קלב"מ דקי"ל דחיוב בידי שמים יש ע"ז ואם תפס מהני וכרש"י ב"מ דצ"א אם חייב לחבירו פרוטה מדינא ומאה פרוסות מחמת קלב"מ יכול לתבוע כל המאה פרוטות ע"י עצה זאת שיתבע ממנו הפרוטה החיובית וכאשר ישלם לו הנתבע בתור תוב יאמר המלוה שתופס הפרוטה ע"ח הדמים של קלב"מ ויתבע שוב לפרוטה החיובית וכל פרוטה שישלם לו יתפסנו על חשבון הקלב"מ, והוכיח מן הש"ס דכתובות דאמנם כן הוא שיכול לתפוס בכה"ג לכל החוב דקלב"מ, דאמרו שם ולמ"ד מודה ר' נחוניא בגונב חלבו של חבירו שחייב דמעידנא דאגבהה נתחייב מחמת גניבה ומתחייב בנפש לא הוי עד דאכיל ומאי איכא בין אביי לרבא ע"ש בדף ל', וקשה קושית המפרשים דנפ"מ טובא איכא דבעידנא דאגבהה היתה שוה פרוטה ובעידנא דאכיל חמש ואם נימא דמיתה ביד"ש פוטר יתחייב רק על הגניבה פרוטה ועל האכילה יפטר מדין קלב"מ, ואם מיתה ביד"ש אינו פוטר יתחייב חמשה כדין תברה או שתייה בב"מ דמ"ג, ובע"כ דאפי' למ"ד מיתה ביד"ש פוטרת יהא בידו לתבוע כל החמשה כיון דפרוטה אחת ודאי חייב לו מדינא יתבע לו אותה פרוטה וכאשר ישלמו תפוסה עבור הקלב"מ דהא מהני תפישה ושוב יחזור ויתבענה אותה פרוטה שחייב לו מדינא ושוב יתפסנה בשביל הקלב"מ ובאופן זה יכול להשיג כל החמשה.