זקן אהרן חלק ב רכא

עליהם תחלה שכל מה שיעשו מחויבים לקיים, אבל בזמן הזה שטובי העיר מתמנים עפ"י ערכאות נכרים, ואם כי יעשו בחירות אבל הבחירות גופא וסדרי ואופני הבחירות נחתכין ע"י ערכאות כחפצם אין להם דין טובי העיר ע"ש, ואף כי חלילה לחשוד את השלטון שבזדון התכוון להעמיד עלינו מנהיגים לא טובים, רק מפני שלפני הממשלה לא נהירין שבילי פנימיות דת הישראלי, ובכל דברי הבחירות ההדיוטים קופצים בראש ובאשמתם יטו לב המלכות ושריה להקים עלינו מנהיגים שאינם מהוגנים, ההסטוריא שלנו עשירה במקרים כאלו והנסיון המר הורונו כי בכל מקום ובכל זמן שמנהיגי ישראל הוקמו באמצעות הממשלה ולא מתוך העם גופא גרמו לנו חורבן והריסה נוראה וכל עיקרו של חורבן בית השני בא לנו באשמת כהנים הגדולים שנתמנו ע"י השלטון כידוע לנו מחז"ל כי הכהנים גופייהו היו המסיתים, ומדיחים את העם לעשות כל תועבה, ובחבורי במהדו"ק סי' ל"ב הראתי עד היכן הגיע מדרגות הזהירות בדורות הראשונים ממשגיח על הכשרות כזה שנתמנה לא מקרב העם כ"א בכת הממשלה, הן ידוע לנו מאמרם ז"ל כי גזרת השמד והכליה שנגזר על אבותינו בימי מרדכי ואסתר היה בשביל שנהנו מסעודתו של אחשורוש אשר לכאורה יפלא והלא מעולם לא יכלנו לצייר בנפשנו לאכול מאכלים כשרים ומהודרים יותר מאלו המאכלים שהיה על סעודה זאת, דהא על אותה סעודה יצאה פקודת המלך לעשותה כרצון איש ואיש" ודרשו חז"ל איש זה מרדכי ואיש זה המן, כלומר המושל לא נתכוון להעביר את ישראל מדתם ובידעו כי כל בשר שנתעלם מן העין, וכן יין שתחת ידי נכרי פגול הוא לא ירצה לישראל, לכן העמיד ממונה ומשגיח מיוחד על המאכלים ומשקאות המיוחדות לישראל, ואת מי הפקיד למשגיח ראשיי ע"ז, את מרדכי היהודי, ואותו הפקיד לממונה ומשגיח על הכשרות, וא"כ יש להפליא מה עול מצאו היהודים הכשרים שבאותו דור שפירשו מלאכול, ובמה חטאו היהודים שנהנו מסעודה זאת העומדת תחת השגחת של מרדכי ראש הסנהדרין, אבל לדעתי החסרון היה רק בשביל שמרדכי לא נבחר מתוך העם למשגיח על הכשרות רק נתמנה מטעם המושל, ולכן כחכמים הרואים את הנולד ראו הצדיקים שבדור כי בשום אופן לא ירצו לסמוך על משגיח הממונה מטעם המושל לו יהיה גם ראש הסנהדרין באשר היום ממנים למרדכי ומחר יעמידו גם להמן שיעמוד בראש הכשרות בהיות שהכרה עצמיית אין להם בדת היהודים רק מפי המפליגות העומדות בקרבתן הם חיים ומי יודע איזה מפליגה תוכשר בעיני הממשלה ברבות הימים, ולכן מסרו נפשם ולא נהנו מסעודה זאת, ואותן האנשים שלא חשכו כן ודנו באשר הוא שם ובראותם כי בעת ההוא עמד בראש מרדכי היהודי נהנו ואכלו, ראו מה עלתה בידם, המיטו שואה עליהם ועל כל ישראל ע"ש באורך, וכזה י"ל נמי על בחירות ראשי הקהלה בזמנינו: ומכל האמור לית דין צריך בושש דהאיסור שניתן מטעם רה"ק לית בו ממש ולא חל מעיקרו, דאפי' נבחרו הטובים שבישראל אין כחם יפה לפסול ולהמעיט שובי"ם בשעה שרבים צריכין להם ובגם שרוב הקהל מיחו בשעת מעשה, ואפי' מיעוט יכולים לערב וכמ"ש. וכ"ש טובי העיר דהאידנא שאין כחם יפה, ואין להחמיר מטעם שגם הרב הסכים על האיסור, דלמ"ש דעיקר כלשון השני של ר"ת וללשון זה גם רב גדול אין בכחו לעשות כזה וכמ"ש בשם מוהרי"ק ודוקא בי דינא דרב אשי ורב אסי יכולין ומטעם הפקר וכנ"ל, ועדיפא אמינא דלפסול שובי"ם בשעה שצריכין להם, גם ללשון ראשון נמי אין יכולים דמידי הוא טעמא ללשון ראשון משום דכיון דנתמנו נעשו כב"ד הגדול והפקרן הפקר, וכיון שמטעם הפקר הוא לא שייך אלא בעניני ממון כשבאים בתקנתם להפסיד לזה אמרינן דיכולים מטעם שבכחם להפקיר ממונו, אבל מה הפקר שייך במילי דאיסורא, ואם כמה אנשים מכירין שע"י תקנה זאת יש חשש איסור, כח מי יהא יפה להאכילו בע"כ והוא הדבר אשר אמרתי מראש כי לדעתי אין צורך לבקש היתרים באשר שמעולם לא חל התקנה ואין שום ממש בה לכל הטעמים והדיעות בענין זט"ה וכמ"ש ודו"ק היטב: ואמנם אפי' נימא כהבנת כת"ר דיש ממש בתקנת הקהל והתקנה חל אפ"ה נראה דאין על השוחטים הללו שמץ פסול, דמה שכת"ר מדמה זה לההוא דתשובת הרא"ש שהובא ביו"ד סי' א' דאם פסלו הקהל שחיטת הכל ושחט אחר שחיטתו אסורה משום דהוי כחשוד לאותו דבר, אין לזה דמיון, דהרא"ש לא כתב כזה כ"א במקום שהבע"ב שחטו אצל השו"ב שנפסל, לא ידעו מזה שהשוחט הפסול שחט וכגון ששחט לעצמו ואח"כ מכר לאחרים והלוקח סבור היה שהשובי"ם הכשרים שחטו, ובכה"ג הוי שפיר חשוד לאותו דבר שרצה להאכיל טרפות לאנשים תמימים שאינם יודעים מחשש איסור ויש לחוש שיקלקל בשחיטה ויאכילם, אבל בנ"ד דהאיסור על השובי"ם הוכרז בפרהסיא והכל ידעו כי השובי"ם הללו נאסרו מטעם הרב והקהל ואפ"ה שחטו אצלם. א"כ מה איסור עשה השו"ב, אם לא ניחא להו לא יאכלו, וגדולה מזו ראיתי בתשובת טוטו"ד שם סי' ז' דאפי' אם היה השוחט מוכר נבילות ממש למי שמכיר בו שהוא נבילה אפשר דאין לו דין חשוד לאו"ד כיון דמכיר השני בזה, בפרט היכי דאפשר ליטלו במקום אחר דלא שייך בזה לפני עור ואין בזה רק איסורא דרבנן דמסייע ידי עוברי עבירה דאינו נפסל בזה לשחיטה, ובאמת מה שייך בכה"ג לאסור משום חשוד לאו"ד דהחשש הוא כיון דחשוד הוא חיישינן שמא יקלקל בשחיטה ולא יודיע מזה לבעה"ב, ובמקום דהבע"ב ידע שנבילה הוא לא הוי חשוד כלל שמא יכשילנו בלא ידיעתו דדוקא לבעה"ב שיודע מן האיסור ישחוט דאם לא ניחא לי' לא יאכל, אבל אינו חשוד להכשיל לאחרים ולספות להם איסור שאינם יודעים. ובכן קלקלתם שהוכרז האיסור בפומבי ונתפרסם לכל, זהו תקנתם של השובי"ם, דהם לא שחטו כ"א להמכירים שנאסרו אבל אינם חשודים להכשיל בשחיטה דבר שאינם יודעים ולא שייך בזה לפוסלם מטעם חשוד לאו"ד כיון דלא נחשדו להאכיל איסור שאינו ידוע להאוכלים. וכ"ש בנ"ד שאינה נבילה בעצם רק מצד שהקהל תקנו כן וכבר כתב הנו"ב שעל הראשונים דברי הרא"ש אנו מצטערים וכו', לכך די לומר באם האכילו נבילות כאלו לאנשים שאינם יודעים אך אם ידעו מזה מהאיסור אין לו דין חשוד לאו"ד: והנה כל האריכות שהארכתי הוא רק לכבודו ובכדי להראות חבתו לפני שדבריו חזקים כדי לקבל אריח וכדי להחלמד במקום אחר, אבל בנוגע לנ"ד לא אדע, כלום שאילה זו צריכה לפנים דהא אפי' אם נניח שתקנין הקהל הקודם היה כדין וגם השובי"ם נאסרו בזה, איני רואה איסור לפני ועד הקהל דהאידנא לבטל התקנה הראשונה כשמוצאין שהזמן והמקום צריך לזה, דהא כל נדרים וחרמות שמטילין הקהל יש להם התרה בלא פתח וחרטה וכמ"ש התוס' והרא"ש