זקן אהרן חלק ב רכ

ראשי הקהל בעיר ההוא נתנו עיניהם בשובי"ם הללו וצוו עליהם שלא יוסיפו לשחוט בלי הסכמת הקהל, והשובי"ם טענו כי על בע"ב שלהם יש להם חזקה וגם אין להם פרנסה אחרת. ואחרי שהעיר צריכה להוסיף עוד שובי"ם לפי רוב הדיורין שנתוספו מארבעים אלף עד ששים אלף, ע"כ רצונם שהקהל יקבלו אותם לשובי"ם קבועים, אולם ראשי הקהל לא שמו לב לבקשתם ונתנו צו להרב אב"ד ז"ל שהיה בימים ההם שיזמין אותם לד"ת. ועל התראות הרב שלא יוסיפו לשחוט השיבו השובי"ם כי מרוצים גם הם לקבל מרותו של הרב ולהראות לפניו סכינם רק שיקובלו לשובי"ם קבועים וגם הרב לא הטה אזן קשבת לדבריהם ונתן איסור על כל העופות אשר ישחטו השובי"ם הזרים, אולם רוב קהל אנשי העיר לא שמעו להאיסור ההוא, מפני שקשה היה להם לשמוע כי ע"י מיעוט שובי"ם באו כמה מכשולים שהשפחות היו צריכות לילך דרך רחוקה אל השו"ב ולהמתין הרבה עד ששחט ולזה שחטו בעצמן והכשילו את הבע"ב באיסור נבילות, וטוב היה יותר לפני הבע"ב לשחוט אצל שובי"ם הללו השוחטים בביתם ונתנו כסף סוררת לאיסורו של הרב, הרב וראשי הקהל הוסיפו עוד לחזק איסורם והכריזו לאסור כל הכלים משחיטה זו שיושחט בלי הסכמתם, אולם כל זה היה ללא הועיל ורוב אנשי העיר עמדו לימין השובי"ם הזרים יען שהעיר צריכה להם והלכו להשפיע על הרב שיתיר להם איזה שובי"ם מהנאסרים והקהל יקבלו אותם לקבועים, הרב נעתר לבקשתם ונתקבלו שובי"ם אחדים מהנאסרים בתור קבועים, ועם הנותרים נתפשרו באופן זה, השוחטים מצדם קבלו ע"ע שלא ישחטו שום עוף, והקהל מצדם התחייבו לשלם להם שכר בטילה ששים אלף לעי לחדש, והנותרים יקבלו אותם בתור משגיחים במקולין, אולם עתה נבחרו רה"ק אחרים שמתענינים יותר בצרכי הקהלה ובראותם שתכבד העבודה על השובי"ם הקבועים שיוצרכו לשחוט משנים עד שלשה אלפים עופות ליום והם עיפים ויגעים רובצים תחת משאם ובהכרח להוסיף עוד על מספר השובי"ם ורוצים ליקח מן השובי"ם הנאסרים. ורק נפשם בשאלתם להתיר להם האיסור הרובץ עליהם מכבר ואז יוסיפו ליקח עוד שובי"ם משמונה עד עשר, ושואל כ"ת אם אפשר להתיר האיסור והתקנה שנעשית ע"י נבחרי הקהל בצירוף האב"ד ז"ל זהו תכן השאלה: ובתשובה ע"ז, הן כ"ת מצדד להתיר מטעמים הצודקים אשר יכתוב. אכן אני תמה מעיקרו עד שאתם שואלים אם אפשר להתיר. שאלו אם יש צורך כלל להיתר, באשר לדעתי לא חל האיסור מתחלה ואין צורך להיתרים, דהנה לעיל בסי' קכ"ט כתבתי לברר טעם הכח שניתן לנבחרי העיר וטוביהם שיהא כחם יפה לתקן תקנות בצרכי הקהלה ושם הבאתי הדברים ממקורם דהמרדכי פ"ק דב"ב הביא שני לשונות בשם ר"ת, בהא דתניא רשאין בני העיר להתנות ולהסיע על קיצתן. והך בני העיר פי' ר"ת דאין הכוונה כל בני העיר, דא"כ פשיטא, אלא הכוונה טובי העיר, ופי' ר"ת הטעם דטובי העיר בעירן שנבררו הוויין כגדולי הדור וכמו שגדולי הדור הפקרן הפקר ה"נ טובי העיר ע"כ, ומבואר מדבריו דלמה שפי' דאנשי הפיר דנקיט כברייתא היינו טובי העיר, והוקשה לו מי נתן כח לטובי העיר להתנות על השערים דהא בהכי איכא רווחא להאי ופסידא להאי וההפסד הוא בע"כ מדין הפקר שמפקירים ממונו של זה ונותנים לזה, והא אין כח להפקיר אלא ב"ד הגדול, ע"ז הביא בשם ר"ת דטובי העיר במקום שהובררו שוים לב"ד הגדול זהו לשון ראשון שבמרדכי, ושוב הביא המרדכי שמצא לשון אחר בשם ר"ת היפך גמור מזה וז"ל והר"מ מצא בשם ר"ת רשאין בני העיר להתנות ולהסיע על קיצתן, האי רשאין אלהסיע קאי, פי' היכי דכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בטובי העיר להכריח לאחד מבני עירם למה שירצו, ודקאמרינן הפקר ב"ד הפקר היינו כגון בי דינא דר"א ור"א דאלימי לאפקועי ממונא כדאיתא בגיטין פ' השולח כו' עכ"ל, ובתשו' מוהר"ם אלשי"ך סי' נ"ט כתב דשני לשונות הללו של ר"ת פליגי בזה, לשון ראשון מפרש דרשאין בני העיר האמור בברייתא קאי גם על להתנות, שיש כח לטובי העיר להתנות מתחלה על השערים אע"ג דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי אפ"ה יש להם כח ע"ז כמו שיש כח לב"ד הגדול ומטעם הפקר ב"ד אתי עלה, וללשון ב' אנן כח לטובי העיר להתנות על השערים אם לא מדעת כל אנשי העיר, ומאי דקאמר רשאין בני העיר אלהסיע על קיצתן קאי היכי דכבר הסכימו כל בני העיר ואח"כ עבר אחד מהם רשאין טובי העיר להכריחו בקנסים, וללשון זה אין הטעם דטובי העיר משום הפקר ב"ד דאי משום הפקר ב"ד לא היה צורך להסכמת כל אנשי עיר על כל דבר תקנה חדשה, דכיון שקבלום עליהם נעשו כב"ד ויכולים שוב להפקיר, אלא דהטעם דכיון שאנשי העיר מסכימין נמצא שאין טובי העיר עושים כלום אלא הקהל גופייהו הם העושים ופשיטא דכל אחד יכול לחייב עצמו בכל מה שירצה, וכמו מתנה שו"ח להיות כש"ש, והחיוב הוא מטעם התחייבות שנתחייבו מעצמם לזה, ועיין בתשובה הקודמת שם הארכתי להוכיח דהעיקר כלשון זה הב' דכח טובי העיר לאו מטעם הפקר ב"ד הוא אלא מטעם חיוב שנתחייבו עצמם, והיינו דאמרי' במגילה דכ"ו דזט"ה מהני רק במעמד אנשי העיר דוקא, דהיינו משום דבעינן הסכמת הקהל, ואם כי זה לא בעינן שכולם יאמרו בפיהם הן, רק כל שעושין בפרהסיא במעמד אנשי העיר ואין מוחה הוי כדעת כולן, אבל עכ"פ בעי' במעמד אנשי עיר ולא ימחו ומזה גופא מוכח נמי דכח טובי העיר הוי מכח חיוב ולא מטעם הפקר ב"ד דאי מטעם הפקר ב"ד א"כ במעמד אנשי העיר למה, א"ו דאין זה משום הפקר ב"ד וממילא אף המיעוט יכול לעכב בעשיית תקנה חדשה דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי, דכח טובי העיר אינו יפה כ"א לקנוס על עוברי התקנה שנתקן מכבר אבל לא לתקן שום דבר חדש במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וכמ"ש הכל בסי' קכ"ט משם תדרשנו וכ"כ בס' מאזנים למשפט סי' ב' דאף המיעוט מעכב והוכיח כן מירושלמי דמגילה ע"ש, וכ"ש בנ"ד דלדברי כת"ר רוב הקהל עיכבו דודאי דלא חל התקנה מעיקרו והדברים ק"ו השתא בעניני ממון אם הוי ריוח להאי ופסידא להאי לא מהני רק מדעת כולם וכמ"ש וכ"פ הרמ"א חו"מ סי' רל"א דאפי' יחיד יכול לעכב שלא להפסידו, כ"ש במקום איסור שכמה אנשים רואים במיעוט השוחטים חשש נבילה, האם אפשר לטובי העיר לספות להם דבר איסור בע"כ והלא אין מאכילין לאדם דבר האסור, ואפי' אם ראשי הקהל היו מכוונים בזה למגדר מלתא ולהציל מן האיסור, נמי אין יכולים לתקן תקנה כזה שיש בה נדנוד איסור לאחרים, כ"ש שידוע שכוונתם היה רק למען הרבות כסף מהכנסת השחיטה דודאי שאין תקנתם כלום, ובשגם דכבר כתב בתשובת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ד דזט"ה לא היו רק בדורות הראשונים שנתמנו הישראלים יושבי העיר וכיון וכולם הסכימו עליהם הוי כאילו קבלו