זקן אהרן חלק ב ריט

הפמ"א בשם הש"ך חו"מ סי' ל"ח דדוקא היכי שבאו לחייב את העדים נפש או ממון בזה אמרי' דלא הוי עדות אבל לבטל עדותן אין זה חוב להם וכמ"ש הש"ך וז"ל ואפי' לדברי הריב"ש נראה ברור שאינו יכול לפוסלם שלא בפניהם לשבועה אפי' בגזלנות דשבועה נוגע להם בעצמן ואין מחייבין לאדם שלא בפניו משא"כ לעדות דמה להם בכך שפסולים לעדות ע"ש, עוד זולת זה נפלאו דברי ראבי"ה מה שהוכיח מהכחשה דהא מה דהכחשה הוי אפי' שלא בפניהם מבואר שם הטעם בש"ס גופא דאר"נ ומה אילו הוו קמן ומכחשי כו' השתא דליתנהו קמן דאימור אילו הוו קמן הוו מודי, וכתב הפנ"י שם דמה"ט גופא פליג ר"נ אעיקר מלתא דרב ששת וסובר דהזמה שלא בפניהם נהי דלא הוו הזמה לחייב העדים שלא בפיהם מ"מ הכחשה מיהא הוי לבטל העדות מה"ט דלמא אי הוו קמן הנך קמאי הוו מודי ע"ש, ולפ"ז מהכחשה לא מוכח מידי דמקבלין שלא בפניהם דהתם י"ל דמשו"ה נתבטל העדות דלא עדיף שלא בפניהם מאילו הוו קמן דהוי נמי בטל וכ"ש עתה די"ל דלמא הוו מודי אבל הראיה מהזמה קמה ונצבה דאין מקבלין עדות לחוב שלא בפניהם ומכל הלין נראה יותר דעת הריב"א וכהרש"ל: וגם מ"ש כת"ר שהעד המעיד קיבל הנאה בעד עדותו. בזה הוי פסול מה"ת ועדותו בטל וכמ"ש בחו"מ סי' ל"ד סעי"ח ברמ"א, ואם כי בקצוה"ח שם סק"ד הוכיח דפסול זה אינו אלא דרבנן אבל מה"ת כשר אפי' כשנטל שכר להעיד והביא ראיה מכתובות דמ"ו גבי מוציא שם רע ר' יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים ואם אמת היה הדבר הזה והוציאו את הנערה וסקלוה, אלמא אע"ג דשכרן בממון אפ"ה עדותן כשר מה"ת כו' ע"ש, ותמה אני אם יצאו הדברים מפיו דהא מה דאמרינן דמיירי כששכרן בממון היינו לענין חיוב דבעל המוציא ש"ר כשבאו עדים הזימום לעדי הבעל דבזה אמרינן דהבעל אינו חייב כ"א כשהמעשה היה באופן כזה כשהוסיף ברשעתו ושכר בממון לעדים אבל אם לא שכרן בממון אין עליו חיוב, אבל הסיפא דאם אמת היה כדבריו ועדי הבעל כשרים היו פשיטא דמיירי ודאי שלא שכרן כלל וז"פ וברור: ומכל זה נראה פשוט שאין ממש באיסור שהכריז בהיות שאין לו יסוד כיון שהגביית עדות לא היה כדין וגם העד שהעיד היה נוגע שקיבל הנאה בעד עדותו. ולבד זה אין חיוב לשמוע בקול רב כזה שמחלל השם ומכשיל הרבים בהוראותיו וכמ"ש לעיל בשם החיד"א שאסור לשמוע בקולו, ובשגם שבאיסור זה גופא הוא מכשיל הרבים הרוצים למנוע מבשר פיגול ורוצה לכופם שיאכלו מבשר של שוחטי הממונים מטעם הקהל דוקא, ובכגון דא אסור לשמוע, ולא תהא גדולה חובת פרנסים כאלו ורב כזה מחובת האב על בנו שכבודו ומוראו הוקש לכבוד המקום ואפ"ה אם האב מצוה לעבור על ד"ת מפורש בב"מ דל"ב וקדושין דל"ב שאסור לשמוע בקולו וכ"ש רב או פרנס שמצוה לעבור על ד"ת שאסור לשמוע לו: ובנוגע לשאלתו אם יכולים החרדים להחלק ולהיות לקהלה בפני עצמה, וכנראה שמקום ספיקו הוא עפמ"ש הב"י חו"מ סי' קכ"ח דכל אנשי הקהלה המה שותפים. ושותפים אינם יכולים לחלוק שלא מדעת חבירו ואע"ג שלא קבעו זמן מ"מ כיון שדרך העולם להיות לעולם קהלה אתת ולא להפרד לאגודות בתוך העיר גופא, וכל העושה על דעת המנהג הוא עושה והוי כחולק תוך הזמן. אכן בזה הלא כל יקר ראתה עינו בדברי תשובתיהם של האחרונים שאין דעתם כן אלא שסוברים דבכה"ג שהיראים טוענים דאיכא חשש שחיטה שאינה ראויה והוראות שלא כדין אי"א לכופם להיות עמהם באגודה אחת וכמ"ש הש"ג ריש ב"ב דקהל או שותפין כשנצמח בהם מחלוקת הוי סבה חזקה להיות רשאים לחלוק שלא מדעת וכן מ"ש בתשובה מהר"ם מינץ סי' ס"ג דכל מלתא דאמרי דחוששין לתקלה אין לשום אדם יכולת לכופו ליכנס לתוכה, ואף שיש לחלק דהתם מיירי כשהחרדים מוחים מיד ואינם רוצים לקבל עליהם תקנת הקהלה וכדמשמע לשונו דאין יכולים לכופו ליכנס לתוכה, דהיינו שמתחלה אינו רוצה ליכנס לתוכה, אבל במקום שכבר עברו שנים מיום שנתקנה תקנה זו וכולם קבלו זה בלא מחאה וכמו בנ"ד שכבר עבר שנים הרבה מיום שלקחו למו הקהלה זה הרב והשובי"ם ולא מיחו עד עתה אלא שהשתא רצונם להפרד, אפשר דאינם יכולים ומשום דהוי כשותפים שרוצים לחלוק תוך זמן דאינם יכולים, אבל להש"ג הנ"ל מיירי ודאי שבאים להפרד לאחר שכבר נכנסו ואפ"ה פסק דרשאים, וגם המהרשד"ם סי' ל"ו כתב להדיא דמותר לקצת מהם להפרד כל שאין דעתם נוחה מחבריהם ובאם הם מתקוטטים והמה במחלוקת יוכלו לחלק ובע"כ דהיינו טעמם דסוברים דכל ששינו פרנסי הקהלה מדרך העולם לבחור רב ושובי"ם שאינם הגונים רשאים תו להפרד מקהלה כזאת דבכל שותפים דעלמא נמי דינא הכי אם עבר אחד ושינה או פשע רשאי השני לחלוק שלא מדעתו אפי' תוך זמנו כמבואר בחו"מ סי' קע"ו, ואפי' שנים שנשבעו זה לזה אם אחד מהם עבר השני פטור כמבואר ביו"ד סי' רל"ו, ובנ"ד שהשינוי בא מצד הקהל ופרנסיה להרכיב אלופים לראש אנשי העיר שאין רוח המקום נוחה מהם, בודאי לא רק שרשאים ומותרים להפרד מהם אלא מחויבים להפרד ולבחור להם שו"ב ירא וחרד שיהיה גם רוח המקום והבריות נוחה ממנו: מסקנת הדברים דאם כדבריו כן הוא בתועבות הפרנסים והרב והשובי"ם שלקחו, אז אין כאן לא איסור ולא ארור אבל יש כאן מצוה וחיוב להבדל מתוך העדה הזאת וליקח שו"ב כשר בלי פקפוק וכפי הטעמים שבארתי וכשם שמתירין בב"ד של מטה כך יתירו בב"ד של מעלה ולא יאונה כל נזק להולכים בתורת ה': כנפש המברך בברכת אהרן וואלקין. סימן קלב ב"ה יום ה' י"ג שבט תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר ישראל גינזבורג שליט"א אב"ד דק"ק זאדאווא רומיני'. ע"ד השאלה שנשאל מקהל עדת עיר טשערנאוויץ וזה הדבר, אחר המלחמה הנוראה שעשתה שמות בארץ, החריבה עירות וכפרים וידל ישראל מאוד כי נשברו מטה לחמם ויפץ העם לבקש להם מקום פרנסה ותקעו אהליהם בעיר טשערנאוויץ ובתוך הגולים היו גם השוחטים שבכפרים הנ"ל שנמשכו אחרי הבע"ב שלהם לעיר טשערנאוויץ וכל אחד מהם שחט אצל בעה"ב שלו וכאשר נתרבו הדיורין בעיר מכל הסביבות שחטו גם אצל יתר הבע"ב הנוספים, וכעבור איזה שנים ונבחרו