זקן אהרן חלק ב ריז

ואפי' להרמ"א שכתב שנהגו דיש יכולת לטובי העיר מגדולי הדור, היינו בדור שלו שהיה דור דעה יראים ושלמים, אכן עתה במדינות הללו ובדור הזה אסר בעוה"ר אנשי אמנה אבדו שיהיו מעשיהם בלא פניה, ודאי הדבר דהקהל לא נתנו להם רשות לדין ולשפוט ולא שמום לשרים לשופטים והוי כאילו התנו בפירוש להיפך שלא יהיה להם רשות לחזק רק מה שנוגע לצרכי הקהלה אבל לא לשפוט ולקנוס קנסי ממון וכו"ע מודים דבכה"ג אין להם הרשות ע"ז, ובס' מאזנים למשפט הנ"ל כתב להדיא דלא נהגינן עתה כרמ"א בזה דלא אכשר דרי להימנם, ואם הוא בדורו כתב כן כ"ש עתה בדור ובזמן הזה דיש לנו אומדנא שבודאי לא ניתן להם כמ מהציבור ע"ז: וגם זה מבואר בש"ס דב"ב פ"ק ובפוסקים דאפי' במקום שיש להם הרשות על הכל, היינו אם עושים כן בהסכמת חבר עיר וכלשון המהר"ם אלשי"ך שהעתקתי דבריו לעיל דכתב להדיא כל עוד שעושין מדעת החכם", וא"כ בנ"ד שכת"ר לא רק שלא הסכים אלא שמיחה בפירוש ע"ז שבאים ליכנס לגבול שאינו שלהם והבעל דין אינו מרוצה ג"כ ומבקש ד"ת דוקא, לענ"ד נראה שאין טובי העיר יכולים לכופו לקיים פסק דינם, ובכ"ז לפוטרו בולא כלום לההוא גברא אי אפשר נמי ואוי לנו מעלבונה של תורה בפרהסיא, לכן כת"ר יקנוס אותו כראות עיניו לפי האדם ולפי המקום והזמן, וכל ישראל ישמעו ויראו מלעשות כן: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קלא ב"ה יום ב' ב"ך אדר תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר קלמן העלד שליט"א רב דק"ק שאץ, רומיני'. ע"ד שאלתו, קהלה אחת אשר פרנסיה וראשיה, תחלת הווייתם ובחירתם לפרנסים היה בפסולי פסול הגוף, מצד שהם רשעים וקלים, רובם מחללי שבת בפרהסיא, אוכלי טרפות, עוברים על התורה כולה כמעט, ומראש לא בסתר דיבר ראש הקהל בבית הועד לכל שארי חברי הקהלה, עד מתי פתאים תאהבו פתי לאכול מצות בפסח וכמה מיני אפקורסות על חז"ל אשר אין כדאי לשומען, וגם פסול הבחירות גופא שהיה שלא כדין וחוק הממשלה וכמה מיני ערמה נעשתה בשעת הבחירות, ועתה אמנם הללו מרעי אומנתייהו בהנהגת שלטון הקהלה, פוסעים על ראשי העם להכבידם ליושבי העיר בלקיחת מסים גדולים לצרכי הקהלה אשר לא לפי כחם, וגם מושלי על דבר שקר הללו, כל משרתיהם אינם צדיקים, לרב הקהלה בחרו איש קל הדעת אשר תסמר שערות כל שומע, אשר איש שיכונה בשם רב יעשה מעשים כאלו בהנהגתו הפרטיית, וגם מכשיל הרבים בהוראות שלא כד"ת כאשר יזכיר כת"ר העובדות, ובפי כל רבני הסביבה יכונה בשם אפיקורס וקל, לשובי"ם יבחרו ג"כ אנשים בורים וקלים, החרדים שבעיר בראותם כל אלו. הבדלו מתוך העדה הזאת ולקחו להם שו"ב מומחה ומובהק ויר"ש. הם לעצמם. אכן מיד כאשר נודע לאותו האיש אשר בשם רב הקהלה יכונה, ע"י איש אחד שתעיד לפניו על השו"ב החדש כי שחט אצלו עוף, רגז וקצף ומיד הכריז איסור על השו"ב בהיות שעבר על תקנת הקהל שקיימו וקבלו עליהם שלא ישחוט בעיר זולת השו"ב הממונה מטעם הקהל בהסכמת הרב, ובכן שואל כ"ת אם יש בכח פרנסים כאלו ורב כמהו לאסור איסור ואם מחויבים החרדים לשמוע לדברי האוסרים הללו, וגם אם יש רשות להחרדים להבדל מתוך העדה הזאת וליקח שובי"ם לעצמם. ולהיות לקהלה חרדית בפני עצמה, וכ"ת האריך בבקיאות גדולה כיד ה' הטובה עליו, ורוצה לשמוע גם חות דעתי אשר קשה מאוד לאיש כמוני. ממדינה אחרת, הרחק מאוד ממקום החלל וגם ידיעה במקצת אין לי מהם ומהמונם וגם טענותיהם לא שמעתי, אבל רצון יראיו אעשה וכלכל לא אוכל לעמוד מרחוק ולא להתעבר על ריב אחינו החרדים הרובצים תחת משאם ועבודת השרים המולכים מעצמם, אכן כל דבריי נשענים רק על יסוד דברי כ"ת אשר סיפר מפי כתבו מתעלולי מושלים הללו אשר לא אפונה כי לא ישקר חלילה ובודאי כל דבריו כנים, כי לא איש פשוט הוא ויכזב, וגם זה לא בתור פסק דין, כי לו אפי' יהיה כ"ת נאמן כמשה ואהרן כלום אפשר להגיד פסק דין ולקבל עדות שלא בפני בע"ד חבירו, ורק בתור גילוי דעת תורה להיכן הדין נוטה וכ"ת על מקומו יעשה גביית עדות כדין ויוציא פס"ד כדת של תורה: הנה זה פשוט דלמ"ש התה"ד ורמ"א בחו"מ ס"ס ל"ז דטובי העיר הממונים לפקח על צרכי צבור, דין דיינים יש להם, וא"כ כל הפסול להיות דיין פסול גם להיות פרנס, וממילא שאנשים כאלו שודאי לדיינים היו פסולים משום רשעתם שפסולים נמי להיות פרנסים וכמו שמסיים הרמ"א שס להדיא וז"ל טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי צבור כו' הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה עכ"ל, ולכאורה דין זה צריך בירור דנהי דרשע פסול לדון וכמבואר במשנה דנדה דמ"ט כל הפסול להעיד פסול לדון, אבל למה לא יהא רשאי להיות נבחר לפרנס אע"ג דגם פרנס הוא דיין אבל כל פרנס הלא נבחר ונתקבל ע"ז מטעם הקהל, וקבלה הא מהני גם אפי' למי שהוא פסול כמבואר בסנהדרין דמקבל קרוב או פסול דינו דין ועדותו עדות, וכ"כ הראשונים לתרץ מהא דמצינו בדבורה ששפטה את ישראל אע"ג שאשה פסולה לדון ותי' משום דקבלוה עליהם וכמ"ש החינוך וז"ל או שנאמר שקבלוה עליהם ראשי ישראל ואחריהם כל אדם ידון ע"פ קבלה ודאי הכל כשרים דכל תנאי שבממון קיים ע"כ. אכן באמת דבחירת רשע לפרנס לא רק שלא הקטינה חומר הפסול אלא עוד הגדילה יותר, דהא דקבלה מועיל גם לפסול וקרוב, היינו לקבלו שיהא דיין באקראי בעלמא דבזה אמרי' כיון דעל פעם הזה קיבלו ונתרצה לשמוע פסק דינו וכל תנאי שבממון קיים ממילא מחויב לשמוע פסק דינו. אבל כשבוחר פסול לפרנס לזמן קבוע והקבלה היתה ע"י בחירות דרך מינוי, בכה"ג לבד מה שיש בזה פסול בעצם דיינותו כי פסול הוא לדון אפי' באקראי, עוד נתוסף בזה איסור ההתמנות, דכל מינוי כזה הוא ענין שררות שאינו כשר לזה אלא ממובחר שבאמיך, וכל רשע שפסול לעדות ודאי דלא הוי ממובחר שבאמיך, ויעיין ברמב"ם פ"א מהלכות מלכים שכתב דגר פסול לדיין מקרא דשום תשים וגו' מקרב אחיך כל משימות לא יהא אלא מקרב אחיך. וכ"כ הרשב"א והר"ן לתרץ הא דדבורה ששפטה, דחה שנאמר בקרא והיא שופטת את ישראל, לאו שופטת קאמר אלא מנהגת. שעל פיה ועלתה היו נוהגין זה עם זה כשופטין ששפטו את ישראל