זקן אהרן חלק ב רטז

הזמן אבל הצבור אינם יכולים לסלקו דהכי הוא האומדנא שאין אדם קובע ישיבתו עם אשתו ובניו רק למשך זמן ואח"כ ילך לו לתור מקום אחר ובע"כ דהזמן שנכתב לא נכתב כ"א לטובתו ע"ש, ואי נימא דממונה שנתמנה גם על תנאי אין להעבירו תו משררותו, מה הוצרך לדחוק כ"כ ותיפוק דאפי' אם הזמן נכתב לטובת שניהם ולא נבחר כ"א על משך זמן הכתוב בשטר אפ"ה אין יכולים הצבור לחזור ומחויבים ליתן לו כתב מחדש משום דאין מעבירין אותו מגדולתו. א"ו דכל שנתמנה על תנאי אין שררותו כ"א כפי התנאי, וה"נ אין שום זכות התמנות של פרנס זה כ"א כשמקיים התנאי ואין להאריך בזה כי פשוט הדבר שאין לו שום התמנות מעיקרו והתמנותו בטל ממילא, ובמקרה שלפניכם לא דק שיש רשות להעבירו כ"א אולי חובה הוא בהיות שידוע שמפלגת הארתודוכסים מלחמה להם עם מפלגות השמאליות מחריבי הדת ורק הם העומדים בפרץ ואין מניחין להם לבצע זממם ולכן אין מיגדר מלתא גדול מזה להיות בעוזרי מפלגות האורתודוכסים ולהגדיל כחם, ופרנס כזה שחטא בכפלים להחליש כת היראים ולהגביר כת השמאליים ראוי הוא לדחותו ולומר צא מכאן פרנס כזה, יכנס במקומו אחר דעדיף מיני': כל זה כתבתי בתור גלוי דעת להיכן הדין נוטה אם כנים אתם בדבריכם, אבל לא למעשה, כי חלילה לי להוציא דין טרם אשמע צד השני, ובשגם שקשה לשער מרחוק על שארית ישראל שיעשו עולה כזו לפסוע על ראשי עם ה' בחזקה, שלא עפ"י תנאי הבחירות, ולכן הנני מודיע גלוי לכל כי לא לפסוק הלכה למעשה מכוונים הדברים: ובאין עוד הנני חותם ברגשי אהבה וכבוד לכל יראי ד' וחושבי שמו, הן המה הקלוב שנדברו שם יראי ד' ובברכת אהרן וואלקין. סימן קל ב"ה יום ג' ה' אלול תרצ"ה פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר מתתי' ראזלנבליט רב בעיר טרעאבישאוו במדינת טשעכין. ע"ד שאלתו באיש אחד שנקרא לס"ת וסירב מלילך כראות זאת טובי העיר ונבחרי הקהל חרה אפם על עלבון התורה וישבו כסאות למשפט לדון כדת מה לעשות עם האיש המחרף על דברי תורה וגם באו לבקש את כ"ת שיצורף עמהם בדין זה, הם שאלו אמנם שלא כהוגן להשתמש בכתרן של חכמים ולהזמין גם את הרב המרא דאתרא שיבוא אליהם. אבל כ"ת השיבם כהוגן, אם רב ומרא דאתרא אני, אלי נמסר הכח והרשות להזמין לביתי לבוא לדין ולא לסבב על פתחי אחרים, וגם נתקבלתי להיות דן יחידי עפ"י דיני התורה, ואם רצונכם לדון פסקי בעה"ב בדבר שלא נבחרו ע"ז ואין להם הרשות ע"ז, כי מי שם לפרנס הקהלה שר ושופט לשפוט דיני קנסות, ומה לי ולכם להשתתף בענין זה, והם לא שמעו לקולכם, הלכו למקום שהלכו ועשו מה שעשו לקנוס לההוא גברא, וכעת הבעל דין צועק ככרוכיא שאינו רוצה לקבל עליו פסקי בע"ב כאלה ורצונו שכ"ת יוציא דינו עפ"י ד"ת לשבט או לחסד, וטובי העיר טוענים שיש להם הרשות כב"ד הגדול וכמבואר בחו"מ סי' א' במחבר ורמ"א דטובי העיר הם כגדולי הדור. ובכן שואל כ"ת אם יש ממש באותו פסק שהוציאו מעצמם על דעתם למרות מחאת כ"ת ואם מחויב הבעל דין לקיימו: ובתשובה ע"ז, הנה לכאורה דעת טובי העיר צודקת דהלא כן מבואר בחו"מ סי' א' במחבר ורמ"א דטובי העיר בעירן הוי כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר, אכן המעיין במקור הדין יראה דלאו כללא הוא אלא היינו דוקא כשהמחום ב"ד עליהם והצבור קבלום עליהם לב"ד ולפקח על ענינם כל מה שיעשו, או גם בסתם אם המנהג הוא כן בעיר שמקבלין הזט"ה גם לב"ד, אבל אם לא הובררו בפירוש לכך אין להם רשות לקנוס ולהפסיד ממון, ודבר זה למדנו מלשון המרדכי פ"ק דב"ב שהביא שם לשון של ר"ת שממנו מקור הדין ודייק לכתוב בזה הלשון, דתניא רשאין בני העיר להתנות ולהסיע על קיצתן, פי' ר"ת שנעשית מדעת כל טובי העיר ופי' ר"מ הטעם דטובי עיר בעירן למה שהובררו הוויין כגדולי העיר כמו שגדולי הדור בכ"מ דמגדר מלתא הפקרן הפקר ה"נ טובי העיר עכ"ל, הרי שדקדק לכתוב "למה שהובררו" ולא קאמר סתם טובי העיר בעירן הוו כגדולי הדור, מכלל שאף בעירם אין כחם יפה רק למה שהובררו מתחלה בפירוש אבל אם לא הובררו בפירוש וגם אין המנהג בעיר לברור אותם על דעת כן אז אין כת בידם ע"ז, ואין לתמוה על המרדכי גופא מנא לי' להוסיף ולפרש דברי ר"ת הללו דמיירי דווקא כשהובררו בפירוש ע"ז משום דבאמת היה לו הכרת לפרש כן דאלת"ה יסתרו דברי ר"ת גופא מדידי' אדידי', דבמרדכי גופא שם הביא עוד בשם ר"ת וז"ל והרר"מ מצא בשם ר"ת דההוא רשאין אלהסיע קאי פי' היכי דכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בבני העיר לחייב ולהכרית אחד מבני עירן למה שירצו כו' ע"ש, ובתשובת מהר"ם אלשי"ך סי' נ"ט הקשה דהא שני לשונות הללו סתרי אהדדי דללשון ראשון הנ"ל יש כח ביד טובי העיר להתנות לכתחלה על השערים ועל הפועלים אע"ג דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כל כמינייהו להפקיר כפשטא דברייתא דרשאין קאי אלהתנות כל עוד שעושין מדעת החכם, וללשון אחרון דר"ת דרשאין אלהסיע קאי אין כח ביד טובי העיר להתנות על השערים וכיו"ב אם לא מדעת כולן וכו' ע"ש ועמ"ש בתשובה הקודמת, ואכן היטב אשר כתב בס' מאזנים למשפט להגאון הררצ"ה קאלישר ז"ל דלא סתרי כלל הני לשונות, דהמרדכי גופא הלא דקדק לכתוב בלשון ר"ת "טובי העיר שהובררו מתחלה לכך וכיון שהובררו בפירוש לכך שפיר יכולין לעשות אפי' דבר חדש, אבל בלישנא בתרא מיירי שלא הובררו לכך וגם מנהג לא היה אצלם כך כמ"ש המרדכי שם אשר מעולם לא נהגו כך ואדעתא דהכי לא הובררו, משו"ה ודאי דאין יכולים לתקן חדשות ע"ש שמיישב בזה נמי לקושית הסמ"ע סי' א' אות י"ג על מ"ש הרמ"א דיש חולקין ע"ז שפסק המחבר דטובי העיר הם כגדולי הדור, והקשה הסמ"ע הא למגדר כו"ע מודים דיש כח לטובי העיר, ולמה כתב הרמ"א דיש חולקין והא הרמ"א שם קאי על דברי המחבר דמיירי רק מן מגדר מלתא ע"ש, ולהמבואר לק"מ דהמחבר מיירי כשהובררו לכך ולכן שפיר יש בידם כח כגדולי הדור והרמ"א מיירי בסתמא כשלא הובררו ולא קבלום בפירוש ובזה באמת יש פלוגתא אם יכולים לקנוס ולהפסיד, והמתבאר אפוא מתוך הדברים הללו דכשלא הובררו בפירוש וגם מנהג אין ע"ז אין יכולים לקנוס לשיטת רוב הפוסקים,