זקן אהרן חלק ב ריג

ליכא שום מכירה ואמאי יש בו אונאה, והנ"ל בישוב דברי הרמב"ם ספמ"ש בשמ"ק בשם רבינו יהונתן וז"ל שכירות יש לו אונאה כלומר אם אדם משכיר לחבירו בית אחד יותר משתות שראוי לשוכרה מי מתבטל השכירות כדין מטלטלין או דלמא דין מכר יש לו ובמכר הא אמרי' דאין לקרקע אונאה עכ"ל, והמתבאר מפי' הזה דמה דמספקא לר' זירא בשכירות אין זה בשכירות של מטלטלין ומשום דבעינן ממכר ושכירות לאו ממכר הוא ודין דשכירות יהיה גרוע ממכירה בדין אונאה, דזה פשיטא דבדין דאונאה לא בעינן מכירה דוקא, ורק הספק הוא בשכירת קרקע אי ממעטינן נמי מאונאה כמו מכר, ושמא שכורות עדיפא ממכירה דדוקא במכירה ממעטינן קרקע מאונאה אבל בשכירות אפי' בקרקע יש אונאה, וסברת הספק י"ל עפמ"ש לעיל בשם החינוך דהא דממעטינן קרקע מאונאה אין זה מגזה"כ אלא מטעם דקרקע כיון שדבר קיים ועומד לעולם הוא דרך הבריות למחול בו כל אונאה וכעין משאחז"ל שקרקע דבר השוה כל כסף הוא, ולטעם זה י"ל שדוקא במכירת קרקע דקיים מקחו לעולם עביד דמחיל אבל בשכירות שאינו אלא לזמן הוי כקניית מטלטלין דאין דרך למחול יתר משתות, ופשיט דכיון דשכירות הוי ממכר ליומא וא"כ דמיא לגמרי למכר ואין אונאה, ולפ"ז י"ל שהרמב"ם מפרש נמי כוונת הבעיא כן וא"ש פסק הרמב"ם דהא לפי זה פשיטא לו דבכל דבר שנתאנה הן במכירה והן בקבלנות יש אונאה ולא בעינן מכירה דוקא ורק הספק הוא בש"ס אם בשכירות דיינינן אונאה אפי' בקרקע אבל במטלטלין פשיטא דיש אונאה אפי' בשכירות דלא בעינן מכירה דוקא ומדוקדק לפ"ז לשון הרמב"ם שז"ל כשם שאין במכירת קרקע כך אין אונאה בשכירת קרקע. ותמה הפרישה ע"ז דמלשון הרמב"ם משמע דהיה הו"א בש"ס דבשכירת קרקע יהא אונאה והיכי אפשר לומר כן והא כיון דבמכירת קרקע אין אונאה כ"ש בשכירות דאפי' במטלטלין מספקא לן ומאי אשמעינן הרמב"ם בזה ע"ש, ולמ"ש מדוקדק מאוד דבאמת זהו הבעיא דר' זירא אם שכירות קרקע יהא עדיף ממכירה לענין אונאה, ופשיט דבשכירות נמי אין אונאה דדמי למכר וכלשון הרמב"ם ממש, וכיון שבארנו דגם בפשרה נמי דיינינן אונאה שפיר י"ל דטעם הפוסקים דס"ל דכופה למכור בפחות דפשרתו בטל היינו משום אונאה, ובמכירה בפחות משוה יותר משתות מיירי וכמ"ש, וממילא דבנ"ד דבקרקע הוי הפשרה דאמעוטי מאונאה שפיר קיימת הפשרה וכנ"ל: וגדולה עזה נ"ל דבנ"ד א"צ לטעם דקרקע אין לו אונאה ואפי' במטלטלין נמי הוי פשרתו קיימת, דהא הב"י כתב בטעם דפשרה הוי כמכר, לפי שהתובע ירא שמא יפסיד כל תביעתו בדין ולכן הוא מתפייס ליטול קצת בפשרה והיינו מכר מכר ממש שהוא מוכר לחבירו כל זכות שיש לו בתביעה זו בסך שמתפשרים ביניהם בעד זכות כזה, ואונאה לא שייך אלא בדבר שמצד עצמו שוה יותר, ורק זה אינה אותו אבל דבר שאין לה שווי יותר גם לאדם מן השוק אין שייך אונאה, ונמצא דבכל פשרה הבא ע"י הכחשה, זה תובע וזה כופר ומתירא לעמוד בדין שמא יפסיד הכל, כל אדם לא יתן בעד זכותו זה במלואו כל טענת התובע. וכיון שאינו שוה יותר לא נתאנה כלל, ופשוט דאין בזה טענת אונאה ואפי' במטלטלין נמי לא מצי לבטל הפשרה ע"י טענת אונאה: מסקנת הדברים שאיני רואה יסוד לבטל הפשרות הללו. דמצד האונס הרי הוא תליוהו וזבין דגמר ומקני, ומצד אונאה נמי לא. הוא דאין כאן אונאה מעיקרו כיון שהפשרה היה משום הכחשות שביניהם דהלה כופר לגמרי, ועביד אינש דזבין דיני' שמתירא שמא יפסיד לגמרי ואינו שוה יותר לשום אדם ונמצא דלא נתאנה כלל, ואפי' אם היה בזה אונאה הא אין אונאה לקרקעות וכמ"ש, לא נעלם ממני שארי גדול עומד נגדי והוא מ"ש הרשב"א הביאו הנה"מ בסי' ר"ה דלא אמרי' תלוהו וזבין זביני' זביני אלא כשהמאנס נותן לו מעות שלו בעד חפץ הגזול, אבל כאן המקצת שנותן לו הוא משל הנגזל גופי' וקצת הגזילה מחזיר לו ולא דמי הגזילה ובכה"ג אין כאן מכר כלל ואונס גמור הוא ואפשר לבטל הפשרה מחמת האונס ועמ"ש הנה"מ שם, ואם כי הסברא ישרה ראויה למי שאמרה, בכ"ז באשר שום ראשון זולתו לא זכרה וכל הפוסקים סתמו דבריהם דפשרה שקיבל הנאה הוי תלוהו וזבין, והמעיין בלשון הרשב"א גופי' שהביאה הב"י סי' י"ב יראה שגם הוא לא סמך על טעם זה לחוד כ"א בצירוף עוד כמה טעמים בטל הפשרה, ולכן לדינא קשה מאוד לבטל הפשרות, זהו הנלע"ד: והנני גיסו הדו"ש אהרן וואלקין. סימן קכט ב"ה יום ד' ה' דתנוכה תרצ"ב פינסק. אל ועד "אגודת ישראל" בק"ק סטרי וביחוד למע"כ הרב וכו' מהור"ר אליהו הלוי זעלדאוויץ שליט"א. ע"ד שאלתכם, פרנס הקהלה שנבחר ע"י הקלוב הארתווכסיי וקודם הבחירה חתם על כתב בכל תוקף ועוז חיוב ושעבוד הגוף ובאופן היו"מ עפ"י ד"ת ותקחז"ל שאם יחוה דעה בעניני הקהלה טרם יהא נמלך עם חברי הקצוב וכפי החלטת רוב חברי הקלוב כן מחויב לשמור ואסור לשנות אבל על דעת עצמו אינו רשאי לעשות מאומה, ועתה חטא בכפלים, לבד שלא ישמע לכם אלא נוסף גם הוא על שונאיכם ומסייע אותם ובכן שואלים אתם אם יש לכם הצדקה לדרוש מפרנס זה שיחפטר משמרתו מטרת פרנס הקהלה ואם מחויב הוא למלאת דרישתכם וכ"ת האריך בדברי חכמה כיד ה' הטובה עליו: ובתשובה ע"ז, עד שאתם שואלים אם רשאים אתם להעבירו ממשרתו, שאלו ביותר אם יש לו שררה מעיקרו, דלענ"ד שררותו בטל מאליו מתרי טעמי, חדא כיון שהבחירות היתה על תנאי שישמע לקולכם, וכשלא נתקיים התנאי בטל גם מעשה הבחירות, ועוד והוא העיקר אפי' אם היה מקיים תנאו שהתניתה עמו שאין לו רשות לחוות שום דעה בלי הסכמות רוב חברי הקלוב. וא"כ כלום איזה שררות נתתם לו שיהא צורך לדון אם רשאים אתם להעבירו משדרה זו, והלא לא נחתם לו שום שררה מעיקרו. דרק חברי הקלוב הם העושים העקריים והפרנס אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ואינו אלא שליח למסור דעת הקלוב, ופשיטא דשליח אינו רשאי לעבור ע"ד משלחו, ואם הדר בטל השליחות והמעשה, ואי עביד לא מהני, אבל כלום יש בזה צורך לדון אם רשאים להעבירו מגדולתו, בהיות שלא נחתם לו שום גדולה מעיקרו, וגדולה מזה נ"ל דאפי' אם בחרתם אותו לפרנס סתם בלא שום