זקן אהרן חלק ב רח

היא ואם הנתבע אינו רוצה לעבור על מה שקבל בקנין לפני ב"ד מחויב הוא לעשות כדרישת התובע: ובאין עןד הנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין סימן קכו ב"ה יום א' ב' אייר תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יצחק אהרן זילבערפארב שליט"א אב"ד בוויסאקי ליט'. ע"ד שאלתו שכבר נזקק לדין של שני שותפים, בצירוף עוד שני בוררים ואם כי לא קנו מידם בקנין על פשרה זאת אבל בעלי הדין חתמו על שטר בירורין שהם מתחייבים לשמוע לפסק הדין שתוציאו בזה וגם נתנו לכם כח הרשאה שתשלחו את הפס"ד לערכאות השלטון, ולאחר שנזדקקתם לדין זה ושמעתם כל הטענות באתם לידי החלטה איך להוציא פסק הדין, ובין כה טרם שהספקתם עוד להעלות ההחלטה על הכתב, נודע לאחד מבעלי הדין סכום הכסף שחייבתם אותו לשלם לשותף השני כדי שיצא מן העסק לגמרי, הוא נסה למחות ולומר כי עשיתם לו עול וחייבתם אותו יותר מדאי, בכ"ז נתרצה אח"כ לקיים הפסק, ואמנם שוב בא בע"ד השני לשמוע מה נעשה בדינו והגדתם לו כי צריך לקבל כך וכך מעות ולצאת מן העסק וכשמוע זה צעק מרה וברח ממקום המשפט, ואמנם כעבור איזה ימים נתחלפו בטענותיהם. השותף שצריך לקבל מעות ולצאת מן העסק ושמקודם מיחה כ"כ, חזר עתה ממחאתו הקודמת ומרוצה לקבלם כפי הפסק. רק השותף השני שמתחלה נתרצה חוזר הוא כעת ואומר שכיון שהשותף ברח מתחלה מבית המשפט אין תוקף עוד לפסק הדין ובטל הוא, ובכן שואל כת"ר אם יש לכם כח להוציא הפס"ד שכבר נתבטל ע"י חזרת הבעל דין: וע"ז אשיב לכת"ר כי שאילה זו א"צ לפנים. ודבר פשוט הוא שכיון שכבר גמרתם המשא ומתן ביניכם ובאתם גם לידי החלט שהודעתם לבעלי הדין, שזה א"צ לפנים כלל ופשוט שהפס"ד הוא בתוקפו אליבא דכו"ע ולא שום אחד לא הבע"ד ולא הדיינים יכולים לבטלו משום דכבר זכו בהם הבע"ד כ"א בחלקו וכל הבא לבטל ולשנות גזלן ממש הוא כמו שאבאר, דהנה בברייתא דמס' סנהדרין ד"ו קתני נגמר הדין אין אדם רשאי לבצע ולהלן שם בגמ' היכי דמי גמר דין א"ר יהודה אמר רב איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב, ומלשון הש"ס משמע דהגמ' בא לפרש נגמר הדין דקתני בברייתא דאסור שוב לבצע, ע"ז מפרש דנגמר הדין חשוב משעה שאמרו איש פלוני אתה זכאי כו' וכן פרש"י להדיא שם בברייתא נגמר הדין היינו שאמר איש פלוני כו' וכן פי' הרמב"ם ובשו"ע חו"מ סי' י"ב שמשאמר איש פלוני כו' הוי חשוב זה גמר דין ואסור שוב לבצוע. אלא שבתוס' שם הקשו על פרש"י איך אפשר לפרש דנגמר הדין דתני בברייתא היינו משאמרו כבר איש פלוני כו', הא זהו גמר דין ממש ומה ביצוע שייך אחרי שנפסק הדין לגמרי, וכוונת דבריהם מפרש הר"ן בחדושיו דמה ביצוע שייך דכיון שנפסק הדין אם יבואו לעשות פשרה ולשנות שינוי כל דהו הרי הם גוזלים אותו ועוד שהבע"ד גופא לא יצייתו להם אחרי שנפסק הדין, ולכן פי' התוס' דנגמר הדין דקתני בברייתא היינו שכבר דקדקו בדין היטב ולא חסר אלא אמירה דאיש פלוני אתה חייב דכיון דנתברר כ"כ אין להטעותו ולעשות פשרה, ועיין בב"ח חו"מ סי' י"ב שהקשה על התוס' דדבריהם הם נגד הש"ס דקאמר בהדיא היכי דמי גמר דין איש פלוני כו' עיי"ש. ובאמת לק"מ דמה שקצרו התוס' לבאר הוסיף רבינו יונה בחדושיו לסנהדרין שפי' נמי כתוס' דנגמר הדין הוי פירושו שכבר דקדקו בדין ולא חסר אלא אמירת איש פלוני כו' והוסיף לכתוב וז"ל וכי אמרי' לקמן היכי דמי גמר דין איש פלוני כו' ה"ק שכוונתם לומר כן ולא שכבר אמרו כן. וכתי' זה ממש כתב המהרש"א בסנהדרין ולא ראה שכבר הקדימו רבינו יונה ומסיים דמיהו לאו היינו משתשמע דבריהן ויודע להיכן הדין נוטה דקאמר ר"ש בן מנסיא דהתם לא עיינו עוד כפי הצורך בדין ועדיין לא גמרו לשאת וליתן בדבר עכ"ל ע"ש. והמתבאר אפוא דלשיטת התוס' גם אמירת איש פלוני אתה זכאי לא בעינן לענין דיהא חשוב גמר דין אלא לאחר שגמרו הדיינים המשא ומתן ובאו לידי הסכם והחלט ואין חסר כ"א לומר איש פלוני כו' כבר זהו גמר דין ממש ואסור שוב לבצוע דכבר זכו הבעלי דינים ואם בא לשנות הרי הוא גוזל את הבע"ד, ומשאמרו איש פלוני וכו' ודאי דהוי גמר דין אליבא דכו"ע ואפי' אליבי' דרש"י, ואין זה ענין להא דאמרי' ב"מ די"ז ובב"ק דס"ט דחייב אתה ליתן לא הוי אכתי גמר דין עד שיאמר צא תן לו, דהתם לענין הוחזק כפרן קאמר דכשב"ד אמרו לו חייב אתה ליתן ואמר פרעתי ואח"כ באו עדים שלא פרע לא הוחזק כפרן בזה שאמר פרעתי משום דאשתמיטי דסבור הי' דכל זמן שלא אמרו צא תן לו עדיין יש מקום עיון לעיוני בדין, ורק הבע"ד טועה וסבור כן דאכתי יש מקום לעיוני, אבל לפי האמת גמר דין הוי משאמרו חייב אתה ליתן ואסורים הב"ד לעיוני ולשנות וכמ"ש בשמ"ק בשם הריטב"א ובנידון דידן שכבר נגמר המשא ומתן ובאו לידי החלט וגם הודעתם החלטתכם להבע"ד פשוט דהוי גמר דין ממש ואין לשנות ולזוז כל שהוא דכבר זכו בהם הבעלי דינים ואינם יכולים לחזור לא הדיינים ולא בעלי הדינים: ואין לומר דחייב אתה ליתן לא חשיב כפסק דין כ"א כשהדיינים הודיעו לשני הצדדים כאחד להחייב צד החיוב ולהנפטר צד הפטור וכמו דמשמע לכאורה לשון הש"ס איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב, דלשון זה משמע שצריכים להגיד לשניהם לזה צד החיוב ולזה צד הפטור, ובנ"ד הדיינים רק לאחד הודיעו והשני נודע מעצמו, דזה אינו דכבר כתב הש"ך בחו"מ סי' כ"ב אות ה' דמ"ש איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב דלאו דוקא אם אמר לתרווייהו אלא פלוני אתה חייב לחוד או פלוני זכאי לחוד נמי הוי גמר דין ממש, וכ"ש בנ"ד דגם צד השני ידע ומסתבר דנודע לו מהדינים דזה הוי ודאי גמר דין גמור ואין יכולים לחזור, וגם מה שלא קנו מידם זה נמי אין מועיל לחזור, חדא כיון דנעשה בפני רב ואב"ד דחשוב יותר מטובי העיר, וגם בנעשה לפני טובי העיר א"צ קנין כמ"ש רעק"א בשם הב"ח, ובחו"מ סי' כ"ב סעיף א' הביא הרמ"א בשם תשובת מיימוני דאם הם ממונים בעיר או טובי העיר א"י לחזור ובש"ך שם מבואר דבג' סגי ע"ש, ובלא"ה הלא ידוע תשובת מוהרש"ל דבשלשה דיינים אע"ג דלא בקיאי בדינא א"י לחזור ע"ש, אלא שכאן בנ"ד אין צורך לכל זה כיון דנתנו