זקן אהרן חלק ב כ

ואסור, ואשמעי' רבותא שאפ"ה לצורך הבאת שלום שרי: והנה מתתלה עלה בדעתי למצוא מש"ס הזה מקור לדברי הרמב"ם התמוה מאוד, דבפ"א מהלכות יסוה"ת שם דבתתלה כתב הדין דמוחק השם לוקה ולא זכר דהיינו דוקא דרך השחתה, ואח"כ כתב הדין דנותץ אבן וזכר דהיינו דוקא דרך השחתה, וכבר הרעישו האחרונים כיון דשניהם מלאו אחד מקרא דלא תעשון כן לד' וא"כ מנ"ל לחלק דבנותץ אינו חייב כ"א דרך השחתה ובמוחק אפי' לא דרך השחתה, ותשבתי לומר שמכאן יהיה מקורו, דאי גם במוחק אינו חייב כ"א דרך השחתה א"כ מאי רבותי' בסוטה במה דמוחקין השם הא אין זה דרך השחתה, ולענין חיוב מלקות דמיירי בה הרמב"ם לכו"ע אינו חייב כ"א דרך השחתה, ובסוטה איכא נמי תיקון. אכן למה שכתבתי יש לדחות דלא מוכח כלל מהתם דבסוטה היינו טעמא כיון דהתיקון לא בא להשמות הנמחקים גופייהו רק לדבר אחר שבכה"ג לא מיקרי ע"מ לתקן, ונהי דחיוב מלקות ליכא כיון דאינו דרך השחתה אבל איסורא איכא כיון דאינו ע"מ לתקן במקומו ושפיר איכא רבותא בסוטה דשרינן לכתחלה. ובזה יישבתי לדברי הט"ז או"ת סי' קנ"א שכתב דלא התיר הרמ"א בסי' קנ"ב בנותץ ע"מ לתקן אלא כשחוזר ויבנה מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהיה שם גומא לצורך העמדת סטענדער אסור ע"ש, ורבים השיגו עלו כיון דלצורך הוא עושה מה שנצרך לו גומא לאחיזת הסטענדער למה אסור הא ע"מ לתקן הוא, ולמ"ש ניחא דבעינן שהתיקון יהיה לאותו דבר המקולקל גופא, ולפ"ז בנ"ד לכאורה מפל ההיתר שכתבנו בבירא דנהי דמניעת ערבוב אנשים ונשים הוי תקון גדול אבל התיקון אינו בגוף הכותל דגוף הכותל הנחוצה לא איתקן במידי ובכה"ג לא מיקרי ע"מ לתקן, אכן למ"ש כת"ר שלבד תיקון דמניעת הערבוביא יש עוד תיקון אחר דע"י נתיצת הכותל לפתח חדש לצד צפון שאפשר יהיה להעמיד שם פרוזדור ולא יכנס הקור בחוזק מן הרחוב, וב אש יש תיקון גדול בזה לביהמ"ד גופא דאין חסרון גדול יותר מזה כשהקור חזק בביהמ"ד שמעכב כמה אנשים מלילך בשביל זה להתפלל, וגם עלובה היא התפלה בשעה ששיניו דא לדא נקשן מקור ופתח ביהמ"ד מסובב בכפור גדול וכשיתוקן זה נמצא דכל גוף ביהמ"ד נעשה מתוקן עי"ז והוי התיקון במקום הקלקול, ובלא"ה כבר כתבו האחרונים דבדין דנתיצה לא בעינן תיקון כלל אלא כל שנעשה לשם איזה צורך ואין עושה זה דרך השחתה שרי ודוקא דרך השחתה אסור משום בזיון קדשים אבל כל לצורך שרי. ודייקו כן מלשון הרמב"ם שכתב דרך השחתה חייב משמע דשלא דרך השחתה אע"ג שאינו לצורך שום תיקון שרי, וכ"כ בס' בית מאיר או"ח סי' קנ"א ובתשובת בגדי כהונה סי' ד' והא"ר שם: ועוד נ"ל דהיכי דאתי למנוע מתקלה כמו בנ"ד דאתי למנוע מתקלת הצבור. דערבוב אנשים ונשים בכה"ג לא בעינן ע"מ לתקן כלל ורשאי לנחוץ אפי' בדליכא שום תיקון כלל, דלכאורה דבר זה פלוגתא דאביי ורבא הוא במס' ע"ז די"ג דהביא שם ברייתא מקדיש בהמה בזה"ז נועל דלת בפניה והיא מתה ופריך הש"ס דנשחטיה ומשני אביי דאתי לידי תקלה לאוכלה ופריך תו ולשוויה גסטרא אמר אביי דאמר קרא לא תעשון כן לד' אלוקיכם. רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים, וסברת פלוגתתם נראה דאביי סובר אע"ג שמה שעושה גסטרא הוא בכדי למנוע מתקלה שלא יאכלנה אפ"ה אסור מקרא דלא תעשון, ורבא סובר דבכה"ג שעושה כדי למנוע מתקלה אינו עובר משום לא תעשון, ולכן הוכרח לדחוקי משום דנראה כמטיל מום בקדשים, ולפ"ז למה דקי"ל דבכ"מ הלכה כרבא לגבי אביי אינו עובר בכה"ג דנ"ד משום לא תעשון כיון דעושה כן כדי למנוע מתקלה, וגדולה מזה נ"ל דבנ"ד אפי' לאביי שרי, דכמה מעלות טובות יש לנידון דידן על ההיא דבהמת קדשים דפליגי בה אביי ורבא, חדא דהתם אינה אלא ספק תקלה שמא יבא לאכלה אבל בנ"ד ודאי תקלה מערבוב אנשים ונשים איכא. ב) דהתם התקלה אינה כ"א לשעה ופעם אחת דמשאכלה לבהמה שוב אי"א להכשל בה אבל בנ"ד התקלה תמידיית. ג) דהתם התקלה הוא רק ליחיד או יחידים שיאכלו הבהמה משא"כ הכא תקלת הציבור הוא, ובתקלת כל ציבור הרי מצינו שגם חזקיה מלך יהודה נתץ ושבר הבמות שנבנו לשם ד' בשעת היתר במות שבודאי שאסור לנותצם וכמ"ש החת"ס או"ח סי' ל"ב ואפ"ה כשראה שהעם נכשלים להקריב בם קדשים בחוץ ובכדי למנוע מתקלת ציבור הרסס. ד) דהתם הא אפשר למנוע התקלה ע"י נועל דלת בפניה וכיון שיש דרך היתר ודרך איסור שפיר סובר אביי דכיון דאפשר לקיים שניהם, למנוע מתקלה וגם לא לעבור על עבירה דלא תעשון, ודאי דאינו רשאי לעשות בדרך איסור במקום שאפשר לעשות בלא זה, משא"כ בנ"ד דאי"א בדרך אחר פשיטא דאפי' לאביי שרי, ושוב מצאתי לחלק בין מקום שאפשר לאיזיא בדרך אחר בב"י יו"ד סי' רע"ו לגבי יריעה שנמצא בתוכה שם שנפסל ע"י נגיעת רגל הה"א דאין למחות את הרגל משום מחיקת שם ואע"ג דכל שעושה ע"מ לתקן שרי כדמצינו בבני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שבנאוהו יונים, דהתם שאני דאי"א בלא מזבח וגם אי"א לנו לבנות מזבח במקום אתר שמקום המזבח מכוון ביותר, אבל הכא אפשר לגנוז היריעה וכן הורה הרמב"ם ז"ל על היריעה שנתקלקל בה השם מוטב שיסלק היריעה ויכתוב אחרת ע"ש, ומכל האמור הלא יראה כ"ת שאין שום איסור בנתיצה זאת ומכ"ש כשהדבר נעשה בהסכמת גבאי ביהמ"ד בפרסום וכשנעשה בפרסום הוי זה כבמעמד כולם כמבואר באו"ח סי' קנ"ג ויש להם היכולת למכור ביהמ"ד כולו ולהוציאו מקדושתו ושוב רשאי לעשות בו מה שירצו ומכ"ש בדבר קטן כזה וזה מיקרי מכירה דהא יש להם הנאה שעי"ז ינצלו מקור וחום. קור גשמיי בימי החורף וחום רוחניי שלא יתחממו חלילה בהרהורי עבירה שאפשר בקל לבוא ע"י תערובת המינים, וכיון שיש להם הנאה הוי כמכירה וכמבואר בסי' קנ"ג סעיף י"א שכל שיש להם הנאה מזה מיקרי מכר, ובשגם שבודאי המלאכה נעשית ע"י א"י א"כ בכל אופן יצא מן איסור דאורייתא דאמירה לעכו"ם אינו אלא שבות, ולכן פשוט דרשאים הגבאים לעשות כן ולעשות בכותל הצפוני פתת חדש, ועם האבנים הלא כיון שכותל הזה הוי כמכר ממילא אפשר לעשות עם האבנים מה שירצו, ומה טוב שיומכר האבנים ע"י הגבאים והמעות יוציאו לצורך תיקון הפתו ותו לא אפשר להאריך בזה: וחנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין.